יח"צ. "מייקל". צילום: טוליפ אנטרטיינמנט
יש רגעים שבהם הנתונים מספרים סיפור טוב יותר מכל ביקורת של סרט קולנוע. טריילר אחד, לביוגרפיה על זמר שנפטר בפתאומיות ב-2009, סחף 116 מיליון צפיות בתוך 24 שעות בלבד.
17 שנים לאחר מותו, מצליח מייקל ג׳קסון לשבור שוב את הרשת – עם עליית הסרט "מייקל", לאחר הפרמיירה העולמית שלו.
הסרט, שנכתב בידי ג׳ון לוגן ("גלדיאטור") והיה בפיתוח שנים, עבר דחיות, שכתובים ומשברים הפקתיים, תוך רעיון בסיסי – לספר את מה שהמעריצים כבר יודעים אך מעולם לא ראו על המסך הגדול: איך נולדה האגדה.
בבימויו של אנטואן פוקואה ("יום אימונים מסוכן"), עם ג׳אפר ג׳קסון, אחיינו של מלך הפופ (29) – בתפקיד ראשי המגלם את הזמר בצעירותו, כשהוא נראה דומה לו להפליא וגם מחקה היטב את קולו הגבוה, לצד הילד ג׳וליאנו קרואה שמגלם את מייקל בשנותיו הצעירות.
אבל בין ההתרגשות מהמוזיקה המשובחת והבימוי המושקע למציאות העגומה והאשמות המפלצתיות המיוחסות לזמר יש פער – והוא עצום.
יח"צ. "מייקל". צילום: טוליפ אנטרטיינמנט
ילד קטן עם אפרו גדול
לפני שמייקל ג׳וזף ג׳קסון הפך לאגדה – ולפני שנעשה לבובת השעווה של עצמו – הוא היה ילד שחור עם אפרו גדול, קול דקיק וצעדים קצביים שניכרו היטב דרך המכנסיים המתרחבים שלו.
הוא גדל בגארי, עיר תעשייה אפורה באינדיאנה, אחד מתשעת ילדיו של ג׳ו ג׳קסון – אדם שזיהה מוקדם את הכישרון הנדיר שטמון בילדיו ולא היסס לרגע לנצל אותו.
ג׳ו (קולמן דומינגו) היה אדם שהתוצאות דיברו עבורו, גם אם הדרך כללה לא פעם פחד ואימה, ייסד מילדיו להקה, "חמישיית הג׳קסונים", אותה אימן בנוקשות שעות על גבי שעות, כשחגורה מאיימת בידו.
מייקל בשעתו בן 11. אלא שמחלקת יחסי הציבור של מוטאון שינתה את הביוגרפיה של הלהקה והפחיתה מגיל חבריה: על מייקל נאמר שהוא בן 8, כדי שייחשב לחמוד יותר, וכך למעשה החל המרדף של הזמר אחר העבר שלא היה לו.
ב-1971 עלתה ברשת ABC סדרת אנימציה לילדים על הלהקה – כל פרק כלל לפחות שני שירים של הג׳קסונים, ותמונות חברי הלהקה הפכו לדמויות מצוירות. ג׳קסון הצעיר הפך לדמות מצוירת של עצמו עוד לפני שהספיק להיות ילד.
יח"צ. "מייקל". צילום: טוליפ אנטרטיינמנט
ב-1979 הגיע מייקל (21) לשולחנו של עורך הדין ג׳ון ברנקה חמוש במשקפי שמש ורצון ברור להתנתק מאביו ולהפוך למותג-על.
האלבום "אוף דה וול" היה רק הצהרת כוונות, אך "ת׳רילר", שהושק שלוש שנים לאחר מכן, כבר היה מהפכה של ממש. עד היום נחשב "ת׳רילר" לאלבום הנמכר ביותר בהיסטוריה, והקליפ הנלווה, 13 דקות של בימוי קולנועי של ג׳ון לנדיס – שינה את כללי המשחק בתעשייה.
ג׳קסון והמפיק קווינסי ג׳ונס (קנדריק סמפסון) יצרו יחד צליל שלא היה קודם: לא אר.אן.בי, לא פופ ולא רוק – אלא כל אלה ועוד. העולם לא ידע איך להגדיר זאת, אבל הוא ידע שהוא רוצה מזה עוד, וההוכחה לכך היא שגם היום "ת׳רילר" הפך וויראלי בטיקטוק לקראת הלואין 2026, כשחזר שוב למצעד הבילבורד והפך את ג׳קסון המנוח לאמן הראשון שהגיע לעשרת הגדולים בשישה עשורים שונים.
יח"צ. "מייקל". צילום: טוליפ אנטרטיינמנטממש כאן, בנקודה שבה הסרט "מייקל" בוחר להתעכב, מתחיל למעשה גם הפרק שהוא בוחר לדלג עליו.
ב-1984, בעת צילומי הפרסומת לפפסי קולה, עלה כזכור שיערו של ג׳קסון באש. הכוויות בגולגולת שנגרמו לו שלחו אותו לבית החולים – ועל פי עדויות שהצטברו לאורך השנים, גם היוו את נקודת הפתיחה להתמכרותו לתרופות וחומרי הרדמה, שליוו אותו עד יומו האחרון.
הופעתו החיצונית הלכה ונעשתה ביזארית: פניו השתנו מניתוח לניתוח, מסכות מנתחים כיסו את פניו ואת פני ילדיו ברחוב, כשרגע טלוויזיוני אחד הפך לסמל, כשהזמר תועד בברלין מטלטל את בנו פרינס מייקל השני, שראשו מכוסה במגבת, מחוץ לחלון גבוה של בית מלון לעיני הצלמים והמעריצים.
ב-2003 העניק ג׳קסון ראיון מקיף לעיתונאי הבריטי מרטין באשיר. בראיון, שצפו בו 38 מיליון אמריקאים ו-15 מיליון בריטים, נזכר ג׳קסון בדמעות באביו שעמד בחזרות עם חגורה בידו.
הוא הכחיש שעבר ניתוחים פלסטיים, אך חזר בו והודה בניתוח אחד באף. בראיון אף סיפר שילדים זרים ישנים איתו במיטה, ולאור השתאות המראיין הוא הוסיף וחידד שהוא עצמו ישן על הרצפה. האיש שהמציא את הליכת הירח הוכיח בראיון ההוא שאיבד כל קשר עם המציאות.
תביעות בגין פגיעה מינית בקטינים הוסדרו מחוץ לכותלי בית המשפט. ואז, ב-25 ביוני 2009, הגיעה הידיעה על מותו.
רופאו האישי, ד"ר קונרד מוריי, הורשע בהריגה לאחר שהתברר כי הזריק לו מנת יתר של חומר הרדמה בניסיון לעזור לו להירדם – בעיה שייסרה את הזמר שנים ארוכות.
מוריי נידון לארבע שנות מאסר, וכך מי שנלחם כל חייו לשלוט בכל דבר – בקריירה, בגופו ובעיקר בתדמיתו, נפל קורבן לרשלנותו של מי שהיה אמור להגן עליו.
"מייקל" (תרתי) הוא פרויקט שג׳ון ברנקה (מיילס טלר), מנהל עיזבונו של מייקל ג׳קסון, דחף קדימה בנחישות רבה.
ברנקה, האיש שהפך את העיזבון שקרס תחת חובות של חצי מיליארד דולר לאחד הרווחיים הגדולים בהיסטוריית המוזיקה, הוא זה שגם ראה בסרט הזדמנות לשכתב נרטיב שהתערער מאוד בעשור האחרון ולפעול נמרצות לבניית והלבנת המוניטין הבעייתי של מלך הפופ.
אלא שההפקה הייתה מאתגרת, כשהתברר לו כי הסכם פשרה ישן בין ג׳קסון למשפחת צ׳נדלר אוסר שימוש בפרשה משנת 1993 בכל יצירה עתידית, וכך נאלצו הבמאי והמפיק לזרוק לפח שליש מהחומר שכבר צולם ולצלם את הסרט מחדש.
תאריך הבכורה נדחה פעמיים, והגרסה שהושקה לבסוף נעצרת בקונצרט של ג׳קסון בלונדון ב-1988, במסגרת סיבוב ההופעות העולמי של האלבום "Bad"- כשהיה בן שלושים. בדיוק לפני שהחלו הפרקים בחייו שמנהלי עיזבונו העדיפו שלא לספר. זו אסטרטגיה מובהקת במסע להלבנת המוניטין של מייקל ג׳קסון.
ומי נעדרת מהסרט לחלוטין? ג׳נט, אחותו – שאף היא הביעה ביקורת רבה על הפרויקט וסירבה להשתתף בהפקתו ואף ביקשה שדמותה לא תופיע בו כלל. אחותה, לה טויה, שמככבת בסרט בשני פריימים אישרה זאת בבכורת הסרט וציינה כי ג׳נט "ביקשה בחיבה שלא להיות מוצגת בסרט, והמשפחה מכבדת את רצונה".
זאת ועוד, ב-2019 שידרה כזכור HBO את "לעזוב את נוורלנד", סדרה תיעודית עם עדויות מפורטות משני גברים שטענו כי ג׳קסון פגע בהם מינית בילדותם.
הסדרה הייתה רעידת אדמה. תחנות רדיו רבות ברחבי העולם הפסיקו לשדר את המוזיקה של הכוכב, מותגים גדולים הפסיקו להשתמש בשיריו בפרסומות. ברנקה מצידו תבע את HBO, עמד על חפותו המוחלטת של הזמר וציין בפומבי כי מי שאינו שותף לעמדה הזו לא יכול להיות מעורב בפרויקט.
ומה דעתה של פריס ג׳קסון, בתו של מייקל? לא טובה בהרבה. בסדרת פוסטים שהעלתה לאינסטגרם היא גינתה את הסרט וטענה שהוא מכוון ל"חלק ספציפי מאוד בקהל המעריצים שעדיין חי בסוג של פנטזיה", ומציג לדבריה "תמונה חלקית" של אביה. קשה להתעלם מכך שמי שמכירה אותו יותר מכל אינה שלמה עם הדרך שבה הוא מוצג.
"מייקל", בסופו של דבר, הוא סיפור מהאגדות – ורוד, נוצץ ובעיקר מעוקר – כזה שמיועד לקהל צעיר מדי מכדי להשוות או לפקפק. אלא שהסרט כאמור גם מציב שאלה נוקבת: האם ניתן לספר את סיפורו של אחד האמנים הגדולים שידע עולם המוזיקה מבלי לגעת באמת בחייו?
מנהלי העיזבון שלו בטוחים שכן. אלא שהסיפור שלהם – לפחות בגרסתו הקולנועית – נחתך באבחה מהירה ופתאומית, כמעט כמו מותו של הכוכב, וכך נשאר הצופה רק עם חצי אמת.
