צילום: דן בן אריתחת ערפל הקלישאות והססמאות אודות המציאות והוויה הנשית והתופעה הקשה של אלימות כלפיהן, וההתייחסות אליהן באופן מיני פוגעני במרחב הציבורי ובתקשורת, מפציע שוב המופע הוותיק "אל תתערבו לי" של אנסמבל "קוקיה" המורכב ממערכונים ושירים קומיים המזמינים להתבוננות ביקורתית את הקהל.
המופע עוסק בריבוי הפנים והגוונים של המורכבות העומדת בפני נשים חזקות במפגש שלהן עם ההגמוניה הגברית, תוך בחינת דימויי הגוף הנשי לצד הלחצים החברתיים והמשפחתיים המופעלים עליהן בגילים שונים.
לאורך המופע מוצבות דמויות נשיות, צעירות ומבוגרות, משכילות מחד ושכלות מאידך, במצבי חיים שונים, המאירים את השבריריות של חיי היומיום שלהן. עולמן הפנימי כפי שהוא בא לידי ביטוי במופע, הוא אגרוף בבטן, שלא לומר ברחם, לנו הצופים.
לאור המופעים הרבים שעוסקים בנשים ונשיות, בולט המופע הזה כיהלום זוהר באופן השנון והחכם שבו הוא מנגיש לצופים נושאים מורכבים כמו מיניות, אלימות, אמהות וכדומה.
צילום: דן בן ארישרון שלומי היוצרת, הכותבת והבמאית, שייסדה את "קוקיה" – אנסמבל רב תחומי אקספרסיבי שהקימה בשנת 2008, מגיעה מעולם הכוריאוגרפיה, המחול והפרפורמנס. ביצירותיה היא עוסקת רבות במציאות הנשית דרך תנועה, מימיקה, שירים, ספוקן וורד ומחול.
בשנים האחרונות העלתה בהצלחה רבה את המופע "תחושת בטן" שכתבה וביימה יחד עם רן בן עזרא, ושעסק באישה המורדת במוסכמות החברתיות. ארבע שנים אחר כך העלתה עוד מופע, "אדממא", שבחן אף הוא את המתחים בין המינים ואת השאלה אלוהים או אלוהימה, וכך קנתה לה מעריצות ומעריצים שהולכים אחריה לכל מופע נוסף שהיא יוצרת.
מה שייחודי ב"אל תתערבו לי" שעובר דרך משברים שנשים עוברות ותחנות בחייהן, שהוא לרגע אחד אינו מפסיק להפתיע, לרגש, לגרום לנו הצופות ובעיקר לכם הצופים להרהר איפה זה בדיוק פוגש אותנו תוך שהוא משתמש ברגשות כמו שמחה, עצב ותסכול, שיוצרים הזדהות לטובת תובנות על החיים.
בשנים האחרונות העלתה בהצלחה רבה את המופע "תחושת בטן" שכתבה וביימה יחד עם רן בן עזרא, ושעסק באישה המורדת במוסכמות החברתיות. ארבע שנים אחר כך העלתה עוד מופע, "אדממא", שבחן אף הוא את המתחים בין המינים ואת השאלה אלוהים או אלוהימה, וכך קנתה לה מעריצות ומעריצים שהולכים אחריה לכל מופע נוסף שהיא יוצרת.
מה שייחודי ב"אל תתערבו לי" שעובר דרך משברים שנשים עוברות ותחנות בחייהן, שהוא לרגע אחד אינו מפסיק להפתיע, לרגש, לגרום לנו הצופות ובעיקר לכם הצופים להרהר איפה זה בדיוק פוגש אותנו תוך שהוא משתמש ברגשות כמו שמחה, עצב ותסכול, שיוצרים הזדהות לטובת תובנות על החיים.
צילום: דן בן ארייצוין כי מי שייעצה לשלומי בנוגע לאופן העיסוק באונס ובהטרדות מיניות במופע היא אסתר עילם (81),ממקימות התנועה הפמיניסטית בתל אביב, ממייסדות מרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית בתל אביב וממקימות ארגון הפמיניזם המזרחי, "אחותי — למען נשים בישראל" שכתבה אינספור מאמרים וספרים, בהם "נאנסות, אונס והרשויות בישראל" (הוצאת מכון ירושלים לחקר ישראל) ו"פורנוגרפיזציה של השואה: תופעה ולקחיה" (מתוך ספר מאמרים בהוצאת פרדס) שמעורבותה והבנתה את המורכבות המופע הזה ושיתוף הפעולה עם שלומי הפםכו אותו למופע שכל גבר צריך כדי להבין, להזדהות, ולשנות.
בשורה התחתונה: רוצו לצפות, המופע הכי טוב של השנה ושאפו ליוצרת!
בשורה התחתונה: רוצו לצפות, המופע הכי טוב של השנה ושאפו ליוצרת!
כתיבה, בימוי, תנועה ועיצוב: שרון שלומי. טקסט נוסף: שרונה בוטנרו. יוצרות משתתפות: אלה גרינבום, מעין יוחנן שוחט ושרון שלומי. תלבושות: מאי מולר. עיצוב תאורה: שי סקיבא. הפקה מוזיקלית: גיא מר Kaboom. ייעוץ פמיניסטי: אסתר עילם. ייעוץ אמנותי: אמיר אוריין – תיאטרון החדר
