צילום: גלי מרגלית ההופעה באמפי פארק רעננה הפכה למעין טקס חברתי שחיבר דורות שלמים סביב יצירה שהפכה לחלק בלתי נפרד מהזיכרון הקולקטיבי הישראלי.
יהודית רביץ, גידי גוב, יוני רכטר ודויד ברוזה עלו יחד לבמה, כשכל אחד מהם מביא איתו את הניסיון והבגרות שצברו במרוצת השנים. הקהל, שכלל אנשים מכל הגילים, לרבות חיילים וילדים צעירים קיבל אותם בהתרגשות עזה.
צילום: גלי מרגלית מסע מוזיקלי דרך זכרונות ילדות
רכטר, שכיהן כמנהל המוזיקלי יחד עם אלעד אדר, החליט להעניק לחלק מהשירים פרשנות עכשווית: "ברקים ורעמים" קיבל גוון קאנטרי-טקסני, "כשאהיה גדול" הודגש בקצבים רגאיים, ו"הילדה הכי יפה בגן" עובד עם נגיעות ברזילאיות.
צילום: גלי מרגלית הלהקה המלווה, הכוללת גיטרות, תופים, בס, קלידים, כלי הקשה ונשיפה, הצליחה ליצור עושר סאונד שהעמיק את החוויה מעבר לזיכרון הילדות הפשוט. למרות שחלק מההרמוניות הווקאליות המקוריות לא ניתנו לשחזור מלא אחרי עשרות שנים, הקהל מילא את החסר בשירה קולקטיבית נרגשת.
קולו המוקלט של יהונתן גפן, כותב הטקסטים שהלך לעולמו באפריל 2023, ליווה נקודות מפתח במופע וחיבר בין העבר להווה. בין השירים שבוצעו: "איך שיר נולד", "אני אוהב", "הילדה הכי יפה בגן", "גן סגור", "ברקים ורעמים", "מי שמביט", "ריח של שוקולד" ועוד.
החלק השני, שהוקדש לשירים מקריירות הסולו של האמנים, הפך לשיא האמנותי האמיתי של הערב. כאן כל אחד מהמשתתפים יכול היה להציג את הרפרטואר האישי שלו.
צילום: גלי מרגלית רביץ, שחזרה לביצועים פומביים לאחר הפסקה של שמונה שנים, הוכיחה שכישרונה ונוכחותה הבמתית נשמרו במלואם. "לא יודעת מה אתכם, אני ישנתי שמונה שנים", התבדחה, אך כשהמיקרופון היה בידיה, הפחד נמוג לחלוטין. ביצועיה ל"מילה טובה" ו"לקחת את ידי בידך" עוררו התרגשות עזה בקהל, והקהל קם על רגליו בהתלהבות.
צילום: גלי מרגלית גוב ביצע את "אין עוד יום" ו"אני שוב מתאהב". ברוזה מצדו שר את "סיגליות" שגרם לקהל לקום על רגליו. כשביצע את "יהיה טוב" למילותיו של גפן, הוא השמיט את הבית "רק תצאו מהשטחים" – אך מישהי בקהל השלימה את המילים החסרות.
רכטר עצמו זכה להערכה מיוחדת על עיבודיו ועל ביצועי השירים שלו, כולל "שוב היא כאן" ו"מתחת לשמיים", "מה עושות האיילות", "אדון שוקו", "גברת עם סלים", "שבת בבוקר" וקטע מ"העולם שמח". במיוחד בלט הביצוע של "כשנסענו העירה לבקר את דוד אפרים" בהרמוניות מרובעות מרשימות.
צילום: גלי מרגלית התובנות המוזיקליות שהתגלו במהלך ההופעה כללו את ההשפעה של שירי "התרנגולים" על לחנים של רכטר ב"הכבש", ובמיוחד ב"מי שמביט" ו"גן סגור".
גוב הסביר בפתיחה כי הצורך באיחוד נבע מכך ש"למעלה משנה שעם ישראל לא ישן בלילה". המופע, ללא מסרים פוליטיים מפורשים, הצליח לספק מעין מקלט רגשי לקהל שחיפש נחמה וחיבור למשהו חיובי ומאחד.
צילום: גלי מרגלית במהלך ההדרן הגיע המופע לשיאו, עם ביצועים אנרגטיים שהביאו את הקהל לידי התלהבות אמיתית. הרגע המרגש ביותר היה הגרסה המשותפת של רביץ וגוב לשיר "באה מאהבה" – דאנס משותף שהעיר את הקהל לטירוף, כשאלפי הנוכחים עמדו על רגליהם, הרעידו את הקירות באולם ורקדו בטירוף.
סיום המופע עם הקראה מוקלטת של גפן וקטע וידאו נדיר שלו בשחור-לבן שנצבע מחדש, כשהוא נפרד מכולם בברכת "לילה טוב", סגר את המעגל בצורה מרגשת.
המופע הוכיח כי למוזיקה איכותית יש כוח להביא נחמה ולחבר בין אנשים, גם כשהמציאות מורכבת. הביקוש העצום לכרטיסים והתגובות הנרגשות מעידים על הצורך הגדול בחוויות כאלה. האיחוד הזה לא רק חידש מפגש עם יצירה אהובה, אלא הזכיר לכולנו מהו הכוח של אמנות טובה ושל רגעים משותפים.
המופעים הבאים:
23-24 ביולי – אמפיפארק באר שבע
4-5-6 אוגוסט – היכל התרבות תל אביב
10-11-12 באוגוסט – היכל התרבות תל אביב
18 בספטמבר – אמפי לוחמי הגטאות
