זרקור על האומן הבינלאומי יבגני גופמן

האומן יבגני גופמן. צילום: ולרי שליט

השבוע תפתח בגלריה על האגם שברעננה התערוכה הקבוצתית "פרחים אחרי הסערה".

האומן המוביל בתערוכה הוא יבגני גופמן, אומן ישראלי בינלאומי, חבר איגוד מקצועי של אמנים של האמנות הפלסטית בישראל וחבר איגוד בינלאומי של אומנים באונסק"ו שמרכזו בפריז. 

האמנות שלו מתמקדת בציור פיגורטיבי, צבע שמן על קנבס, והוא הציג את עבודותיו בתערוכות בינלאומיות במיאמי, בברלין, בניו ג׳רזי, בפריז, במוסקבה, בלונדון ובערי אומנות נוספות בעולם וזכה לתהודה וכבוד רב.

את עולם הציור פגש גופמן כשהיה בן 14, בעיר מגוריו, קורסק, שבברית המועצות לשעבר בזמן שנרשם לחוג ציור כתחביב. 

עד מהרה התחביב הזה חשף את כישרונו הרב, והוא החליט שעתידו טמון בעולם האמנות. למגינת ליבם של הוריו שרצו שילמד הנדסת בניין, הוא נרשם ללימודים בפקולטה היוקרתית לאומנות באוניברסיטה בעיר קורסק.

"הורי רצו שאלמד ואהיה מהנדס בניין, אבל אני רחוק מזה מרחק שנות אור, זה פשוט לא עניין אותי. ידעתי שהעתיד שלי טמון בעולם האמנות", והוא אכן פרח בתחום זה.

גופמן עלה ארצה בשנת 1990, שנה לפני קריסת ברית המועצות, וכעבור שנתיים של התאקלמות בישראל, הפך למורה וראש מגמת אומנות שמכשיר את תלמידיו לבגרויות בתחומי הרישום, הציור והפיסול בבית הספר התיכון בדימונה.

בחרנו לקיים איתו ראיון בסטודיו הפרטי שלו וניסינו להבין כיצד הוא בוחר את עבודותיו לתערוכות שבהן הוא מציג.

יבגני גופמן, יח"צ. צילום: ולרי שליט

איך אתה בוחר את הנושאים לציור?

"אני בוחר את הנושאים שאני מצייר לפי ההשראה שנוחתת עלי בהתאם לחושים ומצב הרוח שלי. 

אני מצייר נופים, טבע דומם, שמחה, קומפוזיציות גדולות וגם מלחמה. כל מה שיוצא מהנפש שלי, ואני מוסיף לזה לפעמים גם אלמנטים של יהדות כי אני יהודי. 

כשאני יוצא לטבע, רואה פרחים, אני מקבל השראה ורוצה להעביר אותה דרך ציור. את ציורי הטבע הדומם אני מצייר בסגנון אימפרסיוניסטי כי צבעים משמחים יוצרים אצלי שמחה, במיוחד בתקופה של מלחמה.

זו הטכניקה שלי, ואני מעביר לקנבס את הרגשות שלי. אני אוהב לצייר על כל נושא שנמצא בתוך הנפש שלי ועל מה שאני מרגיש שנכון לצייר אותו. 

הכל מתחבר לרצון שלי לצייר. כל האמנות שאני יוצר היא שיטה שאני פיתחתי, ולכן אני יכול לצייר אימפרסיוניזם, ריאליזם – הכל תלוי במוזה".

יבגני גופמן, יח"צ. צילום: ולרי שליט

בתערוכה "פרחים אחרי הסערה" אתה מציג שני סוגים של ציורים: שמונה ציורים אימפרסיוניסטים של טבע דומם, ועוד שני ציורים ריאליסטיים. כיצד אתה מסביר את החיבור האומנותי שלך לנושא התערוכה?

כשאני מתחבר מתוך הנשמה לאירועים אקטואליים, אני בונה קומפוזיציה ובוחן אם יוכל לצאת מזה ציור. הציורים של יצחק עמית ובנימין נתניהו הם ציורים ריאליסטים סימבוליים. 

כל חלק בציור מספר משהו. אני מאוד מחובר לאדמה של ארץ ישראל ותורת ישראל, ולכן תראי בציורים שלי יהודי עם טלית כי זו ההשראה שלי. 

מאוד חשוב לי החיבור למדינת ישראל, וזה ריאליזם סמלי. כל אחד מהציורים שלי זה כמו סיפור שאני מספר, וזה בעצם תת-זרם חדש של ריאליזם שאני יצרתי. אני מתרגם את הפוליטיקה לאמנות.

אומן, בעיניי, זה פילוסוף, וציור זה ביטוי פילוסופי. מכאן נובעת ההתייחסות שלי לפוליטיקה. יש אומן שממציא זרמים חדשים באמנות, וזה אני".

"תקומה" – יבגני גופמן, יח"צ

בחרת לצייר את ראש הממשלה בנימין נתניהו ואת נשיא בית המשפט יצחק עמית, אלה לא נושאים רגילים שציירים בוחרים לצייר. תסביר את הבחירה באישים אלה דווקא

"אני אומן, ומותר לי לחשוב מה שאני רוצה ולהביע זאת. הציור "תקומה" – מתאר שתי דמויות: ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, מנגן בכינור, ויהודי דתי הקורא בספר תפילה, עטוף בטלית ותפילין. הרקע כולל אלמנטים המזכירים את ירושלים העתיקה, עם מבנים עם קשתות.

משמעות התמונה טמונה באיחוד סמלי של היבטים שונים של הזהות היהודית והישראלית: בנימין נתניהו עם הכינור – הכינור מזוהה עם התרבות והמוזיקה היהודית. נתניהו מסמל את מדינת ישראל המודרנית, את מנהיגותה וכן את הצד התרבותי והחילוני שלה.

בתמונה אנו רואים גם סנה בוער, ויד של אש המגיחה ממנו ואוחזת בכינור. ידו של נתניהו אוחזת בקשת, מנגנת מנגינה בהתאם לאקורדים של היד האלוהית.

היהודי הדתי מייצג את המסורת, את הדתיות ואת הקשר לשורשיו העתיקים של היהדות. התמקדותו בטקסטים הקדושים מדגישה את המורשת הרוחנית. 

הרקע, המזכיר את ירושלים, מקשר את שתי הדמויות לבירתה ההיסטורית והרוחנית של העם היהודי, מדגיש את ההמשכיות ואת הבסיס המשותף.

בדרך זו, התמונה שואפת להעביר את רעיון האחדות ההרמוני בין המרכיב החילוני והדתי בחברה הישראלית, וכן את הקשר בין המדינה המודרנית לשורשיה הקדומים. 

חלק מהקירות של המבנה בציור שבורים, וזה המצב במדינה. כינור זה עם ישראל. 

הקירות שבורים, אבל ברגע שמנגנים בכינור, צריך להיכנס לפתח בין הקירות ואז הבעיה תיפתר כי הקירות יתאחו, ואז העם יתאחד, כי הוא צריך להצליח, וברגע שזה יקרה, יבנה בית המקדש. השם של הציור – תקומה. כך אני רואה את תקומת מדינת ישראל.

"מלאך מזויף – יבגני גופמן, יח"צ

הציור "מלאך מזויף" – בתמונה מתואר יצחק עמית עם כנפיים רפויות וכואבות, מרחף מעל נוף אורבני. הוא לבוש בחליפת עסקים, המסמלת את הקשר שלו לעולם העסקים וגם לשלטון. 

אני רואה בו איש לא כשר, לא צדיק שרוצה להצטייר כמלאך ולשלוט במדינה, אבל זה שקר כי מתחת לכנפיים שלו יש עיר עם גבולות שרופים ושקופים. יש אור וממנו יוצא אש עם עפר שמכסה את המדינה מעליו, וזה שמיים נקיים שמאירים את המדינה. על הבגדים שלו כתוב "שולם". 

כלומר, כדי לסגור את כל ההאשמות נגדו, הוא צריך קודם לשלם את חובו לחברה, כי הוא קנה דירות באופן לא חוקי. ראיתי בראש שלי את הקומפוזיציה של איך הוא מנסה לשלוט במדינה ולא לפי החוק, וזאת על פי מה שקראתי בעיתונות, ולפי זה ציירתי. זה איש שצריך לשמור את החוק".