צילום: גלי מרגלית
נתניה, עיר חוף ים־תיכונית, משלבת רצועת חוף מרהיבה עם שוקי אוכל, מסעדות אותנטיות ואווירה חמה ותוססת – מקום שבו טעמים ונופים נפגשים. בשנים האחרונות משהו השתנה בה: היא הפסיקה להתנצל והחלה לבשל.
הזמן, כמו שמן זית טוב, עשה את שלו – העיר גדלה, התרחבה והחליפה טרנינג בחולצה מכופתרת, ואיתה גם הקהל.
צילום: גלי מרגלית
צילום: גלי מרגלית
יזמים, שפים ובעלי מסעדות קלטו את הרמז. הם הגיעו עם עיצוב מוקפד, חומרי גלם איכותיים ושאיפה אחת ברורה – לגרום לנתנייתים להרגיש שהם לא מפספסים כלום. חוויה, טעם וקינוח – כולם כאן.
כך, עם הרבה עבודה נכונה, נולדה סצנה קולינרית שלא מנסה לחקות, אלא להתבדל. עיר שבעבר הייתה תחנת ביניים הפכה ליעד. יעד קולינרי – כן, אפשר כבר לומר זאת בקול רם.
צילום: גלי מרגלית
זיכרון הילדות
צילום: דויד מויאל. אליעד דנון ושף רפאל מתוקלאחרונה עברה המסעדה מתיחת פנים רצינית. עד לא מזמן היא שימשה כחלל הבשרי של "היקב" – מוסד גסטרונומי נתנייתי ותיק עם 21 שנות פעילות. ולאחרונה כאמור היא יצאה לדרך חדשה, ובגדול.
בראשה עומדים המסעדנים הוותיקים פטריק הרר ואסף לוי. הרר, עם 25 שנות ניסיון ויכולת נדירה לקרוא קהל, הוביל את המהלך מתוך שאיפה ברורה: ליטוש, דיוק וחידוש – בלי לוותר על החום ושמחת החיים שמאפיינים את העיר.
על המטבח כאמור מנצח השף מתוק, רק בן 26, יליד נתניה, חצי טריפוליטאי וחצי טוניסאי, וכל כולו תוצר של העיר הזאת: ים, שוק, חום, מסורת ושולחנות שלא נגמרים.
צילום: גלי מרגלית
שף מתוק מגיע אחרי תחנה משמעותית בפרויקט "ז׳נזריה" של קבוצת מחניודה בירושלים, ומתמחה בבישול שמשלב השפעות ים־תיכוניות עם סגנון אישי ושורשי.
הכישרון שלו לשיטתי טמון ביכולתו להפוך טעמי ילדות למנות מדויקות ובוטחות ברמת ביצוע גבוהה. לצידו נמצא השף היועץ אליעד דנון, בוגר "משחקי השף" ומי שהוכיח את עצמו ב"אונזה" שבשוק הפשפשים ביפו.
בין השניים מתנהל פינג־פונג יצירתי שהוליד תפריט עם שפה ברורה: אוכל עם לב של בית, אסתטיקה של מסעדה טובה, חום אנושי ופלטה ים־תיכונית עשירה.
"הלכנו על פתיחת שולחן", מסביר השף מתוק, "מנות לנשנש עם הכוסית, שולחן השבת ותרבות הסלטים. נתניה היא קיבוץ גלויות, וזה בא לידי ביטוי אצלנו בצלחת".
צילום: גלי מרגלית
שנאכל כבר?
הקוקטייל האדום והמתקתק מהבר השופע מזכיר שכאן יודעים גם לשתות, לא רק לאכול. תוך כדי החלו לזרום מנות פתיחה צבעוניות ומעוררות תיאבון:
מסאבחה חומוס הדס – ממרח ממכר כמו משי בפה, גרגרי חומוס נמסים ברכות לצד שמן זית איכותי ותיבול עדין (18 ₪), סלט ביצים חומות – מדבר פשטות אך עם נוכחות (21 ₪).
איקרה ביצי דגים – עשירה בטעמיה, מאוזנת במליחותה ובעלת מרקם קטיפתי שנשאר על החך הרבה אחרי הביס (22 ₪).|
שיפוד לבבות על חלה שרופה – מחווה של אוכל רחוב שהופכת למנה עם אמירה (76 ₪), קריספי מוח – כזה שלא משאיר מקום לנימוסים, נאכל בידיים ובלב פתוח (71 ₪).
האוכל כאן מזמין מגע ישיר עם הידיים – ולא במקרה מחכה על השולחן קונטיינר של מפיות. האמת? רק ככה מרגישים את השורשיות.
ואז הגיע הרגע. צ׳ירשי (סלט דלעת טריפוליטאי), כתום עז עם חריפות עדינה (22 ₪). בשנייה אחת מצאתי את עצמי חוזרת ארבעים שנה אחורה, לבית אמא שכבר לא איתנו.
צילום: גלי מרגלית
ממשיכים ל"על האש"
בהמשך נפתחת המערכה הלוהטת, שבה האש והגחלים תופסות את מרכז הבמה: שיפודי נתח קצבים – נצרבו בדיוק על הקו שבין חריכה לעידון (122 ₪), חלוויאת, שקדי עגל עסיסיים – נמסים ונימוחים בפה (183 ₪).
קבב טלה בלחם סאג׳ דקיק – עם טחינה חמוצה שמאזנת את עומק העשן (91 ₪) ויש גם דג ים צלוי – המונח על תרד טורקי רך ומלווה בקרם שקדים חלק וסלסת לוביה רעננה (78 ₪).
צילום: גלי מרגלית
צילום: גלי מרגלית
הטיפול בבשר מתרחש על גבי ג׳וספר, מוקד ההתרחשות של המטבח. הנתחים – פריים ריב, פילה בקר, אנטריקוט – עוברים תהליך יישון ממושך שמרכך את הבשר ומעצים את טעמו ומרקמו.
החיבור בין טכניקה מוקפדת, חומר גלם מובחר ושליטה מוחלטת באש יוצר מנות שמדגימות הבנה עמוקה של בשר – לא כהצגה, אלא כהצהרה.
צילום: גלי מרגלית
צילום: גלי מרגלית
מדי חמישי המסעדה מחליפה הילוך: הדיג׳יי תופס עמדה, הרקדניות מצטרפות והמקום מתמלא באנרגיה צעירה ותוססת. מסיבות רווקות, חגיגות, הרמות כוסית – זה בדיוק מה שהעיר אוהבת.
ולך אגיד באופן ישיר, שף רפאל מתוק – אם שף בן 26 הצליח להחזיר אותי ארבעה עשורים אחורה עם צלחת אחת שעוררה את חושי ילדותי, כנראה שאתה לגמרי בכיוון הנכון.
בסופו של דבר, The View מצליחה לעשות משהו לא מובן מאליו: להיות מסעדה עם נוף ונשמה. כזו שמכבדת את העיר שלה, את האנשים שלה ואת הזיכרונות שלהם.
The View – מלון טיילת, גד מכנס 6, נתניה. 09-7404477