מתוך הסרט בין האבן לפרח מאת ג`ני מילגרום, במאי: רוברטו אוטרו מורפה"אנו" – מוזיאון העם היהודי, הציג לאחרונה את סרטה של ג`ני מילגרום, גנאולוגית בעלת שם עולמי וצאצאית למשפחת אנוסים.
בנוסף לסרט, הוזמנו המבקרים להצטרף לסיור ייחודי המתחקה אחר חיי האנוסים, החל מחיי הקהילה ועד למתכונים שאיפשרו שמירת כשרות בסתר. ערב זה נערך בשיתוף פעולה עם FOODISH האגף הקולינרי של המוזיאון.
שיעור בהיסטוריה
בשנת 1492 המלכים הספרדיים פרננדו ואיזבלה הוציאו צו גירוש לכל יהודי ספרד לרבות יהודי סיציליה, שהיתה בשעתו חלק מממלכת אראגון הספרדית.
חלק מהיהודים, שמספרם נאמד בין 50,000 ל-200,000 אלף ע"י היסטוריונים שונים, בחר להתנצר – לפחות למראית עין, ונותר בספרד ובפורטוגל.
לאחר התנצרות המונית זו היו בספרד מאות אלפים שכונו "הנוצרים החדשים" או בשם הגנאי "מראנוס" (חזירים בספרדית), אלו נוספו לצאצאי יהודים שהמירו את דתם מרצון עוד במאה ה-14 במטרה להשתלב בחברה הסובבת.
מתוך הסרט בין האבן לפרח מאת ג`ני מילגרום, במאי: רוברטו אוטרו מורפה"הנוצרים הישנים", אותם קתולים שכפו כאמור על היהודים את המרת הדת, סירבו לראות ב"נוצרים החדשים" נוצרים לכל דבר, ובכך למעשה מנעו את היטמעותם.
ב-1497 ובלחץ הספרדים, המלך מנואל ה-1 קבע שיש לגרש כל יהודי שייסרב להתנצר גם בפורטוגל. ב-1536 הורכז כינון האינקוויזיציה הפורטוגלית וזאת נמשכה עד 1794.
לאחר גזירות קנ"א, רבים מ"הנוצרים החדשים" שלא נטמעו בחברה הספרדית הכללית, שנהגה בהם בחשדנות. הוסיפו לקיים את יהדותם בסתר כאנוסים, וחלקם כמובן נמלט מאימת האינקוויזיציה והיגר למערב אירופה, למושבות ביבשת אמריקה, למדינות צפון אפריקה ולמדינות הבלקן שהיו בשטח האימפריה העות`מאנית.
הדרכים בהן הסתירו האנוסים את יהדותם היו כידוע רבות ומגוונות, החל מהדלקת נרות שבת בכדים, דרך שינוי זמני הדלקת הנרות והצומות, ואפילו ריצוף רצפת מרתפי הבתים בחול לשמירת השקט והחשאיות, שם נהגו הגברים להתפלל עם מגבות על הראש (כחלופה לטליתות).
לצד זה רבים לא וויתרו על קביעת מזוזה, אפיית מצות לפסח ואף חגגו את ליל הסדר, יום הכיפורים ותשעה באב.
ב-1601 עת הכריז המלך פיליפ השלישי על חנינה ל"נוצרים החדשים", בחרו אנוסים רבים בפרק זמן של שמונה שנים שבהן יכלו לעזוב את המדינה ללא פגע, לעזוב בידיעה שלאחר תום התקופה תחדש האינקוויזיציה את רדיפותיה, ורבים ממשפחות ששמרו בסתר על החיים היהודיים, ניצלו את ההזדמנות ועזבו.
מתוך הסרט בין האבן לפרח מאת ג`ני מילגרום, במאי: רוברטו אוטרו מורפהלצאת מקופסת האוכל
מנהלת תוכן FOODISH באגף הקולינריה במוזיאון תיארה בפני הצופים את הדרכים היצירתיות והמתוחכמות בהן נקטו אנוסים רבים כדי לשמור כשרות.
לדבריה הם נהגו לתלות נקניקי חזיר לייבוש כתפאורה מטעה, בישלו שתי קדרות חמין האחת עם חזיר למראית עין והשנייה עם בקר. רבים נהגו להכין דג מטוגן בבלילה ברוטב חמצמץ, ששימר את הדג כך שניתן יהיה לאכול אותו קר בערב שבת, בשל האיסור להבעיר אש בשבת, וכן נהגו להשתמש בשמן זית לבישול ולאפייה וטיגון במקום בשומן חזיר.
משום שאחת הדרכים העיקריות של האינקוויזיציה לבדוק מי יהודי בסתר היתה לבדוק מי נמנע ממאכל חזיר, אנוסים רבים ביקשו להראות כ"אוכלי חזיר", והמציאו את האליירש, מאכל ממעי תיש ממולא והעתק לטבפיה העשוייה חזיר. כחלק מתהליך ההכנה של המאכל הם נהגו לייבש את מעי התיש (כאילו זה חזיר) בשמש מחוץ לבית וכך נמנעו מחשדות מיותרים.
במהלך הסיור צפינו בשלושה דגמים של בתי כנסת של אנוסים שגורשו מספרד. האחד הוא ביהכ"נ הראשון בארה"ב שנבנה בניו אמסטרדם במאה ה-18, הנחשב לאתר מורשת ופעיל עד היום.
השני, ביהכ"נ באי קורסאו באיים הקריביים, והשלישי ביהכ"נ בהולנד שנבנה במאה ה-17 ע"י קהילת אנוסים, מואר בנרות ופעיל עד היום רק בחודשי הקיץ.
זהות יהודית אישית
בסרטה הביוגרפי של מילגרום, שהוקרן בהקרנת בכורה לאחר שהוקרן כבר בפסטיבלים רבים ברחבי העולם, היא עוסקת בזהות היהודית האישית שלה, ובזהות הכללית המעסיקה אותנו כעם לאורך כל ההיסטוריה. לא פעם היא תוהה מה זה להיות יהודי ואיך חיים במצוקה שבהסתרה.
בתחילת הסרט רואים אותה בבית קברות מניחה על אחד הקברים אבן ולצידו פרח.
הנחת האבן על הקבר קשורה במסורת היהודית (מפאת כבוד המת) בעוד שהנחת הפרחים קשורה למסורת הנוצרית. המעשה מבטא את הקיום שלה בין האבנים והפרחים, שכן מילגרום, שנולדה בקובה, עברה עם משפחתה בגיל ארבע לארה"ב, גודלה וחונכה כקתולית ותמיד חשה חוסר שייכות והזדהות עם הדת הנוצרית כשבד ובבד הרגישה משיכה וזיקה ליהדות.
מתוך הסרט בין האבן לפרח מאת ג`ני מילגרום, במאי: רוברטו אוטרו מורפהבמקביל ללימודיה באוניברסיטה בחוג למדע הדתות, הלכה התעצמה זיקתה ליהדות, אך ההחלטה להתגייר בשלה בה רק בשלב מאוחר יותר.
במהלך תהליך הגיור שעברה היא נזכרה במנהגים שהיו נהוגים בקרב נשות משפחתה, כמו בדיקה שאין דם בביצה, או נטילת מעשר בהכנת בצק אותו שרפו למזל, אלה ואחרים הביאו אותה להכרה שאם משפחתה נהגה כך, הרי שכנראה היתה מצאצאי אנוסי ספרד.
את ההוכחה הסופית לחשדותיה קיבלה כשסבתה נפטרה והורישה לה זוג עגילי מגן דוד וחמסה.
הגילוי הזה דחף אותה לחקר הגנאלוגי (חקר היוחסין והשתלשלות הדורות) של משפחתה והיא אכן הצליחה להתחקות עד 16 דורות לאחור, כשאחד מגילוייה היה שכל המשפחות המייסדות של קובה היו למעשה משפחות של אנוסים שעזבו את ספרד.
מתוך הסרט בין האבן לפרח מאת ג`ני מילגרום, במאי: רוברטו אוטרו מורפהבמחשכי האינקוויזיציה
במסגרת מסעה מצאה מילגרום תגליות חשובות בתחום הגנאלוגיה של אנוסי ספרד ופורטוגל וכיום היא מנהלת מאגר מידע המכיל רשומות ארכיוניות ממרתפי האינקוויזיציה.
בנוסף, היא כתבה חמישה ספרים, אחד מהם הוא ספר מתכוני אנוסים מתקופת האינקוויזיציה, בו מתואר מתכון של לחם החתוך בצורת קותלי חזיר, שנאפה בתנור לצד שומן חזיר ונראה למתבונן מהצד כי נהוג לאוכלו בבית זה.
במסגרת פעילותה בחקר יהדות ה"קריפטו" (קריפטו משמעו סודי) פעילה מילגרום בקהילות הלטיניות ברחבי תבל, המגלות את שורשיהם כצאצאי האנוסים.
סרטה מסתיים כשאחד מהמצולמים מהקהילה באל סלבדור מעיד שהזהות היהודית של הקהילה תלויה בדור ההמשך. אגב, כ־300 איש מצאצאי האנוסים חיים היום כקהילה יהודית באל סלבדור ואף מנהלים אורח חיים יהודי אורתודוקסי, שבמסגרתו הם מקפידים על שמירת שבת – וחולמים להתגייר ולעלות לישראל.
ארגון שבי ישראל, המסייע לצאצאי העם היהודי ברחבי העולם לחזק את הקשר עם העם היהודי ועם ישראל, אף מפעיל שם תוכנית לחיזוק ערכי היהדות בקרב הקהילה, שבמסגרתה מגיע רב לעיר כדי ללמד אותם ולהעביר שיעורי תורה.
