בין מים לשמיים: הצצה לעולמו המסתורי של ורנר בראון

עיצוב תמונה: עינת פילוסוף

"הדבר הראשון שעשיתי מתחילת הקריירה שלי בארץ היה צילום עיתונות. במה שנוגע לצילומים מן האוויר, צילום תת-ימי וצילומי סקי — זה משהו שקיים בי מילדות: הרצון לעוף באוויר. פעמים רבות חלמתי שאני רוצה לעוף, ולצלול זה כמו לעוף. אני חייב להודות שאני כבר לא חולם על כך. כנראה שעפתי מספיק" (ורנר בראון, 2001)

יש צלמים שמלווים אותנו מההיסטוריה — את מיכה בר-עם זוכרים כצלם המלחמות, את דוד רובינגר כצלם ירושלים. ואז יש את ורנר בראון: הצלע השלישית, הפחות מוכרת, שתיעד את ישראל מהאוויר, מתחת למים וברחוב — ועכשיו, סוף סוף, מקבל את מקומו הראוי.

הרטרוספקטיבה "בין מים לשמיים", שנפתחה בינואר במוז"א, מוזיאון ארץ-ישראל תל אביב, היא פרי יוזמתו של אוצר התערוכה גיא רז — חוקר שעוסק מעל 20 שנה במחקר ושימור היסטוריית הצילום בארץ ישראל, והיחידי שראיין את בראון ב-2001. עבור רז, זו לא רק תערוכה — זו סגירת מעגל.

יח"צ. ורנר בראון, במשפט אייכמן, 1961. ארכיון תמונות יד בן צבי

מי אתה ורנר בראון?

ורנר בראון נולד ב-1918 בנירנברג שבגרמניה, והתנסה בצילום מגיל צעיר במצלמה המשפחתית. עם עליית הנאציזם עבר לשוודיה, לחווה להכשרה חקלאית ציונית של עליית הנוער בסקנדינביה, ועלה עם אשתו ושני ילדיו לארץ ב-1946.

שנה לאחר מכן, ב-1947, פתח את "פוטו בראון" ברחוב בן יהודה 31, בירושלים — בסיס הפעולה שממנו יצא למשימות צילומיו המגוונות לאורך עשרות שנים.

בראון תיעד את המדינה בעשוריה הראשונים והשאיר אחריו ארכיון עצום של מאות אלפי תשלילים, מסודרים ומקוטלגים — מסמך חזותי מקורי ומרתק, שרק עכשיו מתחיל לקבל את ההכרה שמגיעה לו.

"ארכיונו העצום של ורנר בראון הוא מקור חיוני לחקר ההיסטוריה החזותית של ישראל, אך גם חלון לנפש של צלם שביקש לשמור על כבודם של המצולמים", ציין גיל עומר, מנכ"ל מוז"א, והוסיף: "התערוכה מזמינה אותנו לבחון מחדש כיצד נבנה זיכרון, כיצד נשמר מבט, וכיצד צילום הופך מסיטואציה רגעית למורשת".

יח"צ. לאחר פיגוע ברצועת עזה – באדיבות ארכיון התמונות ביד בן צבי

בין שתי נקודות מבט

מה שהפך את בראון לייחודי לא היה רק מה שצילם — אלא איך. לפי רז, בראון נע בארץ בו-זמנית משתי נקודות מבט שונות לכאורה: מצד אחד כציוני-ישראלי נפעם, ומצד אחר כתייר גרמני רומנטי.

"התצלומים שלו שיקפו את היותו מעין תייר גרמני רומנטי, ומצד שני, ציוני ישראלי נפעם שנע בארץ מתוך כבוד והערכה", אומר רז. "בין תיעוד הטבע למשוטט העירוני — החיבור הסטריאוסקופי של מגוון זוויות ראייה אלה יוצר את המבט של ורנר בראון".

מקבצי התצלומים בתערוכה אינם מסודרים באופן כרונולוגי — בחירה אוצרותית מכוונת, המבקשת להדגיש את הממד האמנותי הטבוע בצילום התיעודי שלו.

יח"צ. חלוקת תעודות זהות שכונת בית צפאפא ירושלים – באדיבות ארכיון התמונות ביד בן צבי

בין אוויר למים

שם התערוכה אינו מקרי. בראון היה גם צלם אווירי שצילם ממטוס בשמי הארץ, וגם — ואולי בעיקר — הצלם התת-ימי הראשון בארץ.

בתערוכה מוצגים צילומי האוויר שלו, שבהם נצפים אלמנטים מופשטים בנופי הארץ: אילת, טבריה, עכו, נצרת, בתי הזיקוק בחיפה, דיזנגוף צינה וכיכר מלכי ישראל.

לצד אלו, צילומים תת-ימיים שנמצאו בעלייתו כסרטים במסרטה והומרו לתצלומים לצורך התערוכה.

יח"צ.  לוחמים ליד מרגמת דוידקה ירושלים – באדיבות ארכיון התמונות ביד בן צבי

קיר הכניסה: שלושה צילומים, עולם שלם

שלושת הצילומים הפותחים את התערוכה הם המפתח לעולמו של בראון: הצילום האמצעי מציג צינור מעבודות מקורות מ-1962 — רמז להיותו מוביל ארצי בצילום ולהיותו הצלם התת-ימי הראשון בארץ, הצילום הימני הוא אחד מאייקוני בראון, שפורסם ב-1955 בניו יורק טיימס, והוא רלוונטי גם בימינו: חייל בצומת סעד, כשמעליו שלטים מחוררים — גבול סכנה, סעד, נחל עוז, באר שבע.

הצילום השלישי משמאל מציג מטוס על רקע מדברי — רמז נוסף לרוחב ידיו של בראון כצלם. דרך השלטים הרבים שצילם לאורך השנים אפשר ממש לטייל בארץ של פעם: אילת, ירוחם, מעבר מנדלבאום, רמאללה, הערבה.

יח"צ. משפט אדולף אייכמן בית העם ירושלים- באדיבות ארכיון התמונות ביד בן צבי 

ארגז הכלים של בראון

בראון צילם במצלמות גרמניות קלאסיות של תקופתו: רוליפלקס — שמצלמים בה דרך העדשה העליונה בעוד התמונה נקלטת דרך התחתונה, והאסלבלד — שמצלמים בה דרך העינית בגובה העין. שתיהן מוצגות בתערוכה בוויטרינת זכוכית, לצד שלט הכניסה לביתו והספרים שהוציא — ספר על עצי הזית, "ישראל ממעוף הציפור" ועוד.

במרכז התערוכה מופיע עמוד עגול — הומאז` לתערוכה של בראון שהוצגה ב-1998 במוזיאון הצילום בתל חי — ועליו 42 שערי עיתונות שצילם ושמר בראון מתוך למעלה ממאה שערים שפרסם בארץ ובעולם לאורך הקריירה שלו, מתוקף עבודתו כפוטו-ז׳ורנליסט בעיתוני דבר, במחנה, ידיעות אחרונות והעולם הזה — ועבור הקרנות הציוניות.

יח"צ.  יגאל ידין תל חצור – באדיבות ארכיון התמונות ביד בן צבי 

ירושלים, פוליטיקה והיסטוריה

בין הצילומים המוצגים בתערוכה: הירח העולה מעל הכנסת, הקמת פסל המפלצת, הקמת מוזיאון ישראל, ולוויית 323 חללי יום העצמאות שנקברו ביום נופלם בהר הרצל.

לצדם רצף פוליטי: הכנסת מהקמתה בבית פרומין ועד הקמת משכנה הנוכחי, צילומים של בן-גוריון, גולדה ובגין — ותמונות ממשפטים אייקוניים: משפט אייכמן ב-1961 ומשפט קוזו אוקומוטו ב-1972.

ולא רק פוליטיקה: בתערוכה מוצג גם סרט הטבע הצבעוני הראשון שנוצר בארץ, שצולם באגם החולה עוד בהיותו ביצה, לפני ייבושו, על ידי בראון ושני צלמים נוספים.

יח"צ.השחקנית חיה הררית – באדיבות ארכיון התמונות ביד בן צבי

יח"צ. הטרקטוריסטית יפה ברוידא – באדיבות ארכיון התמונות ביד בן צבי

ואנשי רוח התקופה — חיה הררית, שחקנית קולנוע שפרצה להוליווד; הצייר מרדכי ארדון; המשוררת לאה גולדברג; הארכיאולוג יגאל ידין; והטרקטוריסטית יפה ברוידא.

כמו כן, מתועדים אירועים היסטוריים: הפיגוע במעלה עקרבים, לוויית חנה סנש, מלחמת העצמאות ברמת רחל ומלחמת יום הכיפורים ברמת מגשימים.

יח"צ. הנערה מרגלית מושב מחסיה מיישובי פרוזדור ירושלים – באדיבות ארכיון התמונות ביד בן צבי 

מרגלית ממושב מחסיה

אבל לצד ההיסטוריה הגדולה, בראון ידע גם להתעכב על הפרט הקטן — על הפנים האנונימיות שמאחורי האירוע.

מבין אלפי הדיוקנאות שצילם — דמויות ציבוריות לצד ישראלים אנונימיים — אחד במיוחד לא עוזב את אוצר התערוכה גיא רז: תצלומה של מרגלית, נערה בת 15 ממושב מחסיה, שהתנוסס בגדול על שער "במחנה" ב-1954.

"הייתי שמח לפרט על המצולמת קצת יותר," אומר רז. "הצלחנו רק להגיע לשמה, אבל אף אחד מהתושבים הנוכחיים במחסיה לא מכיר אותה, וגם בארכיון צה"ל לא מצאתי תשובות. היא צריכה להיות היום בת 86 בערך, והייתי שמח אם הייתה מגיעה לתערוכה".

שולמית עזר וגיא רז. צילום: סוזן לוי

וינטג׳, גפרורים וסגירת מעגל

חדר וינטג׳ מוקדש לראשית דרכו המקצועית של בראון — תצלומים שהדפיס בעצמו, הניתנים לזיהוי לפי מסגרותיהם. בין הצילומים מוצגות תמונות מתקופת הכשרתו החקלאית בסקנדינביה — בשחור-לבן, של רגעי אסיף, קציר ודייג, המאופיינים באור אירופי רך ובהשפעות הצילום והאמנות בגרמניה של אותה תקופה. 

תצלומים אלה מהדהדים, מבחינה אסתטית ותמטית, את עבודותיו המאוחרות עבור הקרנות הציוניות בישראל.

לראשונה מוצגים שלושה מקבצים מסדרת stick & stav — סדרות גפרורים מבוימות והומוריסטיות שפורסמו בשנות ה-40 בעיתונות הסקנדינבית, ובהמשך בעיתון "במחנה" בתחילת שנות ה-50. כמו כן, מוצגים תצלומים שהודפסו במיוחד עבור שתי תחרויות: "קאפא, שים" ב-1959 ו"היריד השוודי" של מועדון צלמי העיתונות בגטבורג, סביב 1960.

הצגת תצלומי המקור לצד הדפסות עכשוויות מאפשרת לחוש את ההילה של עבודות הווינטג` ולשרטט מבט רחב, חומרי והיסטורי, על פועלו של בראון.

וסגירת המעגל האישית ביותר עבור רז: זוג תצלומי עירום נשי — "רורי והחתול" — בשחור-לבן, המתעדים את אותה מצולמת בהפרש של 22 שנה, ומציעים דיאלוג פיוטי על גוף, זמן והתבגרות. מסתבר שהייתה חברה של אמו של רז, שאף ביקר בעצמו במקום הצילום.

התערוכה מלווה בקטלוג הכולל מבחר מתצלומיו של בראון ומאמרים מאת גיא רז, אלכס ליבק וד"ר לביא שי.

התערוכה היא המשך לשיתוף פעולה פורה ומתמשך בין מוז"א לבין הקרן להנצחת מורשת ורנר וענת בראון, הכוללת הענקת פרסי בראון לצילום, קידום פעילויות חינוכיות לתלמידים מהפריפריה בדגש על צילום, והעמקת העיסוק במורשת הצילום המקומית כחלק מהשיח התרבותי בישראל. 

נאמני הקרן, יהודה בראון ועו"ד צפנת שובל, רואים בתערוכה ציון דרך בהנצחת פועלו של בראון ובהנגשת יצירתו המכוננת לציבור הרחב.

מוז"א, מוזיאון ארץ-ישראל תל אביב | ביתן אלכסנדר לתולדות הדואר והבולאות.  חיים לבנון 2, רמת אביב, תל אביב

נעילה: 12 באפריל 2026