יח"צ, צילום: יוסי צבקרמה כבר אפשר להגיד על סצנת הדייטים התל אביבית שעוד לא נאמר? כולם רוצים אהבה, אבל בינתיים מסתפקים ב"נפגש לקפה ונראה לאן זה זורם".
"שבורים שבורות" מצליחה לתפוס בדיוק את התחושה הזו של דור שמפחד להרגיש חזק מדי, אבל עוד יותר מפחד להישאר לבד.
היוצרת נועה גנדלמן, שביססה את המופע על סיפורים אמיתיים ופוסטים מהרשת, והבמאי עידו קולטון, שגם משחק בהצגה, מצליחים לקחת את כל הקלישאות המוכרות: טינדר, גוסטינג, הדייט שלא נגמר, הלילה הראשון שמרגיש כמו סרט רומנטי והיום שאחרי שכולו שתיקה – ולהפוך אותן ליצירה שהיא גם קורעת מצחוק וגם כואבת בבטן, אבל בעיקר מרגישה מוכרת מאוד ללב של כל אחד ואחת ממי שצופה בה.
אנשים בימינו משייטים בין אפליקציות של ציפיות, סוחבים עליהם פחדים מהתחייבות וציפייה עיקשת לאיזה "קליק" מיתולוגי שיגאל אותנו מעצמנו.
יח"צ, צילום: יוסי צבקרההצגה לא מנסה ליפות את המציאות – להפך. היא צוללת עמוק לתוך כל הכאבים הקטנים והמביכים של מערכות יחסים בעידן המודרני: החל מדייטים עם בחור שלא בעניין ומשדר משהו אחר ואז נעלם, איך ממשיכים לנסות לרקום קשרים אחרי פרידה מבן הזוג, מין מזדמן בתקווה למצוא אהבה ועוד… כל סצנה מרגישה כמו משהו שקרה למישהו שאתה מכיר. אולי לך. אולי אתמול. אולי שוב מחר.
בכל פעם שחקן אחר מספר את הסיפור שלו. כל זה מלווה בשירים מוכרים כמו "Somebody to Love" ו-"I Will Always Love You" שעוברים תרגום לעברית ומקבלים חיים חדשים – קצת מצחיקים, קצת כואבים, והרבה יותר קרובים.
פתאום להיטי ענק נשמעים כמו חלק מהיומיום שלנו, עם שבירות לב קטנות, דייטים כושלים, ורגעים של תקווה. זה פסקול מוכר, אבל בטון אישי, ישראלי, שפשוט מדבר ללב. הכל מלווה עם נגנים על הבמה.
יח"צ, צילום: יוסי צבקרהתפאורה מינימליסטית ומדויקת, ומשאירה הרבה מקום לדמיון ועם זאת מסמנת נקודה ברורה של הרווקות התל-אביבית. איפה שהבמה "עירומה", נכנס הווידאו-ארט שגונב את ההצגה לא פעם. שימוש חכם במסכים, הקרנות וטקסטים דיגיטליים יוצר תחושת עומק, כאילו אנחנו בתוך הפיד של הרגשות של הדמויות.
זה לא רק גימיק, זו שפה שמעשירה את הסיפור ומחברת אותו ישירות למציאות שלנו: מציאות של אינסטגרם, טינדר ווטסאפים.
הקאסט עושה עבודה פשוט מעולה: כרמל נצר, אורי פרלמן, עידו קולטון, דר רוזנבאום ויעלי רוזנבליט מביאים לבמה נוכחות אמיתית, עם דמויות שלא מרגישות כתובות, אלא חיות, נשמות פועמות שאפשר לפגוש ממש מחר ברוטשילד, או באיזה בר יין.
השחקנים מביאים לבמה סיפורים אמיתיים ואכן שפת הדיבור חיה ונושמת, מלאה בניואנסים קטנים של היכרות ארוכה עם תרבות הדייטים המקומית. יש רגעים שאתה לא יודע אם לצחוק או להחסיר פעימה. הדמויות לא כתובות כדמויות – הן אנשים. חיים, פגיעים, מחפשים.
"שבורים שבורות" היא לא הצגה על אהבה. היא הצגה על חיפוש אהבה. על מה שנשבר בדרך, על הניסיון לתקן ועל הפחד לנסות שוב. זה תיאטרון שמכיר את הקהל שלו: צעיר, עירוני, עייף רגשית, מוקף מחסומים, אבל עדיין מאמין שמשהו טוב יכול לקרות.
זו הצגה שכל מי שאי-פעם חיכה להודעה אחרי דייט, נמנע מלשלוח הודעה, נפגע, פגע או פשוט ניסה לאהוב ירגיש שהיא נכתבה עליו.
