יח"צ. "לנקות את הראש", צילום: משה צ'יטיאת
אם הייתם אומרים לי לבחור ערב תרבות שכל כולו "קומדיה פוליטית על שחיתות מקומית", כנראה שהייתי מעדיפה לעבור בדיקת קולונוסקופיה. בגדול, אני משתדלת להתרחק מפוליטיקה כמו מאימון כוח של שש בבוקר. לרוב אני מצליחה לעשות את זה ומסובבת את הראש לעוד שעה של תרדמת.
אבל אז הגיעה "לנקות את הראש" של הקאמרי והזכירה לי שלפעמים דווקא החומרים שהכי בא לך להקיא מהם עושים את העבודה.
לא בשנייה הראשונה, נכון? בהתחלה זה הרגיש קצת מקרטע, ומודה, לא נראה מבטיח במיוחד. משהו בבדיחות לא עבד, אבל אם יש משהו שלמדתי ב"חתונמי", זה לא לשפוט אף אחד ברגע החופה.
המציאות הוכיחה שבסוף עוד נביא שלושה ילדים ביחד. או נכתוב על זה ביקורת מפרגנת במיוחד. כן, זה חתיכת ספוילר, אבל חכו לעוד כמה מילים.
יח"צ. "לנקות את הראש", צילום: משה צ'יטיאת
העלילה, בגדול, היא סיפור על ראש עיר ותיק וכוחני (משה שוורצמן) שאין לו מתחרים בבחירות. נשמע כמו חלום, נכון? בפועל – סיוט של יח"צ.
בלי יריב אין קמפיין, בלי קמפיין אין תרומות, ובלי תרומות אין חגיגה. הפתרון? מריצים מועמדת פיקטיבית, אילנה המנקה מהלשכה, כזו שאמורה להיות בובה על חוט.
בקאמרי קוראים לזה "אגדה אורבנית מושחזת", אבל כל אזרח מודע במדינת ישראל יקרא לזה "עוד יום שלישי שגרתי בשלטון המקומי".
וכאמור, בערך עשר דקות פנימה, משהו שם מתיישב. הקצב נעשה מהיר, הבדיחות מתחילות לנחות בול איפה שצריך, וזה מפסיק להיות "עוד הצגה על פוליטיקה" והופך לסאטירה חכמה, חושפנית וכמעט עצובה מרוב שהיא קרובה לחיים עצמם.
יח"צ. "לנקות את הראש", צילום: משה צ'יטיאת
אבל עם כל הכבוד לטקסט, הסיבה שהדבר הזה באמת עובד היא הקאסט.
עירית קפלן פשוט נהדרת. היא לא עושה מאילנה קריקטורה של "עממית חמודה" שבאה להציל את המדינה עם דלי וסמרטוט. היא מביאה לבמה שכל ישר, חום, עצבים, ואת הנשק הכי מסוכן בפוליטיקה – היגיון בריא.
יח"צ. "לנקות את הראש", צילום: משה צ'יטיאת
מולה, איציק כהן הוא חגיגה מושחתת. יש לו נוכחות שממלאת את הבמה בלי להתאמץ, והוא מצליח לתת לדמות שלו לב. וזה כבר ממש מסוכן, כי בתוך כל הציניות הזאת את מוצאת את עצמך אשכרה מקווה שמישהו טוב ינצח.
טעות קלאסית של אזרחים תמימים, ועדיין נפלנו בה. שאר האנסמבל – אלעד אטרקצ`י, דודו ניב, אסנת בן יהודה, שמחה ברבירו, טל וייס ועוד – מחזיקים פינג-פונג קומי מהודק שלא מוריד רגל מהגז.
יח"צ. "לנקות את הראש", צילום: משה צ'יטיאת
מה שטוב בהצגה הזו זה שהיא לא עומדת מולך עם אצבע מורמת ודופקת נאומים מטיפים. היא פשוט מראה את הגועל, הציניות והקמפיין שהופך מבדיחה לאיום, ונותנת לך לצחוק עד שאת קולטת שזה בעצם פחות מצחיק ממה שהיית רוצה.
בשורה התחתונה: באתי לתיאטרון כדי לברוח מהחדשות, וקיבלתי מראה לפנים. אבל זו מראה כל כך טובה, מצחיקה ובועטת, שאין לי ברירה אלא להודות שטעיתי.
לכו לראות. מקסימום תצאו עם חשק עז לארוז מזוודה ולעבור לאי בודד. רצוי בלי ארנונה.
