יח"צ. צילום: שמחה ברבירו, אביטל כהן
יש מופעים שאתה יוצא מהם עם חיוך ענק, עם שירים שנתקעים בראש, ועם תחושת גאווה אמיתית בתרבות הישראלית.
כזה בדיוק הוא המחזמר "בילי שוורץ", שחזר לבמה בהפקה חדשה של תלמידי בית הספר לתאטרון בית צבי.
המחזמר המקורי נכתב על ידי אוהד חיטמן ושירילי דשא והולחן ועובד כולו על ידי חיטמן, אחד היוצרים הרגישים, השנונים והמוזיקליים ביותר שצמחו כאן, והפקת בית הספר מצליחה להחזיר לחיים את היצירה שלו באהבה ובכישרון גדול.
צילום: שמחה ברבירו, אביטל כהן
סיפור על חלומות, שגרה ושירים שמלאים בחיים
"בילי שוורץ" מגולל את סיפורה של פקידה פשוטה במשרד רואי חשבון. אישה רגילה, כמעט שקופה, שחולמת על אהבה ועל חיים שיש בהם קצת יותר צבע.
היא חיה עם אמא שתלטנית, עובדת בעבודה אפורה, ומוצאת נחמה בעולם הדמיון והפנטזיות שלה. ואז, יום אחד, משהו קורה ובילי מקבלת הזדמנות להיות במרכז הבמה, במלוא מובן המילה.
זה מחזמר על כולנו בעצם – על הרצון להרגיש מיוחדים, על התסכול מהיום-יום, ועל האומץ לחלום גם כשהמציאות מתעקשת להחזיר אותנו לקרקע.
חיטמן מצליח להפוך את הסיפור הזה למופע פנטסטי, מצחיק, מרגש ונוגע.
צילום: שמחה ברבירו, אביטל כהן
אוהד חיטמן – מוזיקה עם נשמה ועם אלף מילים לדקה
אוהד חיטמן הוא אחד היוצרים הכי מסקרנים ומיוחדים שפועלים בתרבות הישראלית.
יש בו שילוב נדיר של מוזיקאי עם נשמה של מספר סיפורים, כזה שיודע לקחת רגעים קטנים מהחיים ולהפוך אותם לשירים גדולים מהחיים.
"בילי שוורץ" הוא דוגמה מושלמת ליכולת הזו: יצירה מלאת הומור, רגש ואנושיות, שמצליחה להיות גם סאטירה חכמה על החלומות שלנו וגם מחווה אוהבת לאנשים הרגילים שחיים בינינו. חיטמן בנה לעצמו סגנון ייחודי, כזה שמשלב שפה עשירה, מנגינות חכמות והמון לב.
חיטמן הוא מהיוצרים שמבינים באמת מהו מחזמר. לא רק אוסף שירים, אלא שפה שלמה שמספרת סיפור דרך מנגינה.
המוזיקה שלו משלבת פופ קליט, ג`אז, פאנק ורמיזות לברודווי, אבל תמיד עם "טוויסט" ישראלי אותנטי.
אחד הדברים שהכי בולטים ב"בילי שוורץ" הוא השפע המילולי – שורות ארוכות, קצב מהיר, המון טקסט, אבל הכול מתנגן כל כך טבעי. זו ממש "התפוצצות של מילים" בתוך קו מוזיקלי חכם וזורם, שמצריך מהשחקנים דיוק נדיר.
היכולת של חיטמן לעבור בין הקומי למרגש מגיעה לשיאה בשיר ״רגע מושלם״, שאותו שרה אמה של בילי שוורץ.
דרך השיר הזה, הדמות של האם שבמהלך ההצגה נתפסת לעיתים כשתלטנית, ביקורתית ואפילו מגוננת מדי, חושפת לפתע את הצד הפגיע והחלומי שבה. היא מספרת על געגוע לחיים שלא הספיקה לחיות, על אהבה שחלפה, ועל הרצון הקטן לחוות שוב "רגע מושלם" אחד של אושר, אפילו אם הוא מדומיין.
חיטמן כתב כאן שיר פשוט לכאורה, אך מלא עומק ומורכבות רגשית. זהו רגע שבו הקהל מבין שגם האם, בדיוק כמו בילי, חולמת, רק שהיא למדה להסתיר את החלום מאחורי ציניות ודאגה.
לאחר "בילי שוורץ", המשיך חיטמן לכתוב לתיאטרון החל ממוזיקה שכתב ל"הרטיטי את ליבי" מאת חנוך לו ועד למחזמר שכתב "השנה היפה בחיי" בכיכובם של לי בירן ורוני דלומי שזכה להצלחה גדולה.
צילום: שמחה ברבירו, אביטל כהן
הקאסט המקורי – רף גבוה במיוחד
כשעלה המחזמר לראשונה בתיאטרון חיפה, בכיכובן של טלי אורן בתפקיד בילי ומיקי קם כאמה, הקהל התאהב מיד.
אורן יצרה בילי קורעת לב: נוירוטית, מצחיקה, אך גם שברירית ונוגעת. וקם, עם הניסיון והנוכחות שלה, הייתה אם קומית מושלמת. לכן, כל מי שלוקח על עצמו את האתגר לשחק את בילי יודע שהוא נמדד מול אחת מהופעות המופת של התיאטרון הישראלי.
במרכז הבמה עומדת דניאל בן אפריים, שמצליחה להעניק לדמות של בילי פרשנות שונה מהגרסה המקורית. בילי שלה פחות "נוירוטית" ויותר אישה שמודעת לעצמה, עם עומק, תבונה והמון לב.
היא מצליחה להעביר רגעים של הומור לצד קטעים נוגעים ללב, וכל זה עם יכולת קולית יוצאת דופן.
בן אפריים מתמודדת באומץ עם אחד התפקידים הקוליים הקשים ביותר במחזמר ישראלי. היא שרה בדיוק, בנשימה נכונה, וביכולת משחקית שמחברת את המוזיקה לסיפור. בין שיר הפתיחה "במה אוכל לעזור" לבין "בלי פאניקה, בלי פאניקה", היא נוגעת לכולם ללב וכובשת את הבמה.
כמו כן, בלט לטובה דורון אדמוני ביכולת המשחק, אבל בעיקר ביכולת הקולית שלו, שהצליח לרגש ולשכנע בתור יונתן גור לביא המפורסם החלקלק שהתאהב בפתאומיות מבלי שהתכוון.
צילום: שמחה ברבירו, אביטל כהן
בית צבי – בית שמגדל את דור הבמה הבא
בהפקה החדשה של בית צבי, שביים עוז מורג שגם עשה את הכוריאוגרפיה, אפשר לראות כמה תשוקה ואהבה יש לדור הצעיר הזה לבמה.
הבימוי הוא חד, התנועה מדויקת, העיצוב מינימליסטי אבל יעיל, וכל אלה מאפשרים למוזיקה ולמשחק לבוא לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר.
אבל מעל הכול, יש כאן רוח צעירה ורעננה. התחושה היא של קבוצה שחיה ונושמת תיאטרון, שמכבדת את המקור אבל גם לא מפחדת לגעת בו אחרת. זה בדיוק מה שתלמידי משחק צריכים וראויים לעשות – לגלות מחדש קלאסיקות ישראליות בדרך שלהם.
לצפות בהפקה של בית ספר למשחק כמו בית צבי זה לא רק בידור – זו הזדמנות אמיתית לראות מקרוב את דור השחקנים, הזמרים והיוצרים שיצבעו את הבמות שלנו בשנים הבאות.
האנשים הצעירים שעומדים על הבמה הם בדיוק מי שיזכו בעוד כמה שנים בפרסים, יככבו בהפקות גדולות ויביאו את התיאטרון הישראלי לגבהים חדשים. הם עובדים קשה, לומדים, משקיעים, ונותנים את הלב בכל שורה ובכל תו.
"בילי שוורץ" אולי מתרחשת במשרד קטן ובחייה של אישה אחת, אבל בזכות המוזיקה של חיטמן היא הופכת לסיפור גדול על כולנו: על הרצון לחלום, לשיר ולהאמין שגם בחיים האפורים מסתתרת מנגינה צבעונית.
