סושי בזל: מהבר הקטן בצפון תל אביב – לאימפריה כשרה גם בנתניה

יח"צ, צילום: עוז אוחיון

יש מסעדות שנולדות, פורחות ואז נעלמות. ויש את סושי בזל: מוסד תל־אביבי אמיתי ומשובח. כזה שהתחיל ב־1997 כבר קטן בצפון העיר, כשסושי בישראל היה בערך כמו טיקטוק בהתחלתו: לא ברור, קצת חשוד ומעטים ידעו איך בכלל לאכול את זה.

יוסי חולו, הסושימן שהביא את הסושי לישראל, עבד בבאר הסושי בניו יורק ולמד את רזי המקצוע בברצלונה. ב-1997 הוא החליט לעשות משהו שונה: פתח מקום קטן עם שני שולחנות ובר. 

בלי רעש, בלי פוזה, רק שילוב של אורז, דג וחלום, וכך נולד בר הסושי הראשון בארץ – עוד לפני טאקאמרו  ויאקימונו.



מאז, המותג הזה נדד בין רחובות תל אביב כמו בזל, פרישמן, בן יהודה ובוגרשוב, אבל תמיד שמר על דיוק, רולים מוקפדים וסטייל יפני אמיתי. 

חולו, שחזר מגלות ארוכה בברצלונה, ידע תמיד להפתיע עם מנות כמו סלט מגורו וסשימי תמנון – לא רק רולים קלאסיים אלא דיוק יפני אמיתי. הסוד שלו? רוטב סויה מעורבב עם מעט סאקה שהוא מורח על הניגירי באבחת מברשת עדינה.

Fast Forward להיום: סושי בזל יצא מתל אביב לראשונה ופתח סניף חדש בנתניה, במתחם הסוהו. לא עוד אגדה תל־אביבית, אלא בשורה קולינרית אמיתית, בגרסה כשרה למהדרין.

יח"צ, צילום: עוז אוחיון

קצת ג׳וס של מאחורי הקלעים

מאחורי המהלך עומדת קבוצת ניראור, שמנהלת כבר כ־50 מסעדות אסייתיות בארץ כמו צ`וקה, WOK TO WALK ועוד. 

הקבוצה שרכשה את המותג, השקיעה כ־3 מיליון ₪ בהשקת הסניף החדש שבנתניה, והצהירה: "זה רק הצעד הראשון בדרך לרשת סושי כשרה בפריסה ארצית. לא ׳עוד סושי׳, אלא רשת בוטיק ששומרת על הדיוק היפני ומנגישה אותו לקהלים חדשים".

יח"צ, צילום: עוז אוחיון

ובנימה אישית

מאחר ואני זוכרת היטב כמה טעים היה לי בסושי בזל בתל אביב, הגעתי לסניף החדש בנתניה עם הרבה ציפיות אך גם קצת סקפטיות כי בואו, לא פעם מסעדות תל־אביביות יוצאות מגבולות העיר ומאבדות משהו בדרך. אבל מהרגע שנכנסתי, הבנתי שהפעם זה לא הסיפור.

המקום מושקע ומעוצב יפהפה אך לא מתאמץ מדי, עם אווירה נעימה ו־150 מקומות ישיבה בפנים, בחוץ, בבר סושי ובחדר פרטי. כלומר, יש מקום גם לדייט זוגי וגם לארוחה משפחתית עם כל הדודות והצאצאים.

יח"צ, צילום: עוז אוחיון

ואז הגיע הדרגון רול

כשהתלבטנו מה להזמין, המלצר החמוד שלנו ציין שהדרגון הוא המומלץ שלו. זרמתי. ומה אני אגיד? אכלתי כבר סושי אבל זה היה אחד הרולים הכי טובים שאכלתי אי פעם. נימוח, מאוזן ומלא טעמים שפשוט התחברו. 

אחריו הגיע הריינבו רול, מנה צבעונית שכולה דיוק יפני במלוא הדרו ועוד מלא מנות מעולות כמו נאמס מושלם, סלט שורשים להתאהב, מוקפץ חמדמד וקינוחים שווים.

המנות? מוגשות כמו תצוגה במגזין קולינריה: מוקפדות, צבעוניות ומצטלמות מושלם. השירות? חייכני, קשוב, בגובה העיניים. לא מתנשא, לא נדחף – פשוט מדויק ונעים.

יח"צ, צילום: עוז אוחיון

אל תפספסו

שמחתי ממש לגלות את הפרט המרגש הבא: בכל יום שלישי, בין 16:00 ל־18:00 יש Happy Hour עם אחד פלוס אחד על כל הרולים והאלכוהול. תודו שבשוק שבו רול חוצה את ה־70 שקלים, מדובר בבשורה אמיתית ושווה ביותר.