יח"צ. להקת הפלמנקו הישראלית. צילום: עופר מול
תיאטרון ענבל בסוזן דלל – האווירה האמנותית של המקום היא רק ההכנה לפסק זמן איכותי, בקצב חיים מיוחד.
הקהל הצבעוני נאסף וזולג אט-אט לחלל. כבר מראש נשזרו בו צלילים ממחוזות ספרד שבקעו מתוך מסך, שעוד רגע יהפוך לאלמנט מרכזי ביצירה הבימתית המיוחדת הזאת.
מבלי לדעת מה צפוי לנו, רק שמדובר ביצירה שנשיות היא הבסיס שלה – הגענו, שתיים, כחובבות הז׳אנר.
לס איז מור
למי שמחפש הוכחה שלפעמים לא נחוצים זיקוקי דינור ופירוטכניקה כדי לייצר התרגשות מהבטן, מוזמנים ומוזמנות לחוות את ARBA. היצירה של להקת הפלמנקו הישראלית.
על הבמה השחורה ברקע שחור: מסך, לופר, שני מיקרופונים, ארבע ׳קופסאות ישיבה ונגינה׳ או תיבות תהודה צבעוניות. זהו. הן נעו בחוכמה בחלל והפכו לקונצרט אנושי.
לא קסטנייטות, כן פלמס וסאפטאדו – מחיאות כף ונקישות רגליים שבקעו דרך הידיים, האצבעות והמפגש בין הנעל לקרקע.
לא שמלות מסורתיות מפונפנות אלא לבוש שחור שהלם את כל אחת מהרקדניות המופלאות והבליט בפשטות וללא מילים את עולמן הייחודי.
ARBA. מבית היוצר של הפלמנקו הישראלי, להקת הפלמנקו הרפרטוארית, הוא המופע ה-29 של הלהקה.
המופע מייצר חוויה אנושית מפתיעה לכל המגדרים, פרי שיתוף פעולה חוזר של הכוראוגרף הלל קוגן עם מיכל נתן, מייסדת להקת הפלמנקו הישראלית Compas מ-1997, שממנה נבעו עשרות מופעים ואינספור שיתופי פעולה עם אמנים מתחום המוזיקה, התיאטרון ונוספים.
יח"צ. להקת הפלמנקו הישראלית. צילום: עופר מול
היא, הוא, הן
הלל קוגן, כוריאוגרף בינלאומי עטור פרסים, הוא מהיוצרים המרכזיים במחול העכשווי. הוא חתום על עשרות יצירות מחול ומופעים בארץ ובעולם, ועוסק בימים אלה גם בכוריאוגרפיות לאופרה הישראלית, לתיאטרון ולמחזות זמר.
מיכל נתן עברה דרך הבלט הקלאסי, לסגנונות שונים במחול המודרני לרבות בוטו יפני, עד שבחרה להתמקד בפלמנקו.
אחרי תקופה בספרד, שם הופיעה בטבלאו במדריד ולמדה אצל מאסטרים גדולים, היא הקימה את הלהקה. יחד השניים יצרו מופע גדול מסך חלקיו, גדוש במסרים גלויים וסמויים שהפעימו כל לב.
השניים כבר יצרו בעבר יחד את THISISPAIN, שזכה להצלחה בינלאומית ולאהדת הביקורת וממשיך להופיע מ-2022 בפסטיבלים ועל במות מובילות ברחבי אירופה.
הן. לצד מיכל נתן עוד שלוש מופלאות וביחד – ארבע רקדניות שמביאות לקדמת הבמה נוכחות נשית עוצמתית. מורן רון, אילת שחר, מאיה שני; נוכחות מלאה ורבת שכבות, מוגשת לכאורה בפשטות. למעשה נחוותה עוצמה ישראלית בניחוח ספרדי, בריח סנגריה חמימה ומשובחת.
בריקולאז׳ (Bricolage) הוא מונח המזכיר שעטנז ייחודי בין חומרים, כלים וטכניקות שנשזרו כשמיכת טלאים לתוצר חדש. והמופע הוא למעשה דקונסטרוקציה (פירוק והרכבה) מפתיעה של המבנה המסורתי של מופעי הפלמנקו המוכרים.
ההתחלה הכניסה את כל הנוכחים ברגע למקצב והטיסה את כולנו למועדון פלמנקו משובח אך הכי ישראלי. משם הכול התחיל מדימוי של עץ – פתיח שתיאר היטב את הענפים שנבעו והתארכו במהלך המופע.
מניפות צבעוניות כעזרים נוספים העמיקו את מסרי השונות האנושית על יתרונותיה והיו לפלטה רב-גונית שהחלה סיפור על נשיות ועל החיים שנבראו על הבמה.
כך נראה דיאלוג נשי עוצמתי, חשוף ויצירתי בכלים פשוטים ורבי משמעות. הסדר הספרדי המסורתי כאילו נשבר בשילובי מילים, בשירה והומור, מניפולציות קוליות והרבה קצב, שניכר כי קדמו לו אימונים רבים ושנים של התנסות.
תזמון, דיוק, סימביוזה ונפרדות, שיח בין מקצבים ומקום שניתן לכל אחת מן המשתתפות – הם רק חלק מהחוויה שהדהדה מסרים במקוריות מבית ומחוץ.
הכוח של היחד, צלילי המיתר, הקול השבור הכה מיוחד ותנועת חפצים בסיסיים במרחב, היו לרקע המושלם לגופן של הרקדניות. הארה נכונה בזוויות שונות הספיקה כדי להבליט את יופיין, החיצוני והפנימי.
צפו לקריצות שונות משעשעות ואף לכבוד ׳טראמפ׳ שיפציע במלא הדרו. צפו למופע בן שעה בדיוק, בתזמון מדויק שמותיר טעם לעוד.
וכל זה עוד לפני שדיברנו על המקצועיות והכישרון עצמו – כל נקישה, כל תנועת יד שמתארכת, כל גוף שנע בין גמישות אינסופית לחדות ללא פשרות, יהדקו אתכם ואתכן לכסא. ויש סיכוי טוב שתמצאו את עצמכם נעים בקצב הספרדי-ישראלי המשובח.
על המוזיקה מאחורי המסך אחראיים בחוכמה וביצירתיות רבה יעל הורביץ ועילי בורלא, דואט מלווה של גיטרה וצלילי מיתרי גרון משובחים, שהנוכחות הבימתית שלהם משתנה לאורך המופע.
לצד אלה שולבו בחביבות הומור, קומפוזיציות וידאו ואנימציה נאות, יצירת דורון ישינסקי ואדר וינטר בהתאמה.
בחרו לכם פרטנר מדויק ורצוי עמוק, הקדימו בסנגריה משובחת בבתי הקפה השכנים כמו שעשיתי אני, או בואו לבד לערב איכותי, ושריינו בזריזות מקום – ARBA הוא מופע שייקח אתכם למקום הכי שלם. יצירה קצבית מהחיים ועל החיים.
לנשום, לזכור, לקוות.
המופעים הבאים: 6-5 בפברואר
