יח"צ, צילום: יוניברסל סטודיויש רק תנאי אחד עבורי לחוויה של ערב קולנוע טוב: מידת המליחות בפופקורן – והפופקורן בקניון הגדול של פתח תקווה היה בול למידותיי. כל השאר מבחינתי נרשם כבונוס.
בחמישי האחרון, בהקרנת הבכורה של "ברידג׳ט ג׳ונס חוזרת לשוק", היה זה בונוס מפתיע ולא צפוי. מודה, הייתי בטוחה שזאת הולכת להיות נפילה קולנועית מפוארת. עוד ניסיון לסחוט מאיתנו כסף ופיסת נוסטלגיה במבטא אנגלי מובהק, כי למה לא בעצם?
אחרי 24 שנה שברידג׳ט הרווקה כבר מצאה אהבה ואפילו הפכה לאם לשניים בממלכה – קלירלי שנגמרו הרעיונות ליוצרים, וברור עוד יותר שהזמן לא עושה הנחות לאף אחד.
מה צפוי שנראה בפרק גיל העמידה של ג׳ונס? חיי נישואים עם תה של שעה ארבע וסקס של אחת לחודש? ערימת כביסות בסלון ובית מבורדק? ילדים מעצבנים שמבקשים זמן מסך? שיער מופרע על הבוקר ופיג׳מות? את כל זה כבר תרמתי בבית, תודה. אי לכך, הגעתי סקפטית, חשדנית, עם ציפיות בגובה דשא סינתטי – ואז הסרט התחיל.
וכל מה שצפיתי שיקרה – קרה. אבל גם קרו בו מעט דברים מפתיעים מאוד. צחקתי לא מעט בכלל, בכיתי הרבה מאוד, התאהבתי בשנית בטירוף (בליאו וודול, הבחור הצעיר שנכנס לחייה של ברידג׳ט), והרהרתי על הסרט גם אחרי שהוא נגמר. מה עוד בחורה צריכה בליל חורף קר?
תקציר האירועים עד כה:
הסרטים הראשונים של "ברידג׳ט ג׳ונס" סיפרו את סיפורה של רווקה בריטית משעשעת, מגושמת ודי חסרת פילטרים, שמתמודדת עם החיים, הקריירה והחיפושים אחרי אהבה.
הראשון, "יומנה של ברידג׳ט ג׳ונס" (2001), הציג את המשולש הרומנטי המפורסם בינה לבין הבוס הכריזמטי דניאל קליבר (יו גרנט) לבין העורך דין הסָחי והמקסים מארק דארסי (קולין פירת׳). ההמשך, "ברידג׳ט ג׳ונס: עובדות החיים" (2004), המשיך את המאבקים שלה בזוגיות ובבגרות. הסרט השלישי, "ברידג׳ט ג׳ונס בייבי" (2016), הפתיע עם היריון מסתורי והשאלה – מי האבא?
בסרט החדש, "ברידג׳ט ג׳ונס חוזרת לשוק", ברידג׳ט שוב מוצאת את עצמה לבד אחרי שנים של זוגיות, מתמודדת עם גיל 50, מערכות יחסים חדשות וישנות, ובוודאי גם עם כמה טעויות משעשעות בדרך.
יח"צ, צילום: יוניברסל סטודיו אז ספוילר שתגלו מהר מאוד: דארסי הלך לעולמו בסרט הזה, ואולי זה הדבר המפתיע היחיד, כי כל השאר צפוי וידוע מראש (ועדיין חמוד להפליא ושווה צפייה).
דניאל קליבר (יו גרנט) עדיין כאן לפרקים, וברידג׳ט ג׳ונס מנסה להתאושש מאבל מתמשך של 4 שנים. היא עמוק באימהות החד-הורית, באבטלה, בכביסה, בגילגול של הבוקר ובילדים, עד שהחברים והמשפחה דוחפים אותה לצאת לשוק העבודה, בכל המובנים.
במסע הזה היא פוגשת בעלם צעיר שפותח את שערי שמיים לכל הנשים באשר הן (ליאו וודול, "יום אחד") והיא ממשיכה במסע שלה בחיים שאחרי דארסי. והוא קסום ומתוק בהחלט.
ומה בכל זאת הציק בעין?
אמנם ברידג׳ט ג׳ונס אמורה לגלם דמות של בת 50 (במציאות, אגב, היא בת 56). זה אומר שהיא ממש מתקרבת לגיל של תחתוני הסבתא המיתולוגיים שבעצם הפכו אותה לכוכבת שהייתה, אי שם ב-2001.
אבל היא נראית סבבה לגמרי לגילה (עוד משפט שמרתיח את העצבים), אז למה לעזאזל מתעקשים להלביש אותה כמו סבתא, במיוחד שהיא עסוקה ב-shagging עם בחור בן 29? ומה קורה שם בגזרת השיער?
יח"צ, צילום: יוניברסל סטודיוובנוגע לדמות עצמה? תשמעו, היא מתעתעת. יש רגעים שאני מסתכלת עליה ורוצה לחבק אותה.
היא הכי אנושית, הכי חמודה, הכי מישהי להזדהות ולצחוק ולבכות איתה. ואז, שתי סצנות אחרי, היא הולכת כמו ילדה שלא סיימה קורס בסיסי בקואורדינציה, מתנהגת כמו בת חמש, מדברת בטון שגורם לי לתהות אם היא באמת מבינה שהיא כבר לא בשנות ה-20 שלה, וגם אז הסגנון הזה לא היה חינני, אלא שבגיל 50 – הוא בעיקר תלוש ומאולץ.
אז לאורך כל הסרט מצאתי את עצמי צוחקת, ואז מגלגלת עיניים, ואז שוב צוחקת. כי ברידג׳ט היא מיקס של קסם טהור וקרינג׳ מהלך, ואין ברירה אלא פשוט לקבל את זה. בדיוק כמו את הקמטים בצדי העיניים ואת הבחירות בחיים של גיל 50 פלוס.
תכלס, היה שווה לראות איך כל הסלבס המקומיות התקבצו להן בקניון הגדול בפתח תקווה לערב של ברידג׳ט וולנטיינז. לא, באמת – ניין ווסט הפכו את ההקרנה למסיבונת אופנה קטנה, עם מסכי ענק שהקרינו את הקולקציה החדשה שלהם ומלא נשנושים.
ותאמינו לי, היה מעניין: ואלרי חמאתי (זוכרים? מקום שני ב"כוכב הבא") הסתובבה שם עם החבר שלה, רומזת-לא-רומזת על טבעת, אושר סלים הגיעה רגע אחרי הגירושים מעודד פז והצהירה שהיא מוכנה לאהבה חדשה (אבל בלי חתונה גדולה הפעם…), ואפילו הכלה הטרייה רותם פיינברג מ"חתונה ממבט ראשון" קפצה עם עינב כפיר.
אה, וכמובן שהיו שם גם מיכל מושיוב וקרן אוזן מ"האח הגדול" ולימור גולדשטיין. כי איך אפשר בלי קצת ריאליטי בערב של רומנטיקה?
בשורה התחתונה: הרבה מאוד מילים למסקנה אחת ברורה: אחלה סרט להעביר איתו ערב נעים. כיף, נוסטלגי, מצחיק במידה, מרגש במידה, לא דורש יותר מדי מאמץ מוחי אבל מספק בדיוק את מה שהוא אמור לספק. מתאים גם למי שגדל על ברידג׳ט וגם למי שפשוט מחפש קומדיה רומנטית שתעשה נעים בלב.
ועכשיו, ברשותכם, אני הולכת לעשות בינג׳ חוזר על "יום אחד", כי אלוהים ישמור, ליאו וודל…
