נשים תופרות תקווה: כיצד ליפסטיק אדום וחוט משי ניצחו את הנאצים?

 

בין כל האירועים, המצב וההתחייבויות, יש תערוכה אחת שלא תרצו לפספס: "גיבורות: אופנה ותקווה במלחמת העולם השנייה" במוזיאון העיצוב חולון.

 

חוויה צבעונית מרהיבה המשלבת אופנה ואיך לא? תקווה, בסיפור על עוצמה נשית. תערוכה שבאה להזכיר: גם כשאין כלום – יש יצירה. אז סלחו לי המגדר האחר, הפעם הטקסט בנקבה על מלא, אם כי ממש לא נכעס אם תבואו.

 

זו לא עוד תצוגת אופנה. זה סיפור עוצמתי על נשים – שבשיא האימה, מצאו במחט ובחוט כוח לשרוד, להביע, ולחלום.

 

יח"צ. האטלייה של הדי סטרנד בתערוכה. צילום: אלעד שריג

 

 

אז מה יחכה לך שם? יותר טוב לשאול – מה לא?

 

נשים במלחמת העולם השנייה (כן, כן, בשואה) שלא הסכימו לוותר על צלם אנוש. על זהות. הן צבעו פס של גרביון עם עיפרון פחם, תפרו ממפות דרכים מטפחות ראש – והפכו יצירתיות לכוח.

 

והסיפורים הללו מקבלים עכשיו גוף, בגד, צבע, מרקם ונשמה, פרטי איפור ייחודיים וסטיילינג הורססס (רוצו לחפש היכן מגיח סמל הניצחון!).

 

יח"צ, דגמים בעיצובה של הדי סטרנד. צילום: אלעד שריג

 

התערוכה פותחת בחוויה מפתיעה – אטלייה משוחזר של מעצבת האופנה היהודייה מפראג, הדי סטרנד. זהו סיפור מרגש שהחל ב-1997, כשתושב מילווקי מצא במרתף הוריו מעטפה אדומה עם חותמת צלב קרס, ובה שמונה איורי אופנה צבעוניים.

 

היו אלה עיצוביה של סטרנד, שנספתה בשואה, אך יצירתה שרדה. העיצובים שוחזרו בדייקנות, ועכשיו את יכולה לראותם מול עינייך, עדות אילמת לכישרון שסירב להישכח.

 

 

יערה קידר, האוצרת המוכשרת מאחורי התערוכה, יודעת היטב כיצד לתפור "חוויית וואו". כמו בתערוכות הקודמות שלה: "ז׳ה טם, רונית אלקבץ" (2018), "הנשף: אסקפיזם בתפירה עילית" (2021) ו- "אלבר אלבז: מפעל החלומות" (2022).

 

כמבקרת סדרתית ונלהבת, חובבת אופנה מושבעת ומאמינה גדולה בכוחו של הבגד לברוא מציאות, התעלפתי גם הפעם!

 

מאחורי הקלעים מסתתר סיפורה האישי: קידר, נכדה לניצולי אושוויץ, נמנעה שנים מלעסוק בשואה בהקשר של אופנה. "זו הייתה מעין אובססיה מהבית", היא מספרת, "אמא שלי בת לניצולי אושוויץ, וסבתא שלי ברחה לבד אחרי ליל הבדולח".

 

אך דווקא אצבעון תפירה קטן של שורדת שואה, שהיה שייך למרגיט זינגר – תופרת באושוויץ שניצלה בזכות כישוריה – שינה את דעתה. אצבעון זה, שהוצג בתערוכה של אלבר אלבז ב-2022, הפך לקמע של המעצב הישראלי-צרפתי הנודע, שנוהג לקחת אותו לכל פגישה חשובה.

 

קידר הסבה סיפור משפחתי של שואה לחוויה מרגשת בעקבות גיבורות. מיה דבש, האוצרת הראשית במוזיאון, נכבשה כמו שעתיד לקרות לכולכן, כי כידוע, שמלה טובה יודעת לעשות יופי של השראה ומצב רוח.

 

יח"צ, המיצב בשיתוף חברת קורנית. צילום: אלעד שריג

 

 

המוזיקה לכל חלל נארגה במיוחד על-ידי אורן ברזילי (למי שלא חוששת להסגיר גיל, כן זה הוא, "להקת מופע הארנבות של ד"ר קספר").

 

קורנית היו על ההדפסה הדיגיטלית והדפסי משי על בד של המחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר. כך גם נוצרו מטפחות הקסם ובובות בע"ח, שאויירו על-ידי גפן רפאלי, אלו יהיו לקיטים לתפירה (וואו איזו מתנה מושלמת! תנוחו, תוכלו לרכוש גם, בעוד רגע במכונה הייעודית. אגב, גם ספר עתיד לצאת בקרוב).

 

וי גדול לויוי (ויקטור) בלאיש על פיסול הבובות ותסרוקות הראש המדהימות, שנשלפו אחת אחת היישר מהתקופה.

 

בלאיש, מהמעצבים המוכשרים בארץ, לא הסתפק בבובות רגילות – הוא פיסל בחימר ראשים בהשראת שחקניות הוליווד משנות ה-40 (לורן באקול, ורוניקה לייק וגרטה גרבו), שהודפסו במדפסות תלת-ממד.

 

התסרוקות המעטרות את הראשים –  "ויקטורי רולס" – סגנון פופולרי מימי המלחמה שהפך לסמל של הזהות החדשה של נשים שקיבלו תפקידים שעד אז היו שמורים לגברים. כדי ליצור את הבובות המושלמות, בלאיש חתך ופיסל אותן מחדש, עבד בדייקנות על תנוחתן, עד שיצר מיצב ססגוני שבו כל בובה מספרת סיפור.

 

שמואל בן שלום הופקד בכישרון על העיצוב והניהול הקריאטיבי. מוני מדניק שיחזר את מערכות הלבוש כמו מאסטר של זמן. עידית ברק על האביזרים המקוריים במסדרון ההיקפי – שכל אחד מהם כמו לחישה היסטורית.

 

 

במסדרון ההיקפי של הגלריה התחתונה תמצאי את "מדד הליפסטיק" – תופעה חברתית מרתקת.

 

בזמנים של חוסר ודאות, הליפסטיק היה מקור לפינוק קטן שהעניק שינוי משמעותי. הנה למשל הליפסטיק האדום של אליזבת ארדן – "ויקטורי רד" – ששימש נשים במדינות בעלות הברית כסמל להתרסה נגד הנאצים.

 

לצידו מוצגים פריטים מפתיעים מאוסף "יד ושם": חזייה מאולתרת שנתפרה מבטנת מעיל, תליון שפוסל מלחם, חגורה מחוטי חשמל, ותיק מחוטי טלפון שנראה כמו רקמת פנינים. מיומנות שכזו! המלצה? לכי בו לאט. חפשי את הרמזים. תני לעצמך להיסחף.

 

יח"צ. בגדי ים היסטוריים של גוטקס. צילום: אלעד שריג

 

 

קומת הגלריה העליונה היא שיר לאינטואיציה נשית: מה הקשר בין שק קמח לשמלת נשף? איך מטפחת ראש הופכת למפת דרכים או להיפך? ובחלל פנימי, כמו בבושקה בהפתעה, תצללי לעולמה של שורדת השואה לאה גוטליב, שהפכה נשים למלכות ים.

 

כשתכנסי לאזור הגלריה העליונה, תראי מיצב צבעוני מפתיע – "שקי קמח" מעוטרים בהדפסים אופטימיים שנשים היו תופרות מהם בגדים בשל מחסור בטקסטיל.

 

יח"צ. אוסף שמלות כלה שנתפרו מבדי מצנח. צילום: אלעד שריג

יח"צ. אוסף שמלות כלה שנתפרו ממפות בריחה. צילום: אלעד שריג

 

יצרני השקים, כשגילו את השימוש החדש הזה, התחילו לייצר במיוחד שקים פרחוניים שיתאימו לתפירת בגדים. בהמשך תפגשי שמלות כלה עשויות מבדי מצנח, ושמלות בסגנון שנות ה-40 שנוצרו ממפות בריחה ממשי – אותן מפות שהיו מקופלות בגודל קטן, ואפשר היה להחביא בעקב נעל או בתוך בגד.

 

ואם לא הצטיידתן בבגד ים, תמצאו שם אחד או עשרות, כולל זה האייקוני של הנסיכה דיאנה – בגד הים המנומר המפורסם שכונה "בגד ים הנקמה".

 

הנסיכה אף נראית בתמונה עם לאה גוטליב עצמה, האישה שייסדה ב-1956 את אימפריית בגדי הים "גוטקס" לאחר ששרדה את השואה.

 

הסיפור המרגש ביותר – החרציות המופיעות בעיצובי גוטקס לא היו סתם בחירה אסתטית. בעדותה, סיפרה גוטליב שכאשר ברחה מהנאצים, רכשה זר חרציות ענק שהסתיר, כדבריה, את "הפרצוף היהודי שלי" ואת הטלאי הצהוב. עד סוף חייה, שילבה את מוטיב החרציות בכל קולקציה – כמחווה לפרח שהציל את חייה.

 

יח"צ, איורים שנוצרו במחווה לגיבורות של המלחמה האחרונה. צילום: אלעד שריג

 

יש כמובן חללים נוספים ובינה מלאכותית ותקרות ובמות מסתובבות, לא מגלה הכל, וכן, יש כמובן גם התייחסות לשבעה באוקטובר.

 

בחלל `׳מעבדת העיצוב׳, תמצאנה פנים מוכרות שהפכו לגיבורות של כולנו. בשיתוף פעולה מרגש עם "שלהבת", מרכז היצירה השיקומי של נכי צה"ל בגני תקווה, מוצגת תערוכה הרוקמת בחוט שני את הכוח הנשי שידע מלחמה או שתיים, כוח שמנווט עד היום בלהטטנות מחויכת עם ליפסטיק, את ההווה והמחר של כולנו.

 

התערוכה המתארחת – "גיבורות חרבות ברזל" – מציגה 24 סיפורים של גבורת נשים מהמלחמה הנוכחית. נשים כמו רחל אדרי מאופקים, סרן ד"ר בר שהייתה רופאת גדוד 53 של השריון, סגן ד"ר שי שרגא – קצינת הרפואה הראשונה של סיירת צנחנים, ויוכבד ליפשיץ ששוחררה משבי חמאס. ויוכבד ליפשיץ ששוחררה משבי חמאס. יוכבד, אשת ברזל מבטן שבהחלט זכיתי להכיר, יש עוד הרבה מזה, בפעם הבאה…

 

המיוחד בתערוכה זו הוא הבחירה של נכי צה"ל להתמקד ביצירה כדרך לריפוי – בדיוק כמו הנשים בתקופת השואה.

 

האם בגד יכול לשנות את העולם?תלוי את מי שואלים. הביקור בתערוכה מספק חוויה מאווררת של סאונד, תאורה, מרקם וצבע שמספרת סיפור של טוב, אופטימיות ואהבה.

 

אז כן, גם אם יש קצת אפור בלב… קומי. לבשי משהו. רצוי חיוך. וצאי לשנות עולם. זה נקרא ניצחון. זה נקרא תקווה. וזה לגמרי תפור עלייך.

לזכור, לצפות, לקוות!