צילום: סרטי שובל
 
איך להתחיל ביקורת על הסרט המיוחד הזה? הפעם בחרתי להתחיל דווקא מהסוף – בין אם יש לכם קרוב משפחה עם צרכים מיוחדים (באשר הם) ושבעתיים אם אין לכם – אל תוותרו ולכו לצפות בסרט הזה, כי זה פשוט לא עוד סרט, זה שיעור לחיים!
 
ממש בקרוב יעלה לאקרנים בבתי הקולנוע הסרט הצרפתי "עוד משהו בקטנה", בבימויו וכיכובו של ארטוס, שהוא גם התסריטאי הראשי והוגה הרעיון המקסים של הסרט.

הסרט נפתח במונולוג באחד המשפטים המהווה מוטיב מרכזי בסרט – "צריך לראות את הלב". ואכן, הסרט הזה בוחן את הלב בכל היבט.
 
מייד לאחר המונולוג על החיים עולה צהלה ושמחת המולה צרפתית-טיפוסית, של קבוצת צעירים עם מגוון צרכים מיוחדים, היוצאת לטיול, לחופשת הקיץ בכפר פסטורלי בצרפת. במקביל להמולה מתבצע שוד תכשיטים ע"י אב ובנו, הנקלעים לחבורה העליזה במנוסתם מהשוטרים.
 
שלא ברצונם, הם מצורפים לחבורה ע"י אליס רכזת הטיול (אליס בלאדי), שהיא גם הדמות המרכזית, יחד עם אורפי האב (ארטוס) וסילוואן הבן (קלובי קורנילאק).
 
צילום: סרטי שובל
 
"טעות בזיהוי" של אליס – בחושבה שמדובר בצעיר עם צרכים מיוחדים אשר היה אמור להגיע לטיול ומאחר עם אביו המלווה אותו, משרתת את האב ובנו השודדים, הם זורמים עם הטעות בליית ברירה וצולחים את התחמקותם מהשוטרים.
 
מייד עם צאתם לדרך, מתרחשת אפיזודה משנית: סילוואן האמיתי מגיע בעל הצרכים המיוחדים, מחכה לבד עד שהוא בטעות מבחין בקבוצת צעירים רגילה, שאף היא עולה על אוטובוס בדרכה לחופשה מסוג שונה לחלוטין. בעטיה של ההמולה הוא עולה איתם לאוטובוס ומסתפח אליה, וגם שם "שמח"…

מנקודת הזמן הזו ועד לסוף הסרט העלילה המרכזית חושפת את הדינמיקה של הקבוצה בדרכה לחופשה בכפר ובמהלכה, את הצרכים והמאפיינים האישיים של הצעירים כולם ביחד וכל אחד לחוד.
 
כל ההתרחשויות גורמות לצופה פשוט להתאהב בהם ולראות את מה ומי שהם, כמה הם מבינים היטב מה הם רוצים לעצמם, כמה הם בעלי דעה עצמאית משלהם, רגשות ורצון לזוגיות וכאב הבדידות, ועד כמה הרגישות והאינטואיציות שלהם חזקות לא אחת יותר ממוחו השחוק של אדם עם צרכים רגילים. יש להם תוכניות לחיים וחלומות משלהם.
 
אחד המאפיינים המפתיעים הוא חוש ההומור המדהים והיכולת של הקבוצה לצחוק על עצמה בהומור על כל גחמותיה. בכל שלב בסרט נחשפים לעוד משהו בקטנה – אך הדבר הוא גדול. וכן, זיוף והתחזות אינם עובדים.
 
 

הסרט הורס מצחוק, ואל תתבלבלו – מצחוק מהם ולא עליהם. שכן בסטטוס של בעלי צרכים מיוחדים הם חפים מכל מסננת, אומרים את מה שהם רואים וחושבים, והם המראה הטובה ביותר לשקף לנו – בעלי הצרכים הרגילים כפי שאנו נוהגים לכנות את עצמינו, את הדעות הקדומות שלנו, את העובדה שנדמה לנו לעתים שהם "לא קולטים אותנו" והכי מדהים שהם מדייקים את מה שאנו עד כדי מבוכה…. זיוף והעמדת פנים לא עוברים אצלם את המסך.

בלי ספינים – לא רק אנחנו מתאהבים בהם, כי ברור לכם שסרט צרפתי בלי אהבה הוא לא סרט צרפתי. אהבה רומנטית – שלא שמורה רק לאוכלוסיה הרגילה, עם אהבות מפתיעות, אך בעיקר אהבת אמת אנושית שאינה תלויה בדבר. ומזה יש פה המון.
 
צילום: סרטי שובל

הוסיפו לכל אלה משחק מצויין של כל הדמויות ללא יוצא מן הכלל, ופשוט להצדיע לכל הצעירים הללו בעלי כשרון המשחק, שהם בעלי צרכים מיוחדים במציאות חייהם ולא רק על המסך.
 
מכאן גם אמינותו של הסרט והדרך בה הוא מרגש כל כך. צילומים יפהיפיים וצבעוניות שעושה מצב רוח (ז`אן מרי דרז`ו), מוזיקה תוססת וקצבית והמון שמחת חיים.
 
בשורה התחתונה זהו סרט שמציג לצופה עולם אופטימי. שיעור לחיים על עולמם הפנימי וסגולותיהם של בעלי צרכים מיוחדים ללא מסננת, והכישרונות החבויים בהם, ההומור וכמה כשנדרש הם משענת איתנה להניח עליה את הראש ולמצוא נחמה.
 
ללא ספק לפחות לחלק מהצופים סטיגמות וסטריאוטיפים יתנפצו בפרצוף. התפיסה קוסמופוליטית ופונה לכל אדם באשר הוא אדם, ובהתאמה גם גד חובש הכיפה מקבל פה מקום, כי אין מקום לגזענות, לעג או לדחיית השונה. הצפייה בסרט תגרום לכם לראות אותם כמות שהם – שווים מול שווים –אך עם צרכים נוספים. תפנימו!

הסרט הוא שיר הלל לאדם השונה. ואולי השם "עוד משהו בגדולה" הולם אותו יותר… התרגשתי, התאהבתי, עתה תורכם להתאהב!