יפעת דיסקין כתבה שיר על אביה ירון שבגיל 10 איבד את אחיו סגן אליהו דיסקין ז״ל שהצטיין באומץ-לב ובגבורה וכמה פעמים הוזכר לשבח בפקודות-היום.
אליהו, חבר פעיל ב"מכבי" וב"הגנה", התגייס לפלוגות חי"ש ("גבעתי") ועמד בראש "כיתת הארזים" של חברי "מכבי תל-אביב". בהמשך השתתף במבצעים שונים במסגרת גדוד 54 של חטיבת "גבעתי", ופעל בגבורה מיוחדת נגד הטור המצרי שהתקדם לאשדוד.
בתום הפוגה א` יצא בראש-מחלקתו לכיבוש הכפר עירק סואידן מידי המצרים, ובחיסול עמדת-המקלע האחרונה, נפצע ברגלו.
סגן אליהו (אלי) דיסקיןכחודשיים שכב בבית-החולים ונשא את כאביו בדומיה וברוח טובה. אולם עם התחלת החלמתו הוא שב לגדודו ופצעיו טרם נִתְרַפְּאוּ כליל. הוא נתמנה לשלישו הקרבי של מפקד-חטיבת "גבעתי", והשתתף בתכנון ההסתערות לגירוש הפולש המצרי.
אחרי גירוש המצרים הוא הועבר עם מפקד החטיבה לשירות במטכ"ל, באג"ם מבצעים ומונה למפקד חדר המלחמה הראשון של צה"ל – אך כעבור חדשים ספורים, ביום כ"ח באייר תש"ט, בהיותו בן 22 בלבד הוא נפטר כתוצאה מפצעיו במערכה ומרסיסים שנשארו באוזניו.
רַק בֶּן עֶשֶׂר הוּא הָיָה/ דיסקין יפעת
רַק בֶּן עֶשֶׂר הוּא הָיָה
וּמֵאָז נִשְׁתַּמְּרָה הַשְּׁתִיקָה
לֹא הִכְבִּירוּ בַּמִּלִּים
וְהַחַיִּים מַמְשִׁיכִים
רַק בֶּן עֶשֶׂר הוּא הָיָה
גִּיל שֶׁבּוֹ קוֹפְצִים עַל מִטָּה
מִשְׁתּוֹבְבִים בַּשְּׁכוּנָה
מְשַׂחֲקִים כַּדּוּרֶגֶל עִם בֶּן הַשְׁכֵנָהּ
רַק בֶּן עֶשֶׂר הוּא הָיָה
עִם חַיִּים רְגִילִים
שֶׁל יְלָדִים רְגִילִים
עִם הוֹרִים רְגִילִים
עִם סְתָם חַיִּים פְּשׁוּטִים
רַק בֶּן עֶשֶׂר הוּא הָיָה
וּצְחוֹק מִתְגַּלְגֵּל
הָפַךְ לִבְכִי מִתְגַּלְגֵּל
כַּדּוּר מִתְגַּלְגֵּל
הָפַךְ לְזִכָּרוֹן מִתְעַצֵּם
רַק בֶּן עֶשֶׂר הוּא הָיָה וְגָדַל
לְעֶלֶם חֲמוּדוֹת, לְשַׂחְקָן מְדֻפְלָם
לְחָבִיב הַבָּנוֹת, לְחָבֵר מֻשְׁלָם
וְהוּא זָכַר…
רַק בֶּן עֶשֶׂר הוּא הָיָה
וּמֵאָז נִשְׁתַּמְּרָה הַשְּׁתִיקָה
לֹא הִכְבִּירוּ בַּמִּלִּים
וְהַחַיִּים מַמְשִׁיכִים
רַק בֶּן עֶשֶׂר הוּא הָיָה
גִּיל שֶׁבּוֹ קוֹפְצִים עַל מִטָּה
מִשְׁתּוֹבְבִים בַּשְּׁכוּנָה
מְשַׂחֲקִים כַּדּוּרֶגֶל עִם בֶּן הַשְׁכֵנָהּ
רַק בֶּן עֶשֶׂר הוּא הָיָה
עִם חַיִּים רְגִילִים
שֶׁל יְלָדִים רְגִילִים
עִם הוֹרִים רְגִילִים
עִם סְתָם חַיִּים פְּשׁוּטִים
רַק בֶּן עֶשֶׂר הוּא הָיָה
וּצְחוֹק מִתְגַּלְגֵּל
הָפַךְ לִבְכִי מִתְגַּלְגֵּל
כַּדּוּר מִתְגַּלְגֵּל
הָפַךְ לְזִכָּרוֹן מִתְעַצֵּם
רַק בֶּן עֶשֶׂר הוּא הָיָה וְגָדַל
לְעֶלֶם חֲמוּדוֹת, לְשַׂחְקָן מְדֻפְלָם
לְחָבִיב הַבָּנוֹת, לְחָבֵר מֻשְׁלָם
וְהוּא זָכַר…
וְיוֹם אֶחָד הַזִּכָּרוֹן הִתְפָּרֵץ
וְהַשְּׁתִיקָה הָפְכָה לִכְאֵב
וּמֵהַכְּאֵב נוֹלְדָה חֲקִירָה
עַל כָּל הַלֹּא נוֹדַע
כִּי רַק בֶּן עֶשֶׂר הוּא הָיָה!
וְנִתְגַּלּוּ מִכְתָּבִים
שֶׁנִּשְׁתַּמְּרוּ כְּשִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנִים
מִכְתָּבִים עַל אַהֲבָה וּכְאֵב
שֶׁל יֶלֶד בֶּן עֶשְׂרִים – רָעֵב
שֶׁהַצָּלַת חֲבֵרָיו בַּמִּלְחָמָה
הָיוּ נֵר לְרַגְלוֹ,
שֶׁרָצָה כֹּל כָּךְ לְמַמֵּשׁ אֶת אַהֲבָתוֹ.
וּכְשֶׁאֲנִי הָיִיתִי בַּת עֶשְׂרִים
כָּתַבְתִּי שִׁיר עַל הַנּוֹפְלִים
"וְעוֹמֶדֶת הַתְּמוּנָה הַנְּתוּנָה בְּמִסְגֶּרֶת הַשָּׁלוֹם
וּמֵאֲחוֹר כָּתוּב-לָבָן עַל שָׁחֹר
זֶהוּ אוֹתוֹ הָאֶחָד מֵאֶתְמוֹל.
אוֹתוֹ יֶלֶד בֶּן עֶשְׂרִים
שֶׁאוּלַי בִּזְכוּתוֹ וּבִזְכוּת אֲחֵרִים
דָּם חָדָשׁ יוּכַל לִזְרֹם בָּעוֹרְקִים!
