אירוע אמנותי ותרבותי מפתיע במתחם המוזיאונים בלב העיר העתיקה בבאר שבע

יח"צ. מוזיאון האיסלם. צילום: עמית גירון

חייבת להודות: לבושתי, שנים רבות לא ביקרתי בבאר שבע. לכן, עבורי, הסיור במתחם המוזיאונים היווה הפתעה מוחלטת. הפתעה מעשירה וצבעונית מכל בחינה.

במתחם היפהפה שבלב העיר העתיקה, בתוך מבנים עות׳מאניים שהיוו בעבר את מוקד השלטון והדת של העיר, שוכנים מוזיאון הנגב לאמנות, המוזיאון לתרבות האסלאם ועמי המזרח, פודטראק חדש בשם "פיטפוט", ובשולי המתחם – גן רמז, גן הפסלים.

גן רמז, גן הפסלים. צילום: דבורה פישמן

פודטראק "פיטפוט". צילום: דבורה פישמן

נדמה שקו בלתי נראה עובר בין ארבע התערוכות החדשות שאצר רון ברטוש. כולן מציעות חוויה רגשית רבת עוצמה, ונוגעות ברבדים שונים של החיים עצמם:

ציורי מדבר מופשטים ("נופים פתאומיים" של האמן צבי מאירוביץ׳), מיצב באר ("באר המשאלות" של אנה פרומצ׳נקו), ועיון תרבותי והיסטורי במקומם של המים בעולם המוסלמי. הכול מתרחש כאן: היסטוריה, מלחמה, זיכרון, אך גם טבע ומים כמקור חיים.

המקום והתכנים

עודד שהם, המנהל את מתחם המוזיאונים בשלוש השנים האחרונות, משוכנע שלא ניתן להפריד בין המבנים לבין התכנים המוצגים בהם. המבנים שבעיר העתיקה, שבהם פועלים המוזיאונים, היו, אגב, הראשונים שתוכננו מראש כמרכז מנהלי לעיר.

המוזיאון לתרבות האסלאם ועמי המזרח שוכן במבנה ששימש בעבר כמסגד הגדול של באר שבע. לאחר שנים שבהן פעל במקום מוזיאון ארכאולוגי ישראלי, הוא מציג כיום תרבות אסלאמית לצד אמנות עכשווית.

לגן רמז, גן הפסלים שבשולי המתחם, הועברו פסלים ממוזיאון תפן לאחר סגירת המוזיאון הפתוח בצפון. 

כיום הם מהווים פינה ירוקה ומקסימה, המאפשרת גם קיום אירועים. המקום הוא ללא ספק חלק בלתי נפרד מהחוויה התרבותית שמציע המתחם. 

עודד שהם ציין כי במקום מושמעות יצירות מוזיקליות באמצעות רמקולים, וכך הפך הגן למרחב תרבותי רב תחומי.

עוד ראוי לציין כי לאחרונה החל לפעול לרווחת המבקרים פודטראק מקסים בשם "פיטפוט", שנקרא כך בהשראת בית קפה ותיק שפעל בבאר שבע לפני שנים.

התערוכה במוזיאון הנגב לאמנות מציגה את עבודות המדבר של צבי מאירוביץ׳, הנחשב לאחד מחלוצי הציור המופשט בישראל.

מאירוביץ׳ (1911–1974), בעלה של הסופרת יהודית הנדל, כלת פרס ישראל לספרות לשנת 2003, היה ממקימי אגודת אמני חיפה וממייסדי קבוצת האמנים "אופקים חדשים", שבה היו חברים גם יוסף זריצקי, יחזקאל שטרייכמן ואביגדור סטמצקי. הקבוצה ביקשה לשלב בין המופשט האוניברסלי לבין יצירה מקומית.

עבודות המדבר של מאירוביץ׳ מעבירות, לדעת האוצר רון ברטוש, חוויה עזה של אור, צבע וחומר. בעיניו, מאירוביץ׳ אינו רק אמן מן העבר, אלא יוצר שבעבודותיו ניתן לקרוא, דווקא בימים אלה, פרשנות עכשווית למושגים כמו אדמה וגבולות.

יח"צ. אבישי פלטק, באדיבות מוזיאון הנגב לאמנות

2. "תיאטרון הטבע"

זוהי תערוכת היחיד המוזיאלית הראשונה של אבישי פלטק. כאן מוצגות עבודות מרהיבות, שבהן עצים, צמחים, פרחים ובעלי חיים נראים כדמויות שיש להן "מה לומר". 

האוצר רון ברטוש רואה בעבודותיו של פלטק "דיוקנאות נוף" – דמויות המופיעות על במת תיאטרון, ומכאן נגזר שם התערוכה.

את העבודות יצר פלטק בשנים האחרונות כתושב קיבוץ כברי, הסמוך לגבול לבנון, שם התגורר עם זוגתו, האמנית אביטל כנעני, וילדיהם. 

חודשיים בלבד לפני פרוץ המלחמה עברה המשפחה לקיבוץ, ומצאה את עצמה בקו הראשון מול חיזבאללה. עם פרוץ הלחימה פונתה לקיבוץ נחשון.

כל אלה נוכחים בציורים: המעבר, השינוי, החרדה והטראומה של המציאות הישראלית הטעונה, אך לצדם גם ממד סוריאליסטי ולא מעט הומור. 

פלטק, העוסק רבות בהיסטוריה ובטרגדיות שבהן מעטים גברו על רבים, מבקש להותיר בעבודותיו פתח לאופטימיות. האור המאפיין את הציורים, ומזכיר שעת בין ערביים, יכול להתפרש גם כזריחה.

"באר המשאלות" של אנה פרומצ׳נקו . צילום: דבורה פישמן

3. "באר המשאלות"

עבודתה של אנה פרומצ׳נקו מוצגת בחדר הפרויקטים של מוזיאון הנגב. פרומצ׳נקו, אמנית רב תחומית, שיצירתה משלבת פיסול, ציור, צילום ווידאו, ופעמים רבות כרוכה בהוצאת אובייקטים מהקשרם המקורי ובהטענתם במשמעות פואטית חדשה.

כך גם כאן: מיצב וידאו, סאונד ופיסול, שבמרכזו דימוי הבאר – אובייקט פיסולי המוצב על רצפת המוזיאון, שממנו עולים ויורדים מים באיטיות, בקצב המזכיר נשימה. לצדו ניצב ספסל אבן, המזמין את המבקרים לעצור, לשבת ולשהות.

דימוי הבאר, הנטוע עמוק במסורת המקראית ובמרחב הארץ ישראלי, מהווה נקודת מפגש בין צורך קיומי למשמעות סמלית. 

כמקור מים, היא מקור חיים, אך גם מגלמת את תלות האדם בטבע ואת שבריריות הקיום. מכאן גם הרעיון של "באר משאלות" – שער מטפיזי של תקווה ואמונה, שאליו משליך האדם את כמיהותיו.

האמנית סיפרה כי העבודה נולדה לאחר תקופה קשה, שבה הרגישה כאילו היא נמצאת בתוך "חור שחור". היא יצרה באר – לא קיטשי, ושילבה בה קול הדומה לתפילה. כך הפכה הבאר למקום של תקווה.

יח"צ. מוזיאון האיסלם

4. "המים בעולם האסלאם"

המסגד הגדול של באר שבע, שנבנה בשנת 1906 בידי השלטון העות׳מאני, שימש כמסגד המרכזי של העיר עד מלחמת העצמאות.

לאחר המלחמה עבר המבנה גלגולים שונים: תחילה שימש כבית משפט שלום, ומשנת 1953 פעל בו מוזיאון הנגב לארכאולוגיה. באולמותיו הוצגו שרידים ארכאולוגיים, חפצים אתנוגרפיים, כלי חרס ופריטים בדואיים.

בתחילת שנות התשעים נסגר המבנה לצורך שיפוץ. במקביל פתחו תושבים מוסלמים בהליכים משפטיים בדרישה להשיב את המסגד לשימוש דתי. 

בשנת 2011 דחה בית המשפט העליון את העתירה וקבע כי המבנה ייפתח כמוזיאון לתרבות האסלאם ועמי המזרח.

המבנה עצמו, על כיפתו, המינרט וחצרו הסגורה, נחשב למוצג החשוב ביותר במוזיאון. האדריכלות העות׳מאנית המקורית שלו מהווה נקודת מוצא לכל תוכן המוצג בו. כיום משמשת החצר מרחב לתצוגות ארכאולוגיות לצד אמנות עכשווית.

מתחם המוזיאונים: העצמאות 60, באר שבע |  08-6993535 | יום ראשון: סגור