יח"צ"יומני הזן" צולם במשך כשנה וחצי בזמן שהטבע והמזון משתנים, כדי להיחשף לכל עונה, לירקות ולגידולים שמביאה עמה.
השחקן הראשי קֶנְגִ`י סוַָואדָה הכין בעצמו את האוכל, לכן אנו יכולים להרגיש את הקשר בין האוכל לאדמה. הצילומים צבעוניים ומשגעים, טעם האדמה כל כך חזק, עד כי בא לי להיכנס למסך הגדול ולהתמסר לתוך הצלחת.
מדי פעם מגיעה מאצ`יקו אהובתו והעורכת שלו, ואוכלת את שבישל היום. היא מתענגת על כל שלוק מהמרק או ביס מהתבשיל העונתי. מהמושב שלי יכולתי ממש לחוש בצליית הבטטות עם הקליפה, ולחוות את ההנאה של מאצ`יקו.
לטסוטומו יש את הידע לבשל כפי שמבשלים במקדשי הזן מאחר והיה נזיר בנעוריו. לאורך הסרט אנו נחשפים לגעגוע של חייו, אשתו, שנפטרה לפני כ-13 שנה. הוא צריך לקבור את אפרה, אך לא מסוגל לעשות זאת.
יח"צ לפעמים מבקר את חמותו צ`י שמקבלת את פניו בארוחה נדיבה וצנועה. "יומני הזן" מקרב אותנו אל עצמנו בצניעות ובאנושיות, כשמדי פעם עולים הרהורים על החיים והמוות, כיצד לחיות אותם וכיצד להיפרד מהם. "צריך להתיידד עם המוות" הוא תוהה, "שהרי הוא חלק מאיתנו".
זן הוא שמו היפני של זרם בודהיסטי ממסורת המהאיאנה שמקורו בסין. הזן מדגיש את חשיבותה של המדיטציה והבעתה בחיי היום יום כדי להגיע לנירוואנה – מצב תודעתי בו הנפש מגיעה לשלווה תוך סילוק מחשבות שליליות ותרגול הכרת תודה.
תורתו של בודהה אוסרת על הרג בעלי חיים ולכן נזירי זן פיתחו מטבח על בסיס ירקות ודגנים ואף על תהליך ההכנה, הבישול, האכילה ועד לניקוי הכלים. גם כלבו של טסוטומו אוכל רק ממה שבישל בעליו. בשר אין שם.
יח"צבשורה התחתונה מה שהוביל אותי לצפות בסרט המדובר, זאת אהבתי ליפן, זוהי ארץ מרתקת ביותר, אך הסרט היה בלתי צפוי. הוא היה "מנומנם" משו.
זהו סרט שעוסק בבישול היפני אך מעולם הזן, על פי חייו של הנזיר לשעבר. לא תראו פה סושי או טאקויאקי (סופגניות תמנון) הוא עוסק כאמור בקולינריה הכי טבעית של החיים דרך עונות השנה שכל עונה מרשימה יותר מקודמתה.
ועל אף הקצב שלו מדובר בסרט נוגע ללב של שחקן עיקרי אחד ועוד כמה נספחים. אז אם אתם אוהבים את יפן, את האוכל שם, את השקט, ומתגעגעים אליהם, לכו לראות את "יומני הזן".
מועד יציאה: 25 בינואר, סינמטק ירושלים, סינמטק ת"א ובבתי קולנוע נבחרים ברחבי הארץ
