יח"צ. מסעדת ג׳סיקה – באר שבע. צילום: בר חיים
יש מסעדות שהאוכל שלהן מצוין. יש מסעדות עם עיצוב מרשים. ויש מקומות שמצליחים לחבר בין אוכל, אווירה, אנשים וסיפור טוב לכדי חוויה שלמה.
ג׳סיקה בבאר שבע היא בדיוק מקום כזה: מטבח ים תיכוני מהסוג שמזכיר לך למה אוכל טוב הוא הרבה יותר מסתם ארוחה.
הגענו בשישי בצהריים בהרכב משפחתי מגוון: שני מתבגרים עם טעם קולינרי מפותח, ילד צעיר שמעדיף להישאר באזור הנוחות של המבורגר וצ׳יפס, ושני הורים שמחפשים מקום שיצליח לרצות את כולם. כבר בדקות הראשונות היה ברור שהגענו למקום שיודע בדיוק מה הוא רוצה להיות.
כבר בכניסה מורגש שלא מדובר בעוד מסעדה שעוצבה "על הדרך". כאדריכלית ומעצבת פנים, אני רגילה לבחון חללים דרך הפרטים הקטנים, ובג׳סיקה הם נוכחים בכל פינה.
מאחורי העיצוב עומד האדריכל שחר ווייס, שיצר חלל המתכתב עם טרנדים בינלאומיים: תקרות וקירות חשופים, שילוב מדויק בין תאורה חמה וקרה, חומרים טבעיים וריהוט בגוונים עמוקים.
הבר המרכזי, מדפי היין, קירות הזכוכית והחצר החיצונית יוצרים יחד תחושה של מקום שהייתם מצפים לפגוש באחת הערים הגדולות באירופה. זה עיצוב שמצליח להיות מרשים בלי להיות מתאמץ.
אבל עם כל הריספקט לאספקט העיצובי, בעידן שבו כולם מדברים על מסעדות במרכז הארץ, על טרנדים מתחלפים ועל מקומות שנולדים ונעלמים בקצב מסחרר, נדמה שדווקא בבירת הנגב צומחת אחת החוויות הקולינריות המסקרנות שפגשתי לאחרונה. וכן, זה בהחלט גם בגלל האוכל.
יח"צ. מסעדת ג׳סיקה – באר שבע. צילום: בר חיים
באר שבע החדשה כבר כאן
בשנים האחרונות באר שבע עוברת מהפכה של ממש. היא כבר מזמן לא רק עיר אוניברסיטאית או תחנת עצירה בדרך לאילת. לצד פארק ההייטק, מרכזי התרבות החדשים והצמיחה העירונית המרשימה, מתגבשת כאן כאמור גם סצנה קולינרית שמושכת אליה יותר ויותר מבקרים מכל הארץ.
ג׳סיקה היא ללא ספק אחת הדוגמאות הבולטות לכך. המסעדה פועלת כבר שש שנים בבאר שבע, ולא פחות מ-12 שנים קודם לכן פעלה בתל אביב.
ג׳סיקה עברה לאחרונה למתחם BIG החדש בעיר, לחלל של כ-330 מ"ר, גדול פי שלושה מקודמו. עבור הבעלים מדובר לא רק במעבר פיזי אלא גם בהצהרת כוונות.
בחוץ הייתה חגיגה: די.ג׳יי, מוזיקה אלקטרונית ומיינסטרים, אנשים שמרימים כוסית, צחוקים ואנרגיה נהדרת.
ובכל זאת, הצוות הצליח למצוא עבורנו פינה נעימה ושקטה שאפשרה גם ליהנות מהווייב וגם לנהל ארוחה משפחתית רגועה. כבר מהרגע הראשון הרגשנו שאנחנו בידיים טובות.
הסיפור של ג׳סיקה
מאחורי המקום עומדים חמישה אחים לבית משפחת זנו: אבי, שלומי, יהודה, לביא ובן, שגדלו בשכונה ד׳ בבאר שבע וחרטו על דגלם אהבת אירוח, אוכל ואנשים.
הסיפור שלהם מתחיל הרחק מהנגב. אבי ניהל את מסעדת מסה המיתולוגית, שלושה מהאחים היו שותפים של השף ניר צוק במתחם שלו ביפו, ושניים מהם ניהלו את הסניף התל אביבי של ג׳סיקה.
במהלך השנים עברה ג׳סיקה לא מעט טלטלות, החל ממשבר הקורונה ועד לאתגרי השנים האחרונות. אבל במקום לסגת, בחרו האחים להמשיך קדימה.
המעבר של המסעדה למתחם BIG החדש הוא מבחינתם לא רק שדרוג פיזי, אלא ביטוי לאמונה שלהם במקום, בעיר ובקהל שבנה אותה לאורך השנים.
גם אירועי ה-7 באוקטובר לא פסחו עליהם. אחד האחים עזב את העסק לתקופת מילואים משמעותית, בזמן ששאר האחים המשיכו להחזיק את המקום ולנהל את הפעילות השוטפת.
יש משהו מרגש בידיעה שהאנשים שמגישים לך ארוחה מושקעת הם אותם אנשים שבחרו לשאת גם בנטל הלאומי. בימים כאלה, הבחירה להגיע לעסק של מילואימניקים היא גם דרך לומר תודה.
View this post on Instagram
ג׳סיקה ורוג׳ר: סיפור אהבה קולינרי
מי שמכיר את הסרט "מי הפליל את רוג׳ר ראביט?" יודע שג׳סיקה ראביט היא כנראה אחת הדמויות הזוהרות והבלתי נשכחות ביותר שנוצרו בקולנוע. כששאלתי על מקור השם של המסעדה, פתאום הכול התחבר. ג׳סיקה היא הכוכבת הראשית. ורוג׳ר? הוא מחכה לה ממש ליד.
לצד המסעדה פועל הלאונג׳ "רוג׳ר", שנקרא כמובן על שמו של רוג׳ר ראביט ומשלים את הסיפור שמאחורי המותג.
אם ג׳סיקה היא הצד הקולינרי של החוויה, רוג׳ר הוא הצד המשוחרר, המוזיקלי והלילי שלה. מדובר במתחם בילוי מעוצב שנולד מתוך הרצון להרחיב את החוויה מעבר לארוחה עצמה.
במקום ליהנות רק מארוחת ערב ולחזור הביתה, אפשר להמשיך את הערב עם קוקטייל, מוזיקה טובה ואווירה שמרגישה הרבה יותר כמו בילוי עירוני מאשר יציאה למסעדה קלאסית.
גם מבחינה עיצובית ניכר שרוג׳ר אינו תוספת מקרית. הוא משתלב באופן טבעי בשפה העיצובית של ג׳סיקה וממשיך את אותו קו של חומרים מוקפדים, תאורה מחושבת ואווירה אינטימית.
הרעיון ברור: ליצור מקום שאנשים מגיעים אליו כדי לאכול, אבל נשארים בו הרבה אחרי שהצלחות כבר התרוקנו.
וקשה שלא לחייך לנוכח ההקבלה לסרט שהעניק למקום את שמו: גם כאן נדמה שג׳סיקה גונבת את ההצגה, אבל רוג׳ר מוסיף בדיוק את הקסם, ההומור והאנרגיה שמשלימים את הסיפור.
צילום: קובי טיריפינטו
אז מה אכלנו פה?
התפריט בנוי על קונספט שיירינג של מנות ים תיכוניות, ישראליות ואסייתיות, ומאפשר לכל סועד למצוא את עצמו.
המנות מוגשות על גבי כלי פורצלן בעלי אופי מחוספס ולא מתאמץ, כאלה שמרגישים כאילו נוצרו בעבודת יד.
לכל צלחת נוכחות משלה, וכל מנה מקבלת מסגרת שמבליטה את הצבעים, המרקמים והיצירתיות של המטבח. אגב, המנות רובן ככולן נוצרו במסגרת רענון התפריט בהובלת השף והיועץ הקולינרי מאיר אלאלוף.
צילום: קובי טיריפינטו
הדוגמה הטובה ביותר מבחינתי הייתה מנת ה"ברוסקטה בת אלף" (86 שקלים). כבר השם גורם לחייך. יש בו משהו שובב, קצת חצוף וקצת לא לוקח את עצמו ברצינות.
אבל אז הגיע הביס הראשון, והחיוך הפך להתפעלות. פילה בקר, איולי פטריות, בצל ירוק וסגול, שרי קונפי, צ׳ילי אדום וקשיו מסוכר מתחברים למנה עשירה, מדויקת וממכרת במיוחד.
צילום: קובי טיריפינטו. המבורגר
צילום: קובי טיריפינטו. פריים ריב
אם הברוסקטה היא המנה שלוכדת את תשומת הלב, הרי שהארטישוק הצלוי בליווי אספרגוס טרי (64 שקלים) מדגים דווקא את האיפוק של ג׳סיקה.
אין כאן ניסיון להרשים באמצעות מורכבות מיותרת. חומרי הגלם מקבלים את מרכז הבמה, והביצוע המדויק מאפשר להם לבלוט. זו מנה אלגנטית, מאוזנת, וכזו שהייתי מזמינה שוב בלי לחשוב פעמיים.
צילום: קובי טיריפינטו. "הקבב של יורם"
בין מנות הדגל הוותיקות של המקום בולטת ה"כרוביתוש" (64 שקלים), סלט כרובית טרייה מגוררת עם עגבניות, בזיליקום, קרוטוני זעתר, בצל סגול, בלסמי, ויניגרט הדרים וזיתי טאסוס. זו אחת מאותן מנות שמצליחות להיות קלילות, רעננות ומלאות אופי בו זמנית.
לצדה בולט "סיגר של ריקי" (68 שקלים), המבוסס על מתכון של אימם של האחים זנו. הסיגרים הפריכים ממולאים בתערובת בשר פיקנטית ומוגשים לצד טחינה ירוקה וסלסת עגבניות, שילוב שמחבר בין בית, מסורת ואוכל מנחם.
צילום: קובי טיריפינטו. פפרדלה ודג חריף
גם הטטאקי הסינטה (84 שקלים), אחת ממנות הדגל של המקום, לא מאכזבת.
פרוסות דקות וורדרדות של בקר שעברו צלייה עדינה מוגשות עם רוטב מייפל וצ׳ימיצ׳ורי, והתוצאה היא מנה מדויקת במיוחד, כזו שעובדת נהדר לצד אחד הקוקטיילים של המקום.
גם בגזרת העיקריות מורגש שהמטבח יודע לעבוד. אחת המנות שבלטה במיוחד הייתה מוסר הים, שהוגש עם קרם שורש סלרי, ניוקי בחמאה חומה וירקות ירוקים.
הדג היה עשוי היטב, עסיסי ומדויק, והליווי הצליח להוסיף עומק בלי להשתלט על המנה. זו מסוג המנות שמרגישות מוקפדות אבל לא מתחכמות.
עוד מנות שאהבנו ואסור לכם לפספס: פריים ריב (62 שקלים ל-100 גרם), הקבב של יורם (86 שקלים) ופפרדלה ודג חריף (88 שקלים).
צילום: קובי טיריפינטו
גם בגזרת הקוקטיילים ניכר שהושקעה פה מחשבה. אחד הבולטים היה ה"ג׳רין ג׳ין", המבוסס על ג׳ין שהושרה עם סלרי ובזיליקום. התוצאה רעננה, ארומטית ומעט שונה ממה שפוגשים בדרך כלל בתפריטי קוקטיילים.
לצד התפריט האלכוהולי יש גם חלופות ללא אלכוהול, כך שגם מי שלא שותה יכול להרגיש חלק מהחוויה.
גם המתבגרים שלנו, שבדרך כלל לא מתרשמים בקלות, מצאו את עצמם נהנים ממנות דגים וסטייקים ברמה גבוהה במיוחד, והניחו את הסמארטפון בצד. זה אולי המדד הכי אמין שיש לאיכותה של המסעדה.
צילום: קובי טיריפינטו. הקינוחים של ג׳סיקה
ולסיום, אל תדלגו על הקינוחים. אבל באמת אל תדלגו! אחרי ארוחה נהדרת כבר היינו בטוחים שהגענו לשיא, וטעינו.
פאי לימון עם קלתית פריכה, פיסטוק גרוס, קרם לימון מאוזן וערימה נדיבה של מרנג שרוף זכה ברוב הקולות סביב השולחן.
קראק פאי נימוח עם מסקרפונה היה נהדר, ונמסיס שוקולד עשירה עם טוויל שקדים סגרה את הפינה לכל מי שלא מסוגל לסיים ארוחה בלי משהו מתוק. גם מי שמתחיל עם "אני רק טועם" מוצא את עצמו כעבור רגע במאבק מנומס על הכפית האחרונה.
ג׳סיקה אם כן היא לא רק מקום לאכול בו. היא סיפור על משפחה שבחרה להמשיך קדימה גם בתקופות מאתגרות, על בעלי עסק שמאמינים בעיר שלהם, ועל עיר דרומית שממשיכה לבנות לעצמה זהות קולינרית בטוחה, בוגרת ומסקרנת.
העיצוב, האנשים, הסיפור והאוכל מתחברים כאן לכדי חוויה שלמה ומלאת נשמה, כזו שנשארת איתך הרבה אחרי שהקינוח האחרון נעלם מהשולחן.
תגיעו רעבים, אתם תודו לי אחר כך!
ג׳סיקה: מתחם ביג החדש, חיל ההנדסה 5 באר שבע. 054-9788827
