הדר ודניס, חתונה ממבט ראשון. צילום: צילום מסך: קשת 12חגיגות יומהולדת להדר ממשיכות, לא סיימנו אותן כבר בשבוע שעבר? אבל דניס כמו דניס לוקח אותה להחלקרח, כדי להעניק לה שם כרטיסי טיסה לספרד.
אז בשביל מה ההחלקרח? בעיקר אחרי שדניס שיתף אותנו שיש לו חוויה שלילית מזה. אני מביטה בה מחליקה והשדון הקטן שבי מת שהיא תתרסק. אבל לא, היא חוצה מגושמת משהו, לצד שני ונוטשת את דניס, אבל מיד נזכרת שיש לו דירה שווה ותכף ההחלטה ומחליקה לעזרו. הכול קצת פאתטי, לא זוגי ומתוק.
אז בשביל מה ההחלקרח? בעיקר אחרי שדניס שיתף אותנו שיש לו חוויה שלילית מזה. אני מביטה בה מחליקה והשדון הקטן שבי מת שהיא תתרסק. אבל לא, היא חוצה מגושמת משהו, לצד שני ונוטשת את דניס, אבל מיד נזכרת שיש לו דירה שווה ותכף ההחלטה ומחליקה לעזרו. הכול קצת פאתטי, לא זוגי ומתוק.
והפלא ופלא נפלה לו מעטפה והיא מרימה, והוא: "מה רשום פה: הדרינקה?" הכי רוסי שיצא לו עד היום. ובזמן שהיא פותחת את המעטפה הוא מאחל: "יום הולדת שמח גוזל קטן, המסע שלנו עוד רק מתחיל". היא מצחקקת את הצחקוק הרובוטי לא טבעי שלה ולא מבינה שהוא אשכרה מחזיק אותה בארץ בשבילו, מלוכלך דניס.
כל אחד מבין ומפרש מה שנוח לו, דניס רוצה להראות לה שהדבר "הזה" נגמר אבל הם לא. היא רואה בזה הצהרת כוונות. הוא רוצה ללכת עד הסוף, ודווקא הביטחון שלו עוזר לה להתגבר על הפחד שלה. ובסה"כ, היא מאושרת. טוב לה, חמסה חמסה, היא לא מבינה מאיפה זה מגיע לה…
הם נפרדים ללילה הקרוב לפני ההחלטה הגורלית, שניהם במתח, זה ניכר. הוא נזכר ששאלו אותו איך הוא רוצה שתיראה החברה שלו, "פחדתי", הוא אומר לה, "לשלול בחורות כי רציתי התאמה אמיתית". היום הוא מבין שהוא קיבל בדיוק את מה שרצה.
נראה שהוא כן, וגם היא כנה. שניהם לא רוצים להיפרד ללילה הזה. בארוחת הערב שדניס הזמין במו ידיו, היא מעניקה לו אלבום עמוס בחוויות מהימים שהם ביחד. באלבום כיתובים חמודים שמרגשים את דניס עד דמעות, גם אני התרגשתי מהמחווה…
הגר וניר, חתונה ממבט ראשון. צילום: צילום מסך: קשת 12הגר וניר בעוד ערב של שתיקה, כמו היו זוג נשוי לפחות 20 שנה. היא מחפשת בכוח נושאי שיחה, הו, הנה משהו מיותר ולא מעניין לדבר עליו: "עשיתי היום אמבטיה בחדר, איזה כיף, כמו אחרי החתונה, אתה נחרת ואני נהניתי". כשהיא מדברת היא אפילו לא מסתכלת לו בעיניים.
הוא מנסה להרים את השקט: "מה את זוכרת מהחתונה? מהאינטראקציה בנינו?". והגר כמו הגר, אם לא תייבש אותו אז סתם שילמנו כרטיס להצגה הכי טובה בעיר: "לא חשבתי עליך כשנכנסתי לחופה, אלא איך אני עוברת את זה בלי ליפול וקיוויתי שאראה אותך ולא אתבאס וזה לא קרה, לא התבאסתי." משהו חיובי? אהבתי את המראה? החיוך? משהו??? לא!
ניר בוחר לקחת את המעט הזה כמחמאה, כי יותר מזה היא הרי לא יכולה. הספיק לה שהוא חמוד והיא לא ציפתה ליותר. היא מסבירה. זה נשמע כ"כ פוגעני וניר נראה לא נינוח, מתקפל בכיסא מהבוקס בבטן שזה עתה קיבל. "ועכשיו?" הוא שואל במבוכה, כמבקש איזו מחמאה ככה, אבל היא מתעצבנת: "מה עכשיו????"
"עכשיו אני מעניין אותך?" הוא ממשיך להעז ואני מפחדת מהפצצה הבאה.
"ברור", היא עונה בכעס ולא מבינה מה הוא שואל. כי היא קרה ורעה, יו, הייתי קמה והולכת במקומו וזו לא פעם ראשונה, הוא מחפש מחמאות ולמה שהיא תיתן, חלילה, זה יוציא אותה נחמדה, אז היא מצטלמת, כי המסך הזה מקל עליה, אבל מסרבת לנשיקה כי יש מצלמות וזה מביך אותה, גם אותי את מביכה, כי כמה שאני מנסה להאמין שיש פה עבודת עריכה מאוד מדויקת, קשה לי להאמין שאת רגעי המתיקות שלה, אם היו כאלה, המצלמה מעלימה מאיתנו.
ניר מספר לנו שהוא מרגיש שיש בניהם התקרבות והתרחקות בסופ"ש הזה, וזה למעשה מה שמאפיין את כל הזוגיות שלהם. אבל את הערב הם מסיימים במרפסת, עם כוס יין, מביטים בכוכבים, אני מצליחה להיות אופטימית לרגע, אבל לא, הגר נאנחת, ומציעה לדבר על משהו. כמה לא טבעי. אני לא מבינה איך אין להם על מה לדבר? איך זוגיות כזאת תחזיק מעמד?
הגר וניר, חתונה ממבט ראשון. צילום: צילום מסך: קשת 12"תספר לי משהו", היא מצווה, והוא משתף שיש לו לייזר שמצביע על כוכבים. היא לא מרוצה, ומבקשת לדבר על משהו אחר. ניר אובד עצות: "אין לי על מה מאמי", בשלב הזה היא עדין מאמי, ואז הברקה: "מה האוכל האהוב עליך?". "סושי", היא עונה, מוזר, אגב, שהוא עדין לא יודע אבל נניח את זה רגע בצד. "איפה הסושי הכי טוב שאכלת?" היא שואלת וניר, רואה בשאלה הרמה להנחתה ומספר לה על החבר היפני שלו, אותו ביקר בקיוטו ושם הוא ראה שעל קיר המעבדה תלוי איזה מחקר שהוא עשה, אבל את זה אנחנו הצופים לא זוכים לשמוע, כי היא קוטעת אותו בגסות ובחוסר רגישות. "אנחנו מדברים על סושי, לא?"
הוא ניסה לשתף אותה במשהו שלו, להרשים אותה שהוא מוכר בחו"ל בזכות פועלו והיא פשוט סתמה לו את הפה. "זה לא יפה מה שעשית", הוא מעז פעם שנייה להגיד לה והיא, נו, זאת הגר, לא מבינה מה קרה.
הוא מאוכזב ומשתף אותנו שהיא לא קוראת אותו, שהוא מסכים לתת צ`אנס, אבל רוצה לקבל בחזרה, ולא יודע כמה זמן הוא יחכה לה. אני מבינה אותך, היא באמת יצאה דוחה הפעם…
הגר וניר, חתונה ממבט ראשון. צילום: צילום מסך: קשת 12ועם התחושות האלה של ניר, גם הגר מוסיפה משלה: "אני מרגישה שכבד היום", וואלה? ואתמול? ושלשום? בטח היה לך כיף… רמז: את כבדה.
אבל בואו, היא מודעת לזה שהיא מעפנית ולא מצליחה להשתחרר מזה ולי לא נותר אלא להציע לניר: "Run Nir, Run"
בדרך היא עוד מתעצבנת עליו שהוא לא מדבר אלא מחכה לפיצוץ, והוא עונה לה: "תשאלי!", רוצה לומר, אם את רואה שאני במצב, תבואי לשאול מה קורה. היא מצידה טוענת שהיא שואלת. באמת? אני לא זוכרת את זה.
אבל היא מביאה ראיה, לכאורה, לזה שהייתה שיחה שלא הסתיימה: "אסור לך להסתובב וללכת כי זאת הנקודה הכי רגישה שלי". להכיל להכיל להכיל, ומוסיפה, "איזה סיוט". "סיוט לך להיות איתי?" הוא המום ומרגע זה הכעסים והטונים עולים והגר מתפללת להגיע הביתה.
היא משתפת למצלמות: "קשה לי, לא יודעת למה". היא בוכה וממשיכה: "הכול יותר אמוציונלי, הכול משליך עליו, אני יודעת שאני פוגעת בו ולא רוצה שזה יקרה". אבל הגר, זה קורה! אז תספרי עד 10 לפני שאת מדברת, מתקיפה. מתאכזרת.
להגר לא קל, אני מבינה את זה, היא זועקת את זה, אבל אני לא מבינה למה היא לא נעזרת בפסיכולוגים של התכנית לעבוד על עצמה. לא שניר מושלם, אבל בתור פרטנרית היא באמת מאתגרת, בלשון המעטה וכשהיא מבינה שהיא טעתה, שוב, היא מציעה חיבוק. איך אומרים Too little to late.
דייט אחרון, הוא מחמיא לה, היא מחזירה לו, הם מבינים שנגמר והיא משתמשת באוצר המילים הדל שלה: "זה ממש פסיכי". אין לה מושג איך היא מרגישה עם זה ומודה שמתהפכת לה הבטן.
היא מרגיעה את עצמה שההחלטה היא אם ממשיכים או לא, ולא אם מתחתנים מחר ומגלה לנו שהיא רוצה להמשיך. היא שואלת אותו "מה אתה מאחל לנו?" "שנהייה שקופים לגמרי" הוא אומר והיא מקווה שהוא יישם את זה, לא היא זו שצריכה ליישם…
הסיכום שלה את התקופה כמטורפת, הזויה, קשה, משמעותית, נשמע רע: "למדתי מלא", "זה מרגש כמו טקס סיום לימודי רפואה". "מה היה הרגע הכי כיפי?" היא שואלת. "שבאת אלי למיטה בלילה", היא צוחקת עליו שבטח פילל לזה כל לילה.
בדיעבד היא חושבת שהייתה פועלת אחרת, הייתה מרגיעה את הבהלה שהייתה בה, יוצאת מהסרט שהייתה בו. אבל הסיכום שלה שוב לא נעים: "גם אם לא נהייה ביחד בסוף, מהר מאוד נמצא זוגיות אחרת." אאוטץ`. ולבסוף, גם כשהיא מנשקת אותו לפרידה זה נראה אלים וחונק והכי לא רומנטי.
זהו, היום האחרון הגיע, היא מביאה לו קפה, לא כ"כ מוצאת מילים, "בא לי שלא תלך" היא אומרת ומפתיעה אותי, הוא אומר לה שיתגעגע והיא מחזירה לו "גם אני". זהו? אין לך משהו מגעיל להגיד? הם מתנשקים, ומתחבקים, זה אפילו נראה אמיתי בפעם הראשונה.
הוא חיכה לזה, לאמת הזאת, והוא מוצף.
פעם ראשונה שהוא חווה ממנה רצון שהוא יישאר, וזה עושה לו טוב, הוא לא מאמין לגורלו הטוב ותוהה אם זה ימשיך אח"כ. עוד חיבוק אחרון. "תנצל את הזמן בחכמה מה שנקרא", לא הבנתי את כוונתה. נשיקה אחרונה ודי.
היא מול המצלמה, דומעת, בא לה שהוא יהיה איתה, היא אופטימית ומלאת תקווה שזה יעבוד, כי אם זה יעבוד, זה יהיה נס? אני מנחשת את המחשבה שלה, כי היא שוב בוכה. אבל היא מסכמת בשבילנו, זה יהיה חלום שמתגשם.
ניר בבית, שקט, הוא לא יודע מה לעשות, הוא מפחד שכל פעם שתהייה התקרבות תהייה התרחקות ולא בא לו על זה. על כן יש בו צד שאומר תברח כי נראה שהיא לא באמת ניסתה שהיא לא באמת אמרה לעצמה "זה הוא", אלא חשבה רק על עצמה. הוא מסביר לנו שאלה ההגנות שלו שמדברות ומקווה שזה יהיה לה חשוב כמו שזה חשוב לו: זוגיות של קרבה, שאחד עובד עם השני ולא מתנגח, צודק, ממש מדויק.
לי זה מרגיש שההפקה עושה לנו בילד אפ כי זה שקוף שהוא יגיד כן. היא כישפה אותו ואולי באמת בסוף זה ישתלם. אולי כשהמצלמות יכבו הקסם יקרה.
במעבר חד לנועם ורוני, הם שרים בקולי קולות שיר לא מוכר בספרדית, עדין לא סיימו את הטריפ של החיים שלהם. יש בניהם הקשבה נהדרת, הבנה, עניין, אבל בואו, בשביל זוגיות צריך עוד.
חיבוק ענק, רוני מבינה שנפרדים רק ליומיים כדי להחליט, וזה נראה לה הגיוני, אבל נראה שלא קל, הוא אומר לה שיתגעגע, והיא תוהה אם יתגנב בלילה…. היא מבטיחה לא להוריד את התריסים והוא מבטיח למצוא דרך, וואוהו, רומנטי.
הוא תוהה מה היא מתכננת ליומיים האלה ומזכיר לה את הערב היחיד שבו הם נפרדו ואיך זה נגמר, אבל היא מסבירה שהיא במקום אחר, שקשה לערער לה את המקום שהיא נמצאת בו ואין מה לשאול שאלות….
מבטים אוהבים, נראה אמיתי וכן.
הם עושים פרידה אחרונה בשקיעה, כמובן, ומתנשקים כמתבקש וניגשים לפרק את המקרר, הוא לוקח דברים מהבית הם רבים על האלבום, ממש זוג…
אמיר אומר לדנית שהוא מתכוון להגיד כן, אבל הוא לא בטוח שזה נכון. כי הוא כבר אמר כן וטעה בעבר, כמו ביום שהם נכנסו למיטה. מחד היא מתרגשת, שמחה על כך שהוא מתכוון להגיד כן, מאידך מתבאסת שהוא לא יודע להגיד אם זו טעות.
אמיר! לא, זה לא פייר, הוא מדבר את המחשבות שלו והמחשבות שלו הן של גבר שלא נמשך אליה ולכן מוטב שיהיה הוגן, עזבו כן, שפשוט ישחרר אותה, בשביל מה למשוך את זה?
מבחינתה היא חושבת שהתקשרות בניהם נהדרת, ויש כנות, והיא מבינה שיש מחסום פיזי, והיא חושבת שזה הלחץ והפחדים, ובטוחה שעם העלמות המצלמות ייעלמו גם הפחדים. אבל דנית, אין פה פחד, אתם ידידים, אין לו מה להגיד על זה, את חיה בסרט שהוא משתתף בו.
אמיר, חתונה ממבט ראשון. צילום: צילום מסך: קשת 12הם יוצאים לבר לבילוי אחרון, קשה לו עם זה שמסתכלים עליהם כי הם מלווים במצלמות, היא מציעה לו להסיט את המבט אליה. דנית דנית דנית, מה אמרנו? הוא מעדיף להסתכל על איזו כלבה סקסית.
למצלמה הוא אומר שהיא מכירה אותו טוב מאוד, ומקבלת אותו, תוהה אם הייתה עושה את זה עוד פעם איתו והיא אומרת שכן, הוא מובך והיא מחבקת.
הוא משחק אשליה, אני לא אוהבת את זה. עם זאת, היא מבינה שהוא משדר לה מסרים כפולים, הוא חושב שהם מתקרבים, אבל, תמיד יש אבל, הוא לא מרגיש שהוא בטוח ביחסים שלהם, והוא יודע ש"כן" בשבילה זה לסמן המשך והוא חושש שזה יפגע בה. יופי, התקדמות, אז תגיד לה!
היא מזכירה לו תמונות מהאלבום, הוא זורם איתה, הלוואי שזה היה יותר אמיתי, היא אומרת למצלמה שהיא מתכוונת להגיד כן, ומקווה שגם הוא יגיד כן ולא ישנה את דעתו, היא מאוהבת בו, רואים את זה אבל הוא ממש חסר רגש, לטוב ולרע. במחשבה שנייה, היא תחטוף סטירה במוקדם או במאוחר אז מה זה משנה מתי…
הם נפרדים, היא מנסה להוציא את כל המתיקות שבה אבל אין לי ספק שהיא אוכלת סרטים על ההמשך, אם יהיה ואיך יהיה, הוא מסיע אותה הביתה ועולה לעזור לה עם הדברים.
אמיר ודנית, חתונה ממבט ראשון. צילום: צילום מסך: קשת 12בטח קשה להיפרד מג`ינג`ר, היא יודעת שהולך להיות קשה בלעדיו, היא התרגלה לישון איתו והם מאוד התקרבו, היא חוזרת על זה כמו מנטרה אבל זה נראה לי יותר לעצמה כדי לא להימעך אם הוא יגיד לא, הוא מחבק אותה כמו שמחבקים שחקן ברוגבי, כ"כ חברי, גס, נטול רומנטיקה. מרגיש לי שהוא חיכה לרגע הזה, שתשחרר אותו כבר.
הוא אומר שכיף לו איתה ואכפת לו והוא מעריך והוא יודע שזה שווה בבת זוג אבל זה לא מספיק, וקשה לו עם הפער, מבינה שהוא מתייחס למשיכה, היא מרגישה שנלחמה כמו לביאה בתקופה הזאת, והיא כבר חשבה שאין סיכוי, וזה השתנה לגמרי, הוא לא בטוח שיש סיכוי, אין לו מושג "אני אוכל את הראש על זה".
ולעוד זוג אבוד, אבל לפחות כן אחד עם השני, דובי ואריק. דובי לא מתחרטת על מה שהיה, זה האופי שלה וזה מקסים, אבל לא מאמינה שהייתה עושה את זה שוב.
היא בוחרת ליהנות ממה שהיה, היא שמחה על היכולת להגיד לעצמה שבמקום שלא טוב לה היא לא תהייה.
הם שותים קפה יחד והיא אומרת שהיא שמחה לחזור הביתה, למרות הבית הנעים, אבל היא רוצה שגרה, ואריק מחמיא להם שלמרות הקשיים נשארו עד הסוף.
הוא מלווה אותה לאוטו, מוודא שהיא הולכת. למצלמה הוא אומר שהוא מרגיש פספוס כי בא לו למצוא זוגיות, קשר והוא מרגיש שהיא לא פתחה לו את הדלת, בשביל מה הוא צריך עוד דלת, יש לו כבר 11, לפחות. הם נפרדים, בהקלה, אפילו לא בחיבוק.
לסיקור הפרק הקודם – לחצו כאן
