"הכל לכדי תמונה אימפרסיוניסטית": הרוק הישראלי של שנות ה-90

 צילום: דינה קרטיס

 

השקת התערוכה "הכל לכדי תמונה אימפרסיוניסטית", ששמה שאול משורה בשיר האהוב "תמונה אימפרסיוניסטית" של ערן צור ולהקת כרמלה גרוס ואגנר סיפקה הזדמנות מופלאה לצפות ולהתרשם מסצנת האלטרנטיב-רוק הישראלית ששלטה פה בשנות ה-90.

 

את התערוכה אצרה ד"ר אביבית אגם דאלי וזאת משקפת סיפור של אלטרנטיבה מוזיקלית שהיו בה אסתטיקה אודיו ויזואלית ממחוזות הפאנק-טראש-רוק המחוספסים והכעוסים.

"התערוכה מורכבת מפריטים שאספתי במשך כשנה והם בבחינת טיפה בים, אך כזו המייצגת את מליחותו", אמרה דאלי בערב ההשקה וסיפרה: "פניתי אל האמנים עצמם שהשאילו פריטים מהתקופה, אך גם אספתי עשרות רבות של קטעי עיתונות של התקופה, פריטים ששמרו מעריצים ותצלומי אמנים, בעיקר מ"רוקסן" וממועדון הפינגוין".

לדבריה,  לא כל האמנים המוזכרים בתערוכה בחרו להשתתף בה, אך היא הצליחה לרכז מספיק חומר על מנת לבנות את התערוכה, המגוללת כאמור את סיפורם של ההרכבים, הלהקות והיוצרים שזכו להצלחה מסחרית בניינטיז ועלו לדרגה של מיתוס בקרב יודעי ח"ן.

 

צילום: SPOT it

התערוכה עצמה, בהתאם לז`אנר, מביאה קטעים ומוצגים ארכיוניים מהופעות המרכזיות בתקופה ואלו בונים נרטיבה פנימית וחיצונית על היווצרותה ופועלה של סצנת הרוק הישראלית.

בין האמנים שפריטיהם ותצלומיהם וחלק ממוצגיהם נאספו לתערוכה על ידי אסף פרת, שדרן רדיו 106fm, תמצאו את להקת המכשפות, אסף אמדורסקי, ברי סחרוף, ירמי קפלן, ג’וני שועלי ולהקת “רעש”, נקמת הטרקטור, דנה ברגר, חמי רודנר ו"איפה הילד?", מופע הארנבות של ד”ר קספר, סטלה מאריס, דן תורן, מוניקה סקס ועוד שזכו במרוצת ההיסטוריה לכינוי “דור הרוקסן”, על שם מועדון הרוק התל־אביבי שפעל באותן שנים.

 

חלק ניכר מהתצלומים הללו הם פרי עבודתה של דינה קרטס,  זוגתו של המוזיקאי המנוח אמיר קרטס מלהקת "רעש" שהלך לעולמו לאחר מאבק במחלת הסרטן, כשהיה בן 53 בלבד.

 

מתברר, כי במהלך השבעה היא גילתה בין הקופסאות בחדרו פיסת נוסטלגיה ובתוכה שלל תמונות של דמויות בולטות ברוק הישראלי של תחילת שנות ה-90, שהיא צילמה כשליוותה אותו בהופעותיו והתהלכה בתוך המועדונים החשוכים והמעושנים, מבקשת ללכוד באור המועט את האנשים שלבסוף הפכו לכוכבים.

ואכן, אמיר קרטס, שהותיר אחריו דיסקוגרפיה בדמות שלושה אלבומים שהפיק יחד עם להקת "רעש" ואלבום סולו אחד, הוא ומוצגים נוספים בתערוכה המדוברת הם ההוכחה לפיסת היסטוריה מוזיקלית העשויה מחומר נצחי ושיאו של הרוק הישראלי של שנות ה–90.

 

צילום: SPOT it

"דרך הפריטים והטקסטים שכתבתי, הצופים בתערוכה המתייחסת אל מוזיקת הרוק כאל תופעה סוציולוגית, יכולים לחוש את רוח הזמן", מציינת דאלי.

 

בהתאמה, חושפת התערוכה פריטים מקוריים של האמנים השונים לרבות תקליטי זהב של להקת רוקפור ושל ברי סחרוף, חפצים אישיים כמו גיטרה של מרק לזר מרוקפור וציורי מעריצות של ענבל פרלמוטר ("המכשפות") , כמו גם ריאיון מיוחד עם יואב קוטנר, עורך המוזיקה זוכה פרס אקו"ם בו הוא סוקר את מוזיקת הרוק הישראלית, לצד מגמות עולמיות ומקומיות בתרבות ובחברה.

 

בתערוכה מוצגים גם קליפים לשירים, שממרחק הזמן ניתן לראות דרכם את הזהות הישראלית של אותה התקופה: תופעת החזרה אל השירים הישנים, ששילבה גישה אירונית כלפי הסגנון המוקדם והיוותה הערה ביקורתית, כפי שהתבטאה בביצוע המחודש של "מופע הארנבות של ד"ר קספר" לקלאסיקה "בשמלה אדומה" של להקת הנח"ל או "האיש שאין לו שם" של רמי פורטיס שנכתב כנראה בהשראת תופעת העובדים הזרים שהחלו להגיע ארצה בשנות ה-90 ומתייחס למצב של חוסר זהות.

 

צילום: ארז דאלי. ד"ר אביבית אגם דאלי ודן תורן

בחינת המוצגים השונים בתערוכה מצליחה לתת זרקור מקיף לעידן של הגיטרה ברוק הישראלי כמו גם לספק תובנה ומקדמת את הרעיון שמעבר ליצירתיות המתפרצת והשימוש האוונגרדי לשעתו בשפת האלטרנטיב-רוק, כל היוצרים המקומיים בשעתו לא תרו אחר החיבוק הישראלי, שאמנים בדר"כ כה כמהים אליו ואולי משום זאת הפכה מוזיקת הרוק הישראלית במבחן הזמן להיות אמנות אוונגרדית.