יח"צ. צילום: טוליפ אנטרטיינמנט
טוב, בואו (ננסה) לדבר על "התגלית" (Disclosure Day), הסרט החדש של סטיבן שפילברג שכולם מדברים עליו. או, יותר נכון, מנסים להבין מה בדיוק קורה בו.
אז בגדול, זה סרט על חייזרים.
בקטן, ניסיתי להבין את העלילה כדי לספר עליה, וגם אחרי שצפיתי בסרט נתקעתי ממש בהתחלה. אז קפצתי לעזרת גוגל, קראתי תקצירים וניתוחים, והבנתי שהבעיה כנראה לא רק אצלי.
מדובר בסרט עמוס, פתלתל ולא פשוט להסבר, שמתחיל כמעט כאילו נכנסנו באיחור לפרק השני של סדרה ומצופה מאיתנו להשלים לבד את כל מה שפספסנו.
יח"צ. צילום: טוליפ אנטרטיינמנט
העלילה, או: מה לעזאזל קורה שם?
במרכז הסרט נמצא דניאל קלנר, בגילומו של ג׳וש אוקונור, מומחה סייבר שמגלה כי גוף מסתורי בשם וורדקס מחזיק כבר שנים במידע על קיומם של חיים מחוץ לכדור הארץ.
כשהוא מחליט שהציבור ראוי לדעת את האמת, הוא הופך למבוקש ונאלץ לברוח יחד עם בת זוגו ג׳יין, שמגלמת איב יוסון (שהיא, אגב, הבת של בונו – אחלה פריט טריוויה להתחיל איתו שיחת מטבחון).
במקביל אנחנו פוגשים את מרגרט פיירצ׳יילד, חזאית טלוויזיה בגילומה של אמילי בלאנט, שמתחילה לחוות תופעות שקשה להסביר בלי להישמע כאילו שתינו משהו מפוקפק בדרך לקולנוע.
שתי העלילות האלה מתחברות בהדרגה לכדי סיפור על מידע מוסתר, קשר עם יצורים מהחלל והשאלה מי בכלל מחליט איזו אמת האנושות מסוגלת לשמוע.
שפילברג לקח כאן את התמימות והפליאה של "אי.טי" ו"מפגשים מהסוג השלישי", והעביר אותן דרך העולם החשדני של היום.
זה כבר לא סיפור על ילד שרוצה לעזור לחייזר חמוד לחזור הביתה. זה סרט על תאגידים, ממשלות, הדלפות, טכנולוגיה והתחושה שמישהו יודע הרבה יותר ממה שהוא מספר לנו. או בקיצור, אי.טי על אקסטרים.
אז איפה טראמפ נכנס לתמונה?
הוא לא באמת מופיע בסרט, אבל קשה להתעלם מהעיתוי. "התגלית" יוצא בתקופה שבה עדויות, דיונים בקונגרס האמריקאי ופרסומים על עב"מים הפכו מנושא ששמור לאנשים עם קסדה מנייר כסף למשהו שמופיע בכותרות חדשות רציניות.
גם שפילברג עצמו סיפר שהעיסוק המחודש של הממשל האמריקאי בתופעות אוויריות בלתי מזוהות החזיר לו את העניין בנושא.
לכן הסרט מרגיש כאילו הוא מתנהל במרחק של חצי צעד מהמציאות האמריקאית הנוכחית, שבה כבר לא ברור מה מופרך יותר – תיאוריית הקונספירציה או מסיבת העיתונאים היומית.
יח"צ. צילום: טוליפ אנטרטיינמנט
שפילברג חוזר למגרש הביתי
אי אפשר לדבר על "התגלית" בלי לדבר על הסרטים הקודמים של שפילברג. החייזרים מלווים אותו כמעט לאורך כל הקריירה, מ"מפגשים מהסוג השלישי", דרך "אי.טי" ועד "מלחמת העולמות".
אבל הפעם הוא פחות מתעניין בשאלה איך נראים החייזרים, ויותר במה שהגילוי שלהם יעשה לנו. האם אמת כזאת תחבר בין בני האדם, או רק תיתן להם עוד משהו לריב עליו? האם אפשר בכלל להציג הוכחה מוחלטת בעולם שבו אנשים כבר לא מאמינים לתמונות, לסרטונים או זה לזה?
זו אחת הנקודות המעניינות בסרט. הוא לא באמת עוסק רק בחיים מחוץ לכדור הארץ. הוא עוסק באובדן האמון שלנו כאן, על כדור הארץ.
כמה מהמבקרים בחו"ל ראו בו סרט על כוחם של אמת, אמפתיה וקשר אנושי. אחרים חשבו שהאמונה של שפילברג בכך שהאמת תוכל לאחד את האנושות קצת תמימה מדי לעידן הנוכחי. ובכנות, קשה שלא להבין אותם.
האנושות מצליחה לריב גם על הוראות הפעלה של אייר פרייר, אז חייזרים כנראה לא יסדרו את העסק.
בשורה התחתונה, האם אני ממליצה? לחובבי מדע בדיוני מושבעים, לאנשים שאוהבים סרטים שמשאירים אותם עם שאלות, ולמי שמוכנים לצאת מהאולם עם כאב ראש קל וצורך לקרוא שלושה הסברים ברשת – יש כאן הרבה מה לראות.
למי שמחפש סרט פופקורן קליל, סגור וברור, כנראה שזה פחות האירוע שלכם.
