נתראה בשמחות. צילום: מארי אלייס רודריג

עלילת הסרט "נתראה בשמחות", של הבמאי מיכאל מאיר, שחי בלוס אנג`לס, מגוללת סיפור על ארוחת ערב שיוצאת מכלל שליטה, בביתם של סיגל (לירז חממי) ויוסי (עידו מור) – ישראלים לשעבר שמתגוררים בלוס אנג`לס.

יוסי – איש עסקים מפוקפק ואגרסיבי ואישתו סיגל – נובורישית עממית, הגיעו לאמריקה בעקבות "החלום האמריקאי" ושם הרוויחו את הונם.

השניים מזמינים לביתם כמה מחבריהם המתקבצים לארוחה נינוחה, בביתם הגדול והמהודר.

נתראה בשמחות. יח"צ

מי במוזמנים? הילה (איריס בר) – עורכת דין לשעבר שהפכה לעקרת בית נואשת ובעלה אבנר (אלון פדות) – איש הייטק יהיר. אילן (גיא אדלר) העובד בתחום הנדל"ן ובמוחו קודחת הצעה עסקית בגינה חפץ להיכנס עם יוסי לעסקים ואישתו נויה (שני אטיאס).

בנוסף, מגיעים אל הארוחה גם בן דודה של סיגל, מיכאל (מיכאל אלוני) – שחקן בפוטנציה, אתאיסט המתנגד לדת וסממניה ההלכתיים (לרבות הקידוש הפותח את הארוחה הנ"ל) ובת זוגו אליה (סטפי סלמה) – נוצרייה ממוצא אפרו-אמריקאי וגם (כמתבקש כקונטרה) רב אחד, בגילומו של האחד והיחיד קוני למל הלוא הוא מייק בורנשטיין.

נתראה בשמחות. יח"צ

הקבוצה העליזה מתקבצת סביב השולחן ואלכוהול וסמים מסייעים להם להרים ת`אווירה. 

מהנקודה הזאת – הכל משתבש והסרט עוטה אימה שמשלבת הומור ולא מעט סממנים שכולנו כישראלים עשויים להזדהות איתם, טקס הקידוש בתחילת הארוחה, האוכל שנארז בקופסאות וניתן לאורחים בסיום הארוחה, השיח הפוליטי כמו גם שיח גזעני סביב סוגיית "העם הנבחר".

אחד הסממנים המשעשעים יותר בסרט הוא העובדה שהשיחה בין מסובי השולחן מדלגת בקלילות מאנגלית לעברית ולהפך, שיח המוכיח כי גם שהות ממושכת בניכר מותירה את היורדים – ישראלים.

נתראה בשמחות. יח"צ

"נתראה בשמחות" מתאפיין ברובו בהומור משעשע. עם זאת שולבו בו לא מעט סצנות אלימות קיצוניות, המשמשות כמקדמות העלילה, ונדמה כי מיכאל מאיר בחר מלכתחילה במבע קולנועי שכזה, במטרה למנוע מהצופה להתעמק בטקסט. בחירתו לשלב סצנות כה אגרסיביות שאינן קשורות בהכרח למתרחש, בנוסף לעובדה כי האלימות המרובה על המסך מכהה את החושים, מאלצים את הצופה שבשלב מסוים לפתח אדישות כלפי האלימות וזו מאבדת מערכה.

כששני שוטרים פוקדים את בית המשפחה, הם מגורשים מהמקום בטענה שהם חושדים בבעלי הבית ובאורחיהם רק בשל מוצאם היהודי וזהותם הישראלית, וכך האלימות נמשכת לה באין מפריע. כשאליה יחידת הסגולה (אפרופו "עם נבחר") היא היחידה שמציעה למיכאל לברוח משם, אך הוא מצידו שולח אותה בגפה, ומסביר לה שהישראלים לא נוטשים חברים בשדה הקרב.

כוכבת הסרט, ללא צל של ספק היא שירז חממי המגלמת את סיגל. היא לקחה את הדמות הכי רחוק שאפשר. מצוידת בשמלה אדומה, בית מפואר ועוזרת מקסיקנית שלא מבינה מילה ממה שהיא אומרת, היא נראית קלאסית ועדינה כלפי חוץ אך מתברר שחבויה בה אישה "שכונה" השולטת בסלנג הרחוב הנמוך.

כיצד עבדת על הדמות?

שירז: "צילמנו בשכונה שבה הדמויות שאנו משחקים בסאט, חיים בה ביומיום. לכן זה היה מאוד קל. הסתובבנו בשכונה, צפינו בהם, דיברנו ושאלנו אותם על חייהם, כיצד הם הגיעו למקום ואיך וממה התקיימו. מדובר בישראלים לשעבר שבשנות ה-70 בואכה 80 היגרו לאמריקה בעקבות החלום האמריקאי ועשו את זה בגדול בעיקר בתחום הנדל"ן.

את קאסט כולו הטיסו במיוחד ללוס אנג`לס. חיינו שם ביחד, וכך גם אחרי הצילומים, היינו שבים לדירת המגורים עם שאר השחקנים והתפתח הווי שהוא מעבר לצילומים, כזה שהוסיף ליחסים ולאינטימיות בין הדמויות בסרט".

תארי סיפור מעניין שקרה לך בסט:

"מדריך הפעלולים הנחשב לאחד הגדולים בעולם, הצליח להסביר לנו בחמש דקות כיצד לבצע את אחת הסצנות הכי מסובכות בסרט. זה לקח לנו שני טייקים לעשות את זה. זאת הייתה עבודת אנסמבל מטריפה של כולם, שלא לומר מפעימה".

"נתראה בשמחות" הוא סרטו השני מאיר. סרט הביכורים שלו, "עלטה", נחשב להצלחה ואף קטף את הפרס הראשון בפסטיבל הסרטים בחיפה. חלק מהשחקנים מלווים אותו עוד מסרט הביכורים – מיכאל אלוני ואלון פדות, והם גם אלה ששכנעו אותו ליצור אותו.

בשורה התחתונה מדובר בקומדיית אימה משעשעת למדי, מלוטשת ואפילו משכנעת מבחינה טכנית, הקורצת בעיקר לחובבי ז`אנר קומדיות האימה, מהמשגשגים היום בארצות הברית. בתכלס גם לנו הישראלים מגיעה קומדיה מדממת המזמנת מחד ביקורת עצמית צינית, נוקבת ודוקרנית, ומאידך כזאת המתהדרת בסיפור עלילה קליל ולא רציני מדי.