אילוסטרציה, צילום: אתר pixabayהמילה הנפוצה ביותר בעולם הרוח – על בסיס התחושה שלי בלבד – היא אהבה. הדבר שכולם רוצים ומייחלים לו זה לחוות אהבה, עדיף אהבה ללא תנאי, ויותר מכל שתהיה זו האהבה שלנו לעצמנו. האהבה היא המפתח לחיים אחרים, טובים יותר, מסופקים ומאושרים.
אני לא מתווכח עם התפישה הזו, בהחלט לא. אבל אני חושב שכדאי לראות את הדרך לאותה אהבה עצמית באופן שונה מזו שאנו מורגלים בה.
באחד התקשורים של טוהר שצילמתי, הם הסבירו כמה חשוב להיות חברים של עצמנו. מה זה אומר? לתמוך בעצמנו בדרך, להיות עדינים עם עצמנו ככל שאנו יכולים, ולהקל על עצמנו במקומות בהם אנו יכולים לעשות זאת.
הדרך יכולה להיות מתסכלת
הדרך ליצור חברות ללא תנאי
הדרך לגשר על הפער ולמוסס את התסכול היא להבין כי המשמעות של חברות עצמית היא לא לשנות את עצמי, אלא לתת לעצמי להיות כפי שאני.
כלומר, אם אני מבקר את עצמי, אני מיידע את עצמי שזה המצב ואומר לעצמי "זה בסדר, תהיה בזה". אם אני כועס על עצמי, אני אומר לעצמי "זה בסדר, תהיה בזה". כך גם כלפי אשמה ושנאה. אני נותן מקום לכל הרגשות שאני מרגיש, וכך אני נותן לעצמי את אותה תמיכה, מתייחס לעצמי באותה עדינות, ובפועל יוצר הקלה. כך אני יוצר חברות של ממש, ביני לביני.
לכל זה אני מוסיף את השאלה "איך אני יכול לעזור לעצמי כרגע?".
התשובות יכולות להיות מגוונות: לפעמים אני כותב את מה שאני מרגיש כדי לשחרר את העומס שבו אני נמצא, לפעמים אני מדבר על כך עם אנשים קרובים אלי. אני הולך לטיפול, הולך לים או פשוט רואה טלוויזיה כדי להסיח מעט את דעתי ולהקל על עצמי.
האישור שאני נותן לעצמי להרגיש, והתמיכה שאני נותן לעצמי, הם הדרך שלי להעמיק את החברות שלי עם עצמי, גם כאשר אני לא אוהב את עצמי. זה לא פותר את הבעיות הרגשיות שלי או את הקשיים במציאות שלי, אבל כך אני נותן לעצמי את התמיכה שאני צריך. לא פעם, זה כל מה שצריך כדי ששינוי יוכל לקרות.
הכותב מתקשר עם ישויות בכלל ועם קבוצת טוהר בפרט, מנחה סדנאות ללימוד תקשור, עיתונאי וסופר. יש לכם שאלות? מוזמנים לכתוב לו.
