יח"צ. ZO, אוהד נהרין. צילום: Ascaf
להעלאת המחול נבחר סטודיו ורדה שבסוזן דלל, בהיותו חלל אינטימי שיש בו קרבה בין הקהל לרקדנים. הכל מתרחש על רצפת הסטודיו העגולה, כשהקהל יושב מסביב במעגל. ברור לגמרי שגם לכך יש משמעות. זו לא במה וקהל. זה לא קהל מול רקדנים.
כולם שותפים למתרחש. האור והחושך הם של הרקדנים ושל הקהל באותה מידה. כשיש עלטה – היא מוחלטת. כשהחלל מואר הוא מואר לכולם.
הרקדנים קרובים מאוד לקהל, מביטים בעיניו, מדברים אליו, מזמינים למחוא כפיים לפי מקצב המוזיקה.
יח"צ. ZO, אוהד נהרין. צילום: Ascaf
לעתים הסאונד מלווה בצעקות בשפה לא ברורה, עם רמקולים ניידים של הרקדנים. לפעמים כל הרקדנים צועקים או שרים, ולעיתים רקדן בודד.
אתה מנסה לנחש מהי השפה ומה נאמר – ללא הצלחה (למעט כשזה בעברית, כמובן). אבל כשאחד הרקדנים צועק בעוצמה, אתה בהחלט מבין שהצעקה היא ביטוי של כאב ומצוקה. ואז יש רקדנים אחרים שמביאים רגע שיש בו דווקא מעט נחמה ורוגע. הכל חלק מהחוויה.
אי אפשר שלא לציין, כאחד מרגעי השיא של המופע, את הביצוע המפעים, בעיבוד מיוחד, של השיר "כשאור דולק בחלונך" (מילים: עמוס אטינגר, לחן: סשה ארגוב), הזכור לכולנו מביצועו של אריק איינשטיין בשלישיית גשר הירקון.
כאן אנו שומעים אותו בעיבוד אלטרנטיבי משהו, כשהוא מושר על ידי זמרת אנונימית, וברור לגמרי שעברית אינה שפת האם שלה.
יח"צ. ZO, אוהד נהרין. צילום: Ascaf
הפיל שבחדר
נדמה שלאורך כל המופע נהרין מנסה להעביר את השאלות והתהיות אל הצופים. אין ספק שהיצירה הזו, מעבר לחוויה האסתטית המרגשת, משאירה אותנו עם מחשבות ושפע של פרשנויות.
וכך, בסוף המופע מגיע שיא נוסף. הרקדנים נכנסים למעגל עם אלונקה גדולה.
כשהם מניחים אותה, נראה שזו ערימת בד צבעונית – הרקדנים מתחילים לנפח אותה (לא באמת, כי ערימת הבד מתנפחת על ידי מפוח חשמלי), לצלילי שיר של להקת אבבא, ואז מתגלה במלוא הדרו פיל עצום ממדים וצבעוני להפליא. זהו הפיל שבחדר.
אלה הם, מן הסתם, כל הדברים שאנחנו לא מוכנים לדבר עליהם.
אוהד נהרין, כמו שרק אוהד נהרין יכול, מעביר אותנו מסע מטלטל ורב חושי עד לסיום שיש בו הפתעה עצומה, אבל גם רגע שופע הומור ואולי מעט משחרר.
בחכמה יוצאת דופן ובבליל של רגשות, אנחנו לא יכולים שלא לשאול את עצמנו מהו בעצם הפיל – האם זה פיל לאומי? פיל חברתי? אוניברסלי? אישי? או כולם יחד.
יח"צ. ZO, אוהד נהרין. צילום: Ascaf
היצירה והיוצרים
נהרין משתף פעולה עם המוזיקאי והדי׳ג׳יי תאי רונה, שהשכילו ליצור חוויית סאונד ייחודית. מעצב התאורה הוא אבי יונה בואנו (במבי) ומעצבת התלבושות ארי נקמורה.
גם הרקדנים שותפים ליצירה, כפי שמקובל אצל נהרין – הוא ניסה איתם רעיונות שונים תוך כדי תנועה.
מן הראוי לציין שהטקסטים המושרים והמדוקלמים הם בחמש שפות – איטלקית, סינית, ג׳יבריש, עברית ויפנית. ולסאונד ולשירים יש משקל אדיר ביצירה.
להקת בת שבע נעדרה לתקופה ממושכת מהבמה בגלל המלחמה, ועכשיו ZO – היצירה האחרונה שעליה עשה נהרין כוריאוגרפיה – חוזרת לסבב מופעים נוסף, וכנראה אחרון לעונה.
ZO מועלה עד תחילת יוני 2026, בסטודיו ורדה, מרכז סוזן דלל, תל אביב
