בריוש פלורנטין. צילום: גליה אבירם
אם לפני עשור היינו מתיישבות במסעדה, מזמינות כל אחת מנה עיקרית ושומרות בקנאות על הצלחת שלנו, הרי שבשנת 2026 התמונה נראית אחרת לגמרי.
יותר ויותר מסעדות ובתי קפה מבינים שהחוויה הקולינרית כבר אינה מסתכמת באוכל עצמו, אלא במה שקורה סביב השולחן. אנשים רוצים לטעום, לחלוק, להעביר צלחות מצד לצד ולהפוך את הארוחה לחוויה חברתית.
זהו אחד הטרנדים הבולטים של השנים האחרונות, ולא במקרה. אחרי שנים שבהן העולם למד מחדש את ערכם של מפגשים סביב שולחן אחד, הסועדים מחפשים גיוון ולא מחויבות למנה אחת.
במקום לבחור בין פסטה, דג או סלט, הם מעדיפים להזמין כמה מנות וליהנות מכל העולמות.
שקשוקה ירוקה. צילום: גליה אבירם
גם רשת ביגה בחרה לאמץ את המגמה בתפריט הקיץ החדש שלה.
התפריט, שעליו חתום השף הראשי איתי שפיגל, מבוסס על רעיון פשוט: יותר מנות למרכז השולחן, יותר אפשרויות לחלוקה ויותר מגוון, כולל לראשונה היצע טבעוני רחב יותר.
כבר במבט ראשון אפשר לראות את הכיוון. במקום להסתפק במנות פתיחה סטנדרטיות, התפריט מציע מנות שמזמינות לחלוק. סיגר דג ים, גרטן תפוחי אדמה, פסטה קרועה עם ערמונים וכמהין וריזוטו קרמי הם בדיוק מסוג המנות שקל להניח במרכז השולחן ולאפשר לכל אחת לקחת עוד ביס.
גם בארוחות הבוקר מורגש ניסיון להציע משהו מעט שונה. בריוש פלורנטין עם ביצים עלומות ורוטב הולנדייז ושקשוקה ירוקה עם תרד ומנגולד פונים לקהל שמחפש ארוחת בוקר קצת פחות צפויה.
סלמון שמנת טריאקי. צילום: גליה אבירם
בגזרת המנות העיקריות ממשיכים על באותו הקו. פילה לברק, סלמון ברוטב שמנת וטריאקי ולזניה המבוססת על פפרדלה רחבה מנסים להציע מנות נדיבות שיכולות להתאים גם למי שמעדיפה לחלוק.
נקודת זכות נוספת היא הרחבת ההיצע הטבעוני. בשנים האחרונות יותר ויותר ישראלים בוחרים לשלב ארוחות מהצומח גם אם אינם טבעונים, ולכן כמעט בלתי אפשרי להשיק תפריט חדש בלי לתת לכך מענה.
בביגה בחרו לעשות זאת עם גרסאות טבעוניות למנות מוכרות כמו סמאש בורגר ושניצל בסגנון עוף.
אבל טרנדים לבדם אינם מספיקים. בסופו של דבר, גם התפריט המעוצב ביותר צריך לעמוד במבחן החשוב ביותר: הטעם.
פסטה קרועה ערמונים וכמהין. צילום: גליה אבירם
סיגר דג ים. צילום: גליה אבירם
בביקור שלנו התרשמנו שהמנות אכן נדיבות מאוד, חומרי הגלם הרגישו טריים וההגשה הייתה מוקפדת. מצד שני, רובן לא הצליחו להותיר רושם קולינרי משמעותי והרגישו כאילו חסר להן תיבול.
הבריוש במנת בריוש פלורנטין היה טעים, אך הביצים לא היו עלומות, והתרד והמנגולד השתלטו על המנה והיו מעט מרים.
גרטן תפוחי האדמה היה בהחלט מנה נדיבה, אך נטולת כל גרגר מלח. הלזניה פפרדלה שמנת ותרד הייתה חביבה, אך גם כאן טעם התרד השתלט על הכול.
המנה המוצלחת ביותר שטעמנו הייתה פסטת הדייגים, אך ביחס למחירה (78 ₪) כמעט שלא היו בה נתחי דג לבן.
אז נכון, כשמזמינים ארבע מנות חלוקה יוצאים שבעים לשבוע, במיוחד כשכמעט הכול מבוסס על שמנת, אבל לא הייתה כאן מנה שגרמה לנו לרצות לחזור במיוחד בשבילה.
גראטן. צילום: גליה אבירם
אי אפשר להתעלם גם מסוגיית הכשרות. ביגה פונה לקהל שמחפש כשרות מהדרין, וזה מעניק לה יתרון משמעותי עבור ציבור רחב בישראל.
מנגד, עבור מי שכשרות אינה שיקול בבחירת מסעדה, התחרות כיום גדולה מאוד, במיוחד בתחום בתי הקפה והמסעדות החלביות, ולכן נדרשת חוויה קולינרית יוצאת דופן כדי להצדיק נסיעה מיוחדת.
בסופו של דבר, תפריט הקיץ החדש של ביגה מצליח להתחבר היטב לרוח התקופה. הוא מבין שהסועדים של 2026 רוצים לחלוק, לטעום וליהנות ממבחר רחב של מנות, והוא נותן לכך מענה מוצלח מבחינת המבנה והמגוון.
האם הוא גם מצליח לייצר חוויה קולינרית בלתי נשכחת? בעינינו, עדיין לא. יש כאן בסיס טוב, מנות גדולות ומבחר רחב, אבל היינו שמחות לפגוש קצת יותר אומץ בצלחת, קצת יותר עומק בטעמים וקצת יותר תשומת לב לחוויית השירות.
כי בסופו של דבר, בעידן שבו כמעט כל שבוע נפתח מקום חדש, כבר לא מספיק להגיש אוכל אכיל.
צריך לגרום לסועדות לצאת עם חיוך, להמליץ לחברות ובעיקר לרצות לחזור. ובמבחן הזה, נדמה שלביגה עדיין יש מקום להפתיע.
