אילוסטרציה. Ai by MONOdesign
אומץ. כמה פעמים אמרתם לעצמכם: "ידעתי"?
הרגשתם מבפנים שזה הדבר הנכון לעשות או לומר, התעלמתם ו"אכלתם את הלב"? מכירים? תחושת בטן, אינטואיציה, קול פנימי. אותה ידיעה שקודמת לעיתים להסברים, לניתוחים ולדעות מבחוץ.
היום כבר יודעים שלא מדובר רק בביטוי. מחקרים מצביעים על קשר עמוק בין המוח למערכת העיכול, עד כדי כך שיש מי שמכנים את המעי "המוח השני".
הפרשה בקטנה
עם ישראל מתלונן. שוב. הפעם? צמאים.
משה מקבל הוראה ברורה מהבוס הגדול: לאסוף את העם, לדבר אל הסלע, ויצאו ממנו מים. אממה, הוא ביצע, אבל לא בדיוק.
פחד משיימינג? ממה יגידו? חשש ממה יחשבו עליו? מחבק עצים שמדבר אל סלעים? אז במקום לדבר אל הסלע, הוא הכה בו.
מים יצאו, ובשפע, אבל המחיר היה כבד. לאחר 40 שנה במדבר, משה לא ייכנס לארץ המובטחת.
כאן ועכשיו
לפעמים החיים מזמנים לנו רגעים כאלה בדיוק. אנחנו יודעים, מרגישים, שומעים את הקול הפנימי.
אבל אז מתגנבים הרעשים: מה יגידו? מה יחשבו? מה מקובל? מה נכון? העצות, ההצפה מבחוץ.
ובין כל הקולות האלה, תחושת הבטן, הקול שלנו, הולכים לאיבוד.
אז אולי זה הזמן, והתזכורת, לשתות קצת מיץ אומץ, לנשום עמוק ולצאת אל החיים.
ואולי… ככה נגיע ל"ארץ המובטחת". ככה פשוט.
מתוך "יחפים". מילים: יסמין מועלם, שושן מאור, שפי רפאל טהר
שבת של שלום ותקווה!
