מי היה מאמין שבאותו מרחב שבו אנחנו קונים בגדים, מחליפים משקפיים או מתיישבים לארוחה מהירה, תוכל להתקיים אמנות מאתגרת ומעוררת מחשבה? בדיוק זה מה שקורה כעת בדיזנגוף סנטר, הקניון הוותיק והספירלי השוכן במרכז תל אביב.
בין החנויות, במסדרונות המתפתלים ועל הגג המפתיע, פרושה "50 מעלות בצל" – הביאנלה השנייה לאמנות סביבתית.
אין זה מקרה שהתערוכה הזו מתקיימת דווקא בלב מרכז קניות שוקק – החיבור בין צריכה לסביבה, בין קניות לקיימות, הוא בדיוק הדיאלוג שהיוזמה מנסה ליצור
בתוך כך,. 13 מיצבים גדולי ממדים ותלויי מקום, מוצגים לצד עבודות וידאו וסרטי אנימציה, המפזרים רגעים של תובנה והתבוננות בסביבה שאנחנו בדרך כלל חולפים בה במהירות, עסוקים ברשימת הקניות שלנו.
"זה לא טרנד, אלא דרך חיים"
"זו תערוכה הממשיכה את הדרך שבה אנו רואים קיימות בסנטר – לא כטרנד אלא כדרך חיים וכחלק בלתי נפרד מחיי היום-יום", מסביר דן פילץ, בעלים, שותף ומנכ"ל דיזנגוף סנטר.
עיניו נוצצות כשהוא ממשיך: "זו הזדמנות להפגיש את המבקרים עם אומנות בדרך לסופר, כזו המעוררת מחשבה על האקלים והסביבה בתוך שגרת היום-יום. אנחנו מאמינים שגם רגע פשוט יכול להפוך לרגע של התבוננות והשראה, המעלה שאלות על האחריות המשותפת שלנו לחיים על כדור הארץ".
דיזנגוף סנטר, שנפתח ב-1977 ביוזמת משפחת פילץ ופלאטו שרון ז"ל ותוכנן בצורתו הספירלית הייחודית על ידי צוות אדריכלים בהובלת עליזה טולדנו, הוא הרבה יותר ממרכז קניות.
בשנים האחרונות הפך המקום למוקד של קיימות עירונית, עם מרכז קיימות פעיל על הגג המציע מיזמים מגוונים: חממה הידרופונית לגידול ירקות, מרכז לדבוראות ביו-דינמית, גינה מושכת פרפרים, בית מלון לחרקים, משתלת עצים וגינת צמחי בר.
הביאנלה, באוצרותה של נאוה בני, היא בבחינת נדבך נוסף בתפיסה הזו, ותכליתה להפגיש אמנים ותיקים לצד בוגרים טריים של שנקר ובצלאל, שכולם חולקים תשוקה לנושאי סביבה וקיימות.
כשמסיירים בתערוכה, קשה שלא להתרשם מהאופן שבו האמנים הצליחו לנצל את המרחב הייחודי של הסנטר.
תמר ניקס, הביאנלה לאמנות סביבתית בדיזנגוף סנטר. צילום: גיא חמויבבניין B, למשל, תלוי מיצב תלת-ממדי מרהיב של תמר ניקס, אמנית ומעצבת טקסטיל. "לפני הסערה" שמו, והוא עשוי ממצנחי ים משומשים, קרועים ומלאי חול.
המיצב מרחף מעל ראשינו כמו ענן צבעוני, ומעלה מחשבות על הים הישראלי – אותו מרחב שמצד אחד מהווה מקום בילוי ונופש ומסמל תקווה ואופק, ומצד שני יכול להפוך בין רגע לסערה מאיימת. הניגוד הזה בין יופי לסכנה, בין מרגוע לאיום, הוא מטאפורה חזקה למצבו של כדור הארץ בעידן משבר האקלים.
תגית כלימור, הביאנלה לאמנות סביבתית בדיזנגוף סנטר. צילום: יח"צלאורך בניין A מתפרש "השלם החסר" – קולאז׳ תלת-מרחבי של האדריכלית תגית כלימור. זוהי עבודה שדורשת מהצופה תנועה במרחב – אפשר להתבונן בה מהקומה התחתונה, ואז לעלות ולגלות פרספקטיבות חדשות מהקומות העליונות.
במיצב משולבים רישומי נוף טבעי, חקלאי ועירוני, עם התייחסות מעניינת לאזורים כפריים כמו כפר יהושע, שמייצר כמויות גדולות של חלב ובשר – עובדה המעוררת מחשבה על יחסי האדם ובעלי החיים.
שי עיד אלוני, הביאנלה לאמנות סביבתית בדיזנגוף סנטר. צילום: יובל חי
צילום: סוזן לוימי שמחפש חוויה אמנותית דרמטית עשוי למצוא אותה בעבודתו של שי עיד אלוני. המיצב שלו "עקבות של זיכרון" כולל חמישה פסלי עץ ענקיים, שניצבים על במה כמו שומרים קדמוניים.
אלוני שאב השראה מהנפילים המוזכרים בספר בראשית, ויצר דמויות שמעוררות תחושה של זמן עתיק. המעניין הוא שחומרי הגלם לפסלים אלה נאספו מהרחוב וממחסנים – עוד דוגמה לאופן שבו אפשר להפוך פסולת ליצירה. לצד הפסלים ניצבת דמות ענק מצוירת בטכניקה של לחיצת צבע ישירה על בד, והתוצאה היא צללית מרובת פרטים, כששכבות הצבע חודרות לבד כמו טבעות בגזע עץ.
הארכיאולוגיה של המחר
אחת העבודות המטרידות והמעניינות ביותר בתערוכה היא "הארכיאולוגיה של העתיד" של ירדן לוינסון, בוגרת המחלקה לעיצוב תעשייתי בשנקר.
לוינסון יצרה קיר הבנוי כשכבות ארכיאולוגיות, אך במקום אבנים ועצמות עתיקות, השכבות מורכבות מבגדים וטקסטיל שנאספו מחנות "המציאון" – רשת יד שנייה שפועלת בסנטר. בתוך השכבות הללו מוטמעים בקבוקי קולה, אך לא כאלה העשויים מפלסטיק אלא מבדים גרוסים.
העבודה מציבה שאלה מטרידה: מה ימצאו הארכיאולוגים של העתיד כשיחפרו את השכבות של התרבות שלנו? האם תהיה זו פסולת פלסטיק שאינה מתכלה? האם ייחשפו ערימות אינסופיות של בגדים מ"אופנה מהירה"? זוהי הזמנה להרהר בחברת הצריכה שלנו ובמורשת שאנחנו משאירים אחרינו.
במקום אחר בסנטר, אמן הגרפיטי והמאייר טל שטח יוצר בזמן אמת את "במערב העיר יש ים" – ציור קיר המתאר בניינים אייקוניים ושגרתיים בתל אביב שנשטפים במים. זוהי תזכורת חזותית עוצמתית להשלכות האפשריות של ההתחממות הגלובלית ועליית מפלס הים על עיר החוף שלנו.
טום לאב, הביאנלה לאמנות סביבתית בדיזנגוף סנטר. צילום: יח"צחוויה חושית מרתקת מציע המעצב הרב-תחומי טום לאב במיצב הווידאו "שכבות של שינוי". באמצעות הקרנה על מספר וילונות טול שקופים למחצה, לאב יוצר מרחב תלת-ממדי שבו דימויים של פסולת במעמקי האוקיינוסים ובחלל חודרים זה לתוך זה ומשתנים. הטכניקה הזו מחדדת את המסר שלא ניתן להפריד בין ההשפעות ההרסניות של האדם על הסביבה – מהמעמקים ועד לחלל.
יופי מחומרים בלתי צפויים
את הרעיון המרכזי של התערוכה מגלמת בצורה המדויקת ביותר העבודה ששמה נבחר לייצג את האירוע כולו – "50 מעלות בצל" של שירה שטיין, בוגרת טרייה של לימודי עיצוב תעשייתי בשנקר.
שטיין, שבחנה את אזור ים המלח, פיתחה טכניקה ייחודית לשימוש בחלקים הרכים של פסולת כפות תמרים. בעזרת חיבור החלקים בטכניקות מגוונות, היא יוצרת סוג של בד-עור המשמש כבסיס למוצרים ברי קיימה.
במיצב שלה, היא יוצרת "צל וחיים" מיריעות כפות התמרים – צורות שמדמות גוף חרב, אוהל ונחש המתפתל על המלח. בעולם שמתחמם, היכולת ליצור צל הופכת קריטית, והעבודה מזכירה לנו את הצורך לחשוב על פתרונות יצירתיים לחיים בסביבה משתנה.
תמר צידון-בלום, הביאנלה לאמנות סביבתית בדיזנגוף סנטר. צילום: יח"צמסר אופטימי נוסף מביאה האמנית תמר צידון-בלום במיצב "ריסטארט". צידון-בלום, העוסקת באמנות סביבתית ובוחנת שימוש בחומרים ממוחזרים, יצרה ביצת ענק מנייר וקרטון של אריזות אופנועים המיובאים מאיטליה.
הביצה, סמל קלאסי של התחדשות וראשית, מונחת על קן שרוף העשוי מקני סוף שהאמנית קטלה. הניגוד בין הקן החרוך לביצה המבטיחה מייצר מסר של תקווה – אפילו מתוך הרס יכולה לצמוח התחדשות.
קריאה לפעולה דרך אמנות
אחד המיצבים המעוררים ביותר בתערוכה הוא "נעלמות" של שחר קושט, סטודנט לאמנות בבצלאל.
קושט יצר דבורים מכניות ממתכת שמניעות את כנפיהן בתנועה הנעה בין פרפור לבין ניסיונות היחלצות. המיצב, שנראה כמו כוורת או חלת דבש, הוא זעקה אמנותית נגד תופעת היעלמות הדבורים – בעיה אקולוגית חמורה שמאיימת על המגוון הביולוגי ועל אספקת המזון העולמית.
התערוכה לא שוכחת את הדור הצעיר. המעצבת רחלי ליסר, המשלבת בין ציור לכלים דיגיטליים כמו AI ומציאות רבודה, יצרה מרחב אינטראקטיבי בשם "איפה? איפה? איפה?". בנוף מדברי, ילדים מוזמנים לחפש ולגלות בעלי חיים קטנים וגדולים – אלה שחיים מעל הקרקע ואלה המסתתרים מתחתיה. דרך משחק והנאה, הילדים לומדים על המגוון הביולוגי העשיר והחשיבות של שמירה עליו.
מקבץ של שישה סרטי אנימציה מהארץ ומחו"ל, באוצרות בן מולינה, מוקרן על מסך ענק של 4.5 מטרים. הסרטים מציגים מבט ביקורתי ולעיתים משעשע על נושאי הסביבה, האקלים ועתיד כדור הארץ. הם מוצגים בטכניקות מגוונות – אנימציה פלסטית, פלסטלינה ותלת-ממד – ונגישים לקהל רחב, מילדים ועד מבוגרים.
מעל לכל זה, על גג הסנטר המשמש כאמור כשער למרכז הקיימות, ניצבת עבודה שמנציחה את הטבע העירוני של תל אביב. רות (רו) בועזסון, פסלת ובוגרת לימודי סביבה, יצרה תבליט בשם "חיי לילה", העשוי מאדמה, קש וחרסית. העבודה מציגה את חיות הבר הנוכחות בפארקים ובחצרות הבתים משעות הערב ועד הזריחה – תנים, דורבנים, עטלפים, ינשופים, ברווזים ואנפות. זוהי תזכורת לכך שאפילו בעיר הסואנת ביותר, הטבע נוכח ומבקש את מקומו.
אולי בכך טמון הקסם האמיתי של "50 מעלות בצל" – היא מביאה אמנות מאתגרת למקום לא צפוי. היא יוצרת דיאלוג בין מסחר ליצירה, בין צריכה לקיימות, ומזמינה את הציבור הרחב להתעכב, להתבונן ולחשוב על אותן שאלות קריטיות של זמננו: איך נחיה בעולם מתחמם? מה המחיר הסביבתי של אורח החיים שלנו? ואיך נוכל ליצור עתיד בר-קיימה?
כאשר עוברים בין המיצבים, אי אפשר שלא להתרשם מהפער בין הרעש הוויזואלי והצרכני של הקניון לבין המסרים העמוקים של היצירות. זהו פער שמזמין התבוננות, שמעודד שאלות, ואולי חשוב מכל – פער שמנגיש את האמנות העכשווית לאנשים שלא בהכרח היו נכנסים לגלריה או למוזיאון.
