יח"צ. "עד עדי עד". צילום מייק אדרי
׳ספר היצירה׳ נחשב במחקר ובמסורת כאחד הטקסטים המרכזיים והקדומים של תורת הסוד היהודית: חיבור קצר, חידתי ומרוכז, המשרטט את בריאת העולם דרך אותיות, מספרים/ספירות ו"נתיבים" – כאילו היקום עצמו נבנה מצליל פנימי של שפה.
אורכו קצר להפליא, עם פרקים ספורים בלבד; אין בו עלילה, דמויות או דרמה, אלא צירופי אותיות, צליל והגייה ותנועה של רוח.
המחקר מעלה כי החיבור נכתב ככל הנראה בין המאות ה־3 ל־6 לספירה, בארץ ישראל או בבבל.
במסורת היהודית יוחס הספר לאברהם אבינו, ומתאר את בריאת העולם דרך עשר הספירות, כ־22 האותיות ושלושת יסודות הקיום: מים, אש ורוח – אך ייחוס זה סמלי ומיתי יותר מהיסטורי. המקובלים לדורותיהם ראו בטקסטים כאלה לא חידוש אלא חשיפה – הצצה אל אמת נצחית הגנוזה מאז ומעולם.
לאורך הדורות נכתבו לו פירושים רבים – מן הגאונים ועד חכמי ימי הביניים. אחת הגרסאות הידועות היא "נוסח הגר״א" (הגאון מווילנה), הנחשב לנוסח מדויק ומעמיק מבחינה לשונית ומיסטית. מדוע אני מספרת על כך? בדיוק משום שאמש, במוזיאון תל אביב לאמנות, היצירה הזו התעוררה לחיים.
המופע ׳עד עדי עד׳ – אותן מילים המוזכרות בטקסט – הפך לפרשנות מוזיקלית מהפנטת של ׳ספר היצירה׳, מעשה ידיו של המלחין והמוזיקאי פרץ אליהו, מאבות המוזיקה האתנית בישראל, נגן טאר ומוזיקולוג יליד דרבנט, דגסטן (ברית המועצות לשעבר).
יצירותיו בוצעו במגוון פסטיבלים ובמופעי מוזיקה מסורתית וחדשנית, וזו הפעם הראשונה שלחניו מושמעים בקונצרט גדול – בשיתוף פעולה ראשון מסוגו עם התזמורת האנדלוסית אשדוד.
המפגש בין אליהו, הטבע הישראלי והטקסטים העתיקים אינו מתחיל ביצירה הנוכחית – זוהי תבנית חיים שלמה. כשהוא מחליט ליצור יצירה, הוא בוחר נוף מתאים ועובר אליו עם משפחתו לתקופה, וחוזר רק כשהיצירות מסתיימות.
שיר השירים הולחן ברמת הגולן, פרקי תהילים במערה ליד כפר אוריה, ו׳ספר היצירה׳ – בים המלח.
יח"צ. "עד עדי עד". צילום מייק אדרי
לפני כ־15 שנים נתקל אליהו לראשונה בטקסט – מפגש שלדבריו "טלטל אותו והפך למקור השראה ליצירה מוזיקלית". את ההלחנה כתב בלילות במדבר יהודה, מול שמי כוכבים ובאשמורת השחר הנשקפת מהרי מואב.
"הסיפור שבספר נפרש בדמיוני לנגד עיניי", כתב בפוסט בעמוד הפייסבוק שלו. קשה שלא להתרגש מהתמונה הזו: מלחין יושב לבדו בחושך המדברי, מקשיב לדממה ומחזיר לחיים טקסט בן אלפי שנים.
אין זה פלא שמלחין כמו אליהו רואה בטקסט הזה כר פורה לתרגום מוזיקלי; אם הבריאה עצמה היא אקט של צליל, ההלחנה היא מעין חזרה אל רגע הבריאה.
במופע החדש של התזמורת האנדלוסית הישראלית אשדוד, בניצוחה של סיון אלבו ובניהול האמנותי של אלעד לוי, הפכה התזמורת לכלי פרשני לטקסט היהודי העתיק.
לאורך המופע ניגן אליהו על הטאר (כלי מיתר ארוך־צוואר שמקורו באיראן ובסביבתה), ודימא קבלן, הזמרת הדרוזית שקולה העמוק עטף את הקהל, שרה לצד יוחאי כהן – פייטן של שירה מזרחית מפי יהודי ג׳רבה ומרוקו, נגן כלי הקשה ובעל רקע בלימודי מוזיקה.
את הקריינות נשא אברהם כהן, שקולו המלטף והרדיופוני ליווה את הקהל לאורך ההופעה.
יצאתי מהאולם עם אותה תחושה שמלווה מופעים נדירים – זו שבה המוזיקה לא רק נשמעת, אלא נוגעת במשהו שקשה לתת לו שם. אולי בדיוק זה `ספר היצירה` ניסה להגיד כל הזמן. ממליצה גם לכם בחום.
