צילום: גלי מרגלית
צְמִיחָה/ יפעת דיסקין
יֵשׁ יָמִים שֶׁאֲנִי עֵץ בַּשַּׁלֶּכֶת,
עֵירוֹמָה מֵהֶשֵּׂגִים,
חֲשׂוּפָה לַקָּרָה.
אֲבָל מִי שֶׁמַּקְשִׁיב לַדְּמָמָה יֶדַע-
שֶׁאַחֲרֵי הַקִּפָּאוֹן תָּבוֹא הַתְּנוּעָה.
לֹא בְּבַת אַחַת,
לֹא בִּסְעָרָה,
אֶלָּא בְּטִפּוֹת קְטַנְטַנּוֹת שֶׁל אֱמוּנָה.
אֲנִי לוֹמֶדֶת לִהְיוֹת עֵץ:
לֹא לְמַהֵר לַצַּמֶּרֶת,
לֹא לִדְחֹק בַּפְּרִיחָה
כֵּן
כֵּן
לִדְבֹּק כָּל יוֹם
בְּכָל שְׁבִיב שֶׁל אֱמוּנָה.
צילום: גלי מרגלית
לִשְׁלֹחַ עָנָף
אֶחָד קָטָן
לְגַשֵּׁשׁ בָּאֲוִיר,
לִבְדֹּק אִם אֶפְשָׁר.
מְפַלֶּסֶת נָתִיב
בֵּין אַבְנֵי הַסָּפֵק
מַבִּיטָה אֶל הָאוֹר
מִבְּלִי לְהַבִּיט לְאָחוֹר.
אֲנִי לוֹמֶדֶת לִהְיוֹת עֵץ-
הוֹפֶכֶת יְרֻקָּה
יוֹדַעַת לוֹמַר לָכֶם
שֶׁאֲנִי בַּדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה.
