צילום: עוז אוחיון. עיבוד תמונה: SPOT it
יום ההמבורגר הבינלאומי הפך בשנים האחרונות לעוד סיבה מצוינת עבור רשתות המזון המהיר להעמיס גבינות, רטבים וקראנץ` על כל דבר שזז.
אבל במקרה של מוזס שופ, נראה שמישהו שם באמת הבין שהישראלים כבר לא מחפשים רק קציצה בלחמנייה. הם מעוניינים בחוויה.
כזו שמצלמת טוב לסטורי, מטפטפת על הידיים ומגיעה עם לפחות רוטב אחד שיגרום לכם להתחרט שהגעתם לסניף בחולצה לבנה.
לרגל חגיגות ההמבורגר של סוף מאי, השיקה הרשת תפריט חדש עם לא מעט יומרות: יותר עומק בטעמים, יותר משחקי מרקמים, יותר שחיתות מחושבת ובעיקר ניסיון להחזיר קצת ריגוש לעולם שבו כל המבורגר שני כבר מתאר את עצמו כפרימיום.
אז קפצתי לבדוק אם מדובר בעוד מהלך יח"צני עם הרבה מילים שחוקות כמו קריספי ואיולי, או שיש כאן באמת בשורה חדשה לחובבי הבשר.
כוכב התפריט החדש הוא ללא ספק ה-SIN CITY. המבורגר בקר שמגיע עמוס ברצועות אנטריקוט צרובות, בצל מקורמל, ירקות טריים ורוטב הבית המוכר של הרשת.
על הנייר זה נשמע כמו עוד ניסיון לדחוף כמה שיותר בשר ללחמנייה אחת, אבל בפועל יש כאן איזון מפתיע. הקציצה עצמה עסיסית מאוד, היא עשויה במידה הנכונה ולא נבלעת מתחת לכל התוספות (67 ₪ או 83 ₪ לארוחה מלאה כולל צ’יפס ושתייה).
יח"צ. צילום: עוז אוחיון
יח"צ. צילום: עוז אוחיון
רצועות האנטריקוט מוסיפות עומק וטעם בשרי מודגש יותר, מבלי להפוך את העסק הזה לכבד מדי. גם האיולי מצליח לעשות את מה שלא מעט רטבים במסעדות המבורגר מפספסים – להיות נוכח בלי להשתלט.
הלחמנייה, אגב, עומדת במשימה בגבורה. וזה לא עניין מובן מאליו. כל חובב המבורגרים יודע שהמבחן האמיתי של לחמנייה טובה הוא אם היא שורדת עד סוף הארוחה בלי להפוך לעיסה עצובה בתחתית המגש.
אבל עם כל הכבוד להמבורגר וליום המיוחד שהעולם מציין היום, ההפתעה האמיתית הגיעה דווקא מגזרת התוספות.
יח"צ. צילום: עוז אוחיון
ה -WINGSTOP, כנפיים פריכות שמגיעות עם רוטב לבחירה, הצליחו לספק בדיוק את מה שמצופה ממנת נשנוש מושחתת. הגרסה החריפה עם איולי הבנרו וברביקיו היא מסוג המנות שגורמות לכם להזיע , עם דחף עז להמשיך לאכול בכל זאת. כן, זה חריף. לא, לא הצלחתי לעצור בזמן (36 ₪).
גם ה-BITE ME, אותן רצועות עוף קריספיות, עושות עבודה טובה מאוד בז׳אנר שכבר מוצף באינספור גרסאות.
הן עבות, עסיסיות ולא מרגישות כמו מוצר קפוא שהתחפש לעוף פרימיום. ועדיין, בשוק שבו לכל רשת יש את הטנדרס שלה, קשה להגיד שמדובר במהפכה קולינרית. פשוט מנה טובה שעושה בדיוק מה שהיא אמורה לעשות (44 ₪).
יח"צ. צילום: עוז אוחיון
ואז מגיע הרגע שבו כולם סביב השולחן מתחילים לשלוח ידיים לאותה הצלחת. אני מדברת על ה-SMILEY, צ`יפס החיוכים האייקוני שחזר לתפריט.
זה כנראה המהלך הכי נוסטלגי וחכם שעשתה הרשת. כי לפעמים לא צריך להמציא מחדש את עולם תפוחי האדמה. מספיק לתת לאנשים משהו שמזכיר להם ילדות, רק בגרסה קצת יותר קריספית ואינסטגרמית (21 ₪).
נכון, בסוף זה עדיין תפוח אדמה מטוגן עם פרצוף, אבל איכשהו זה פשוט עובד. אולי כי יש משהו משחרר בלאכול אוכל שלא לוקח את עצמו ברצינות, בזמן שכל עולם ההמבורגרים עסוק בלספר לנו כמה הוא ארטיזנלי.
יח"צ. צילום: עוז אוחיון
מבחינת מחירים, במוזס נשארים באזור הנגיש יחסית לז׳אנר. נכון, זה לא זול, אבל גם לא כזה שמצריך אתכם לקחת הלוואה בשביל תוספת צ`יפס ושתייה.
השורה התחתונה: התפריט החדש של מוזס שופ לא מנסה להיות מסעדת שף בתחפושת של סטריט פוד, וטוב שכך. הוא מבין בדיוק מיהו הקהל שלו ומה בדיוק הוא מחפש: אוכל מושחת, עשיר, מלא קראנץ׳, כזה שמרגיש מפנק בלי להתאמץ להיות מתוחכם מדי.
וכן, יש סיכוי די גבוה שתגיעו בשביל ההמבורגר, אבל תמצאו את עצמכם מצלמים דווקא את הצ׳יפס המחייך. חג המבורגר שמח!
