צילום: גלי מרגלית
עכו היא אחת הערים העתיקות והמרתקות בארץ – עיר נמל היסטורית היושבת לחופי הים התיכון. שכבות ההיסטוריה שלה נבנו זו על גבי זו, מהתקופה הכנענית, דרך הצלבנים והעות׳מאנים ועד ימינו אנו.
לא בכדי הוכרזה עכו העתיקה בשנת 2002 כאתר מורשת עולמי על ידי אונסק"ו – ולא סתם הכרזה: זו הייתה הפעם הראשונה שבה הוכרז מתחם עירוני שלם, המאפיין תקופות היסטוריות רבות, כאתר מורשת.
בין האתרים הכלולים במתחם: ח׳אנים, ארמונות, המצודה שבנה מסדר האבירים ההוספיטלרים במאה ה-12 ומבצר האבירים הטמפלרים.
כשמטיילים בסמטאות האבן של העיר העתיקה, בין השוק הצבעוני, החומות, אולמות האבירים והנמל הקטן, מרגישים שילוב מיוחד של ים, תרבות ואותנטיות גלילית.
העיר ידועה גם בקולינריה שלה – דגים טריים, חומוס בעבודת יד, חלויאת (ממתקים ערביים) ומסעדות עם נוף פתוח לים.
צילום: גלי מרגלית
על אחת החומות, ממש מעל המים, שוכנת דוניאנא (Doniana), שנהנית ממיקום יוצא דופן עם נוף ישיר לים, ומשלבת אווירה רומנטית עם תפריט ים-תיכוני עשיר: דגים, פירות ים, בשרים ושפע סלטים.
המסעדה ממוקמת בנמל הנוכחי, למרגלות החומה העתיקה וממש ליד הגלים – ומשם נשקפים גם שרידי הנמל הצלבני העתיק, שנבנה במאה ה-13.
נופך היסטורי שקשה למצוא במקומות רבים אחרים בארץ, אם בכלל. החיבור בין עכו לדוניאנא הוא אפוא טבעי לגמרי: היסטוריה עתיקה, ים פתוח ושולחן מלא טעמים מקומיים.
דוניאנא, שמשמעות שמה בערבית היא "עולמנו", נשמעת כשם קסום, כמעט מזרחי-אגדי, ואולי אפילו כמו כוכב לכת רחוק, אך בפועל היא מתייחסת לעולם שמקיף אותה כאן – השמיים, הים והחומות של עכו.
צילום: גלי מרגלית
הטרסה החדשה, הצופה ישירות אל הים הפתוח, מציבה רף גבוה – ואולי אף מציעה את אחת מנקודות התצפית המרשימות בישראל לארוחה שלמה.
אני מאלה שמאמינות שנוף יכול לפעמים לשקר. כלומר, הוא יכול להיות כל כך יפה – עד שהוא גורם לך לסלוח על אוכל בינוני, שירות מקרטע או מחירים מופרזים. הים מסנוור, השקיעה מרגשת, ואתה יוצא עם תחושה שהיה "מדהים", גם אם בפועל אכלת סלט סביר ודג יבש.
צילום: גלי מרגלית
ובדוניאנא זה בדיוק מבחן הסינון האמיתי: האם לצד הלוקיישן שנראה כאילו נלקח מגלויה, גם הצלחת תצליח לעמוד באותה רמת רושם.
השף סאהר סולימאן מציג מטבח השואב השראה מהמסורת המזרח-תיכונית, אך מעניק לה פרשנות עכשווית. הוא לוקח את נתוני הפתיחה הגבוהים שמעניק המקום ומוכיח שהוא יודע בדיוק מה לעשות איתם.
"התפריט החדש של דוניאנא נולד מהאהבה שלנו לעכו, לים ולחומרי הגלם המקומיים", הוא מספר.
זהו מטבח שמאמין בעונג שבאוכל טוב. התוצאה היא אוכל שמבקש בראש ובראשונה להיות מהנה, נגיש וטעים – והציפייה הזו מתממשת בצלחת.
צילום: גלי מרגלית
שנתחיל כבר לאכול?
פתחנו במבחר סלטי הבית שזרמו לשולחן בזה אחר זה – צבעוניים, יפים, מגרים – ולצדם פוקאצ׳ה חמה ופריכה שיצאה מהטאבון, שקשה מאוד היה להתנגד לה. צריך להיזהר בשלב הזה, כי עושר הטעמים מרהיב, ובקלות אפשר להתמסר ולהפסיד את המנות העיקריות.
כשאני מסכמת את הארוחה, אני מבינה שהסלטים לא היו רק פתיחה, אלא אינדיקציה למה שמחכה בהמשך: תשומת לב לפרטים, שליטה בטעמים וכבוד לחומרי הגלם.
סלט תירס – צהוב, חי, מתפוצץ במתיקות טבעית. התירס היה קר ומרענן, וכל גרגר שומר על מרקמו. סלט חצילים – רך, כמעט נמס, עם רמז של עישון שמוסיף עומק בלי להשתלט. ועוד מבחר נהדר, עוד מאזטים שזרמו ללא הפסקה (45 שקלים לסועד למי שמזמין מנה עיקרית).
צילום: גלי מרגלית
צלחת החומוס הייתה במרקם חלק, כמעט משי, עם נגיעות שמן זית שעושות את ההבדל בין "עוד חומוס" לחומוס מצוין (32 שקלים).
פלטת המאפים הלבנטיניים. מודה, אני מאלה שמתקשות להתרגש ממאפים קטנים, כי מה באמת יש לומר על קובה או סמבוסק? רוב המקומות עושים אותם "סבירים", ואז אתה מרגיש שכל החגיגה נשארת על הנייר ולא על החך. אבל לא כך המצב בדוניאנא.
צילום: גלי מרגלית
הקובה – בצק פריך מבחוץ, רך מבפנים, עם מעט שמן שמוסיף נגיעה קטיפתית בלי להשתלט על הבשר. המילוי עסיסי, מתובל במדויק – פשוט בשר טוב, מזרח-תיכוני קלאסי שעובד.
מנקיש גבינת עכאווי וזעתר – קטן כזה, עם בצק דק, גבינה מלוחה שמאזנת את הטעמים וזעתר שמוסיף ריח וטעם. ביס ראשון מסביר למה המאפה הזה הוא קלאסיקה.
צילום: גלי מרגלית
פטאייר תרד – פריך מבחוץ, רך מבפנים. התרד נשמר מבלי להיות טחון לחלוטין, עם רוטב עדין של שמן זית ותיבול שמאפשר לכל ביס להיות מרענן.
וואי, חיסלתי שניים במכה ויש גם כדורי גבינה וזיתים – עשירים, מלוחים במידה, עם עקיצה עדינה של זיתים שחורים. זוהי פלטה שהיא למעשה הצהרה קולינרית ראשונית על מה ששף סולימאן יודע לעשות (68 שקלים).
צילום: גלי מרגלית
סלט שמיר וחמוציות – זהו אחד הסלטים שאני הכי אוהבת. מסוג המנות שמפתיעות כבר בביס הראשון. ריח השמיר הרענן קופץ מיד, קוביות התפוח מוסיפות מתיקות טבעית ועסיסיות פריכה שמרעננת את החך, והחמוציות משתלבות כנקודות אדומות קטנות של חמיצות מתקתקה שמאזנת כל ביס.
השקדים קלויים בעדינות, מכניסים קראנץ׳ עמוק ואגוזי שמחבר את כל המרקמים באותה כף (48 שקלים).
צילום: גלי מרגלית
ואז הן הגיעו – ברבוניות מטוגנות. תודו, מטוגן בסופו של דבר זה הכי טעים. נדמה כי הברבוניה היא הדג עם הכי הרבה ביטחון עצמי – קטנה בגודל, ענקית באופי. היא מגיעה לשולחן שלמה, צהבהבה ופריכה, עם ציפוי דקיק וקראנץ׳ ממכר, ובפנים בשר עדין ועסיסי (138 שקלים).
בתפריט המנות העיקריות, הים התיכון עושה את שלו: דגים ופירות ים שמגיעים תוך כדי צליל רחש הגלים.
צילום: גלי מרגלית
בין המנות שמפתיעות בטעמיהן תוכלו למצוא דגי לוקוס אלגנטיים, ברבוניות עסיסיות ודניס שמשדר נינוחות של חופשה קצרה. הטיפול בדגים ובפירות הים נעשה בצורה מוקפדת – כשחומר הגלם טוב, לא צריך יותר מתיבול עדין וביצוע נכון.
לצד המנות הללו מוצעות גם מנות בשר, המגיעות היישר מדאבח – איכותיות, מדויקות ועם נוכחות שמזכירה כי גם הבשר יודע לגנוב את תשומת הלב של השולחן.
טליאטה – נתחי פילה בשמן זית ורוזמרין על מצע עלי רוקט, וכבר מהרגע שהצלחת הונחה על השולחן היה ברור שאנחנו עולים שלב. הפילה נצרב בדיוק מושלם, שומר על עסיסיות מבפנים ועטוף בארומה עדינה של רוזמרין טרי.
צילום: גלי מרגלית
שמן הזית הוסיף ברק ועומק, וכל ביס הרגיש בול – מאוזן ונמס בפה. הרוקט שמתחת לא היה רק תפאורה – הוא מספק קונטרה רעננה וחריפה שמרימה את המנה ומותירה את החך חי וסקרן לביס הבא. זו הייתה נקודת המעבר מארוחה טובה לחוויה קולינרית של ממש (178 שקלים).
עוד בתפריט: שווארמה דגים – פילה דג מטוגן, טחינה, סומק, בצל ועמבה (68 שקלים); סביצ׳ה דג עם לבנה, לימון, שמן בזיליקום, פלפל חריף וצנובר (62 שקלים); קלמארי צרוב על מצע לבנה, עשבי תיבול, שמן זית וחריף (67 שקלים).
שישברק טבעוני – כיסוני בצק במילוי גבינה טבעונית וזעתר ברוטב עגבניות (102 שקלים); מנסף פירות ים – לקט פירות ים על מצע אורז צהוב, מנה זוגית ב-320 שקלים; וואי וואי, חייבת לפתוח כפתור.
צילום: גלי מרגלית
חתמנו את הארוחה בכנאפה – כי ברור שאחרי כל מה שאכלנו נשאר "מקום קטן לקינוח". המקום הקטן הזה, מסתבר, בגודל של צלחת מלאה סירופ.
היא הגיעה לוהטת, פריכה מבחוץ ורכה מבפנים, עם גבינה שנמתחת כאילו אינה מוכנה להיפרד מאיתנו, ומאותו רגע התחיל קרב טקטי שקט. הסירופ נטף בנדיבות, הפיסטוקים חייכו מלמעלה, ואנחנו ניסינו לשכנע את עצמנו שזה בעצם "משהו קליל".
וככה, עם אצבעות דביקות וחיוך שלא יורד מהפנים, הבנו שהגענו לסיום המושלם. כי אם כבר לסיים – אז מתוק, חם וקצת מוגזם.
החוויה בדוניאנא כאמור אינה מסתכמת בנוף בלבד – היא ממשיכה מהים אל הצלחת, ומהצלחת אל הלב. מעבר למבט הפתוח אל הגלים, זו חוויה של טעמים מדויקים, חומרי גלם טריים ואירוח ערבי מסורתי ונדיב שמרגיש אישי וחם.
כל מנה שהגיעה לשולחן גוללה סיפור קטן של מטבח ים-תיכוני נדיב: דגים טריים, בשרים עסיסיים, סלטים רעננים וקינוחים שמבקשים שתישארו עוד רגע.
דוניאנא היא הזדמנות להגיע לעכו, להתנתק לרגע מהרעש שבחוץ ולהתמסר לקצב של הגלים ולשקיעות הכי יפות בארץ – כי בדוניאנא לא באים רק לאכול. באים לשבת, להירגע, להביט למרחק ולתת לים, לאוויר המלוח ולשף לעשות את שלהם.
דונייאנא – סאלח אל-בצרי, עכו. 04-9910001
