אילוסטרציה. Ai by MONOdesign
בימים של פיד שלא נגמר, השקות נוצצות וקרוסלות מהמקומות הכי זוהרים, מה לעשות, לפעמים קצת שורף לנו.
והאמת? כל הנוצץ ממש לא תמיד זהב. מאחורי כל "ריל" מסתתרות בערך 900 שעות עבודה (אולי בכל זאת קצת כבוד למחלקת המשפיענות). ובכלל, יש מי שאצלם בדיוק כשהמצלמה נכבית מתחיל מרוץ הלבבות והלייקים, שלפעמים מוציא את המיץ מהחוויה, מוציא ממנה את החיים.
הפרשה בקטנה
קורח, בן דודם של משה ואהרון, היה איש עשיר. מאוד עשיר. ידוען משבט לוי המיוחס, שהיה לו הכול: מעמד, השפעה, עושר ואנשים שהלכו אחריו.
ובכל זאת, הוא בחר להתמקד במה שאין לו, ובמה שיש לאחרים.
במקום להתמקד בשליחות שלו עצמו ולהודות על מה שיש, בער לו. הוא רצה את מה שיש לבני הדודים: את המנהיגות. קורח סחף אחריו עוד ידוענים מכובדים של התקופה, ועם קצת חימום מצד אשתו הם יצאו על השניים, על 200.
הסוף? הקנאה לקחה לו הכול, והוא נבלע, הוא והנגררים. לא רק באדמה, קודם כול בעצמו.
כאן ועכשיו
לא הגענו לכאן בשביל הקוביות של זו והטיול של זה. הגענו כדי להיות בדיוק, בדיוק אנחנו. אז תנשמו. תראו את היש. ויש!
תלכו בשביל הדשא הייחודי שלכם. תשקו אותו, תהיו עשירים, ובעיקר מאושרים. ואל תיבלעו באדמה או… בהמון.
"בעולם הזה של
כוכבים, כוכבות,
רכבים, רחבות,
הבגדים, הבגידות.
בעולם כזה של,
מסכות, מסכים,
רגשות, ריגושים,
השריטות הסרטים".
(מילים: גיל ויין, נתן גושן ואלון פרץ)
שבת של שלום!
