צילום: באדיבות Tulip Entertainment איך אמר ויקטור פרנקנשטיין? "הוא חי! "הוא חי!". תסלחו לי על הפומפוזיות ועל ההתרגשות המתפרצת אבל יש לי חדשות בשבילכם: הקולנוע חי וקיים.
מדי שנה הוא מקבל איזה פולס חשמלי וקם שוב לתחייה. לפני שנה היו אלה טום קרוז ו"אהבה בשחקים: מאווריק", שהרימו את בטטות הכורסא שאנחנו לתוך אולמות הקולנוע וגרמו לנו ליהנות מסרט פגז במחיר מופקע (ומפופקורן ושתייה במחיר מופקע לא פחות).
השנה כריסטופר נולאן עושה זאת בענק עם סרטו המצופה "אופנהיימר". האם ההייפ מוצדק? בהחלט. האם אצפה בו שוב? בהחלט 2. למה? תקראו.
"אופנהיימר" הוא סרטו ה-14 של כריסטופר נולאן והראשון שלו בחסות אולפני יוניברסל. אלא אם חייתם מתחת לסלע או נרדמתם מתחת לפוך בזמן הקורונה – אז בטח הסינפילים שביניכם שמעו על הסכסוך המתוקשר של נולאן אולפני וורנר, שהיו לו לבית במשך יותר משני עשורים.
לא אאריך במילים אבל נולאן מאשים בין היתר את האולפנים הללו כמי שגרמו לכישלונו של סרטו "טנט" ואף קרא להם "שירות סטרימינג גרוע". מה עשה הבריטי? חצה את הכביש אל האולפן המתחרה ויצר את אחד הסרטים הגדולים שלו בשנים האחרונות.
צילום: באדיבות Tulip Entertainment"אופנהיימר" מבוסס על הספר "פרומתאוס אמריקאי: הניצחון והטרגדיה של אבי פצצת האטום" מאת קאי בירד ומרטין ג`יי. שרווין.
מגולל את סיפור חייו של רוברט אופנהיימר, הפיזיקאי היהודי אמריקאי, שעמד בראש "פרויקט מנהטן", במירוץ נגד הרוסים והנאצים לפיתוח פצצה גרעינית בעיצומה של מלחמת העולם השנייה.
לאחר סיום המלחמה וניצחונה הסופי של ארה"ב על יפן בעקבות הטלת שתי פצצות האטום, אופנהיימר הבין את הסכנות הטמונות בחימוש הגרעיני וקרא להפסיקו. בעקבות כך, הוא הואשם בנטיות קומוניסטיות (כי מקרתיזם וזה) וסיווגו הביטחוני נשלל ממנו לתמיד.
צילום: באדיבות Tulip Entertainmentהסרט האדיר הזה מוכיח באופן סופי: כריסטופר נולאן הוא מספר סיפורים בחסד וקוסם קולנועי שעוד רבות ידובר עליו. הוא משתמש בכל הטריקים והשטיקים האפשריים שעומדים לרשותו. הוא מלהטט ומשחק במושג הזמן כשהוא קופץ בין עבר להווה וזורק אותנו לרכבת הרים של רגשות מעורבים של פחד, צחוק ודרמה.
כהרגלו בקודש, נולאן נוגע בשלל תמות פיזיות ומטאפיזיות ומנסה לחקור את נפש האדם מיסודה. הוא מתייחס לדילמות אנושיות מוסריות וכואבות בעזרת צילום שחור ולבן (לראשונה באיימקס) ומוזיקה וסאונד שחודרים לנשמה, מפרקים אותה ועד שתצאו מהאולם לא תצליחו להרכיב אותה מחדש. פאקינג וואו.
בצד הפחות טוב של "אופנהיימר", נמצאות יותר מדי דמויות. נולאן כמעט ולא מרחם על הצופים כשהוא משליך עליהם נשורת אטומית של דמויות ראשיות ומשניות, שמות של מדענים ואנשי צבא, כאלה הקופצים לדקה או נשארים לשעות ארוכות.
הצופה הממוצע יתקשה לעקוב אחרי כל המתרחש ובשלב מסוים במהלך הצפייה בסרט, הדבר הזה היה קצת מעיק. עוד אלמנט שנולאן אוהב להשתמש בו חוץ מאינפלציה של דמויות הוא הז`רגון המדעי של התחום בו הוא נוגע. זה פחות נורא מלשנן שמות ארוכים של אנשי ממשל אמריקאים אבל עדיין יכול לבלבל קצת ולגרום לתחושה של חוסר התמצאות. אם תצליחו לעבור את המשוכה הזו, אז אתם תהיו בסדר.
קיליאן מרפי סיפר בראיונות מוקדמים על כמה הוא חלם על תפקיד ראשי בסרט של כריסטופר נולאן. איזה כיף לנו שהחלום הזה התגשם.
מרפי מוכיח כי היה שווה לחכות, ומציג את אחת הדמויות האמביוולנטיות והמסקרנות ביותר. הוא מגלם בכישרון דמות של גאון, חנון מתוחכם וכובש, ומנגד גבר פגוע, רגיש וכנוע.
בלי מניירות מיותרות, בלי צעקות ובאופן סטטי כמעט לחלוטין – קיליאן מרפי בהחלט ראוי לאוסקר.
לצדו של מרפי נמצאים שחקנים רבים כמו מאט דיימון, אמילי בלאנט ואפילו ג`וש הארטנט מגלם מדען אטום (איפה הוא היה בשנים האחרונות?!). אבל הבולט ביותר הוא רוברט דאוני ג`וניור, שהביע חשש שאחרי יותר מעשור של סרטים על גיבורי על, הוא כבר לא יצליח לספק את הסחורה.
בנוסף, דאוני ג`וניור ציין כי "אופנהיימר" הוא הסרט הכי טוב שהשתתף בו בשנים האחרונות. הוא לא טועה. "אופנהיימר" הוא הסרט הכי טוב שהשתתף בו בשנים האחרונות. אך למרות זאת, הוא עדיין סוחב איתו שאריות "טוני סטארקיות". כל זאת לא גורע מהתצוגה המופלאה שלו כלואיס סטראוס, מי שהיה דאז יו"ר הוועדה לאנרגיה האטומית והאחראי הישיר למפלתו של אופנהיימר.
במקרה של "אופנהיימר" השלם לא גדול מסך חלקיו – הוא שווה להם. כל האלמנטים בסרט, מהצילום והמוזיקה, דרך התסריט המצוין והמשחק המשובח – מתלכדים לאחת היצירות השלמות ביותר של התקופה האחרונה. אפילו אם לא מדובר בסרט הכי טוב של נולאן אי פעם, עוד רבות ידובר בו ולא בכדי – הוא אשכרה בצפר לפצצה של קולנוע!
