גורלו של מר כהן – סאטירה פוליטית נוקבת

כבר בפתח בית ציוני אמריקה, חשתי שאני עומדת לעבור חוויה מיוחדת וכך אכן היה.

ההצגה "גורלו של מר כהן" היא למעשה תוצר של קול קורא שתיאטרון הנגב פרסם למחזאים. מדובר בקומדיה בועטת, שנכתבה כבר לפני כ-10 שנים, ועדיין רלוונטית ואקטואלית מתמיד.

תמצית העלילה: לאחר שנים של מלחמה בין הקירקיזים לברוסרים מתכנסים שני הצדדים לשיחות-שלום, שבמהלכן מתברר שהקירקיזים הרגו אזרח אחד יותר לברוסרים. אלו האחרונים דורשים השוואת מאזן ולא, לא ייחתם מבחינתם הסכם שלום.

אי לכך, נשיא הקירקיזים, מכריז על הגרלה, שבה ייקבע מי ימסור את נפשו למען השלום.


מכאן העלילה מסתבכת באופן מפתיע, תוך חשיפת הדמויות שמקדמות אותה קדימה וחושפות את הקהל, לשאלות קשות.

שדרנית חדשות יפה, בתפקיד "מה לא עושים למען רייטינג וטובות הנאה", מצליחה להתחבר אל הקהל ומנצלת את מעמדה לטובתה האישית. במהלך ההצגה, היא יורדת לאולם ומפלרטטת עם הקהל.

איסי ממנוב נוריאל, המנהל האומנותי של התיאטרון ובמאי ההצגה: "קיבלנו כ-40 מחזות ונבחר אחד להעלאה בתיאטרון, תהליך שנמשך 3 שנים. מדובר בסאטירה פוליטית במובן הרחב של המילה שמעבירה ביקורת חברתית על יחסי הגומלין בין המדינה וראשיה לאזרח הפשוט. אנו מדברים כאן בפארסה. לתפקיד הנשיא נבחר אורי גבריאל, גיבור ילדות שלי במטרה לחזק את המנעד בין הומור לאימה. גבריאל כנשיא מושך את דמות הנשיא באופן טבעי למחוזות הפשע הישראלים", הוא אומר.


ואכן, ששון מרגש מאוד באמצעות המימיקות שמלוות את תפקידו. הנאיביות שמציג ממלאה את הצופים אמפתיה והקהל תוך רגע מתחבר לדמותו. אני עצמי התוודעתי אליו עת השתתפתי לפני מספר שנים כשחקנית חובבת בקליפ שצילמה חברתי הסטנדאפיסטית המוכשרת סיגל כהנא. כבר אז היה קשה להישאר רצינית ולעמוד בפרצופים שהוא מנפיק מתוכו. בהצגה ששון בהחלט מביא את הקומיות שלו לתפקיד קורבן המחזה.

גם הבימוי, חושף את הקהל למגוון טעמים. מצד אחד, תפאורה פשוטה שמאפשרת להתמקד בשאלות הבאמת משמעותיות ומהצד השני שימוש במסכים, הפעלת הקהל, ושילוב של מצלמה ומניפולציות.

בשורה התחתונה: הבימוי, השחקנים המוכשרים, כל אחד בתפקידו הוא, הפתיעו במהלך ההצגה וגרמו להרהר שעות בשאלות הכל כך רלוונטיות שרק נדמה שהתשובות עליהן ידועות מראש.