יח"צאיך נראית אהבה בפרק ב` שמתפרקת? איך נראית אישה בת 40 שמוצאת את עצמה לבד בפעם השנייה, מול ארבעה ילדים וחיים שמתרסקים?
"Loveable" מתחיל כמו אינספור קומדיות רומנטיות – מריה (הלגה גורן), גרושה ואם לשניים, פוגשת את זיגמונד (אודגייר טונה), מוזיקאי יפה תואר, ומתאהבת בו מיד.
היא יוזמת, הוא נענה, הם נישאים ומביאים לעולם שני ילדים נוספים. אבל במקום סוף מאושר, ליליה אינגולפסדוטיר מביאה אותנו לשבע שנים מאוחר יותר, כשהאהבה כבר דעכה והחיים שוחקים. זיגמונד מבקש להתגרש, ומריה מוצאת את עצמה מתמודדת עם השאלה הכואבת: האם מישהו באמת יוכל לאהוב אותה כמו שהיא?
הסרט הנורבגי הזה, שזכה להכרזה של NRK כ"סרט השנה" וקטף חמישה פרסים בפסטיבל קרלובי וארי, הוא הרבה יותר מדרמת גירושין.
יח"צאינגולפסדוטיר, מרצה לכתיבת תסריטים בבית הספר לקולנוע הנורבגי ויוצרת של כ-20 סרטים קצרים עטורי פרסים, בחרה לחקור שטח כואב: מה קורה כשהאישה היא זו שמקלקלת את הקשר? במקום להציג נבל גברי מובהק או בעיה חיצונית פשוטה, הבמאית מאלצת אותנו לעקוב אחר מריה שמתמודדת עם המחשבה שאולי היא עצמה הסיבה לכישלון.
הגאונות של הסרט היא באופן שבו הוא מתמרן את האמפתיה שלנו. מריה מנסה לאזן בין אמהות לארבעה ילדים (השניים הגדולים מנישואיה הראשונים מתייחסים אליה בעוינות) לבין קריירה תובענית, בעוד זיגמונד נוסע לעבודה שבועות שלמים.
המתח הזה הוא מוכר לכל הורה עובד, והוא הופך את מריה לדמות סימפטית. אבל אז אנחנו רואים את ההתפרצויות שלה, את הזעם הבלתי מבוקר שלה שגורם לזיגמונד להגיד לה: "זה לא טוב, את צריכה לקבל עזרה עם הכעס הזה" – ומתחילים להבין שאולי הבעיה מורכבת יותר מחלוקת עבודה לא שוויונית.
דרך סשנים של טיפול זוגי שהופך לטיפול אישי (כשזיגמונד עוזב את הטיפול) ועימות כואב עם האמה הקשישה (אליזבת סנד במשחק חודר שחושף דפוסים משפחתיים מרים), מריה – ואיתה הצופים – מתחילים להבין שהדרך אל האהבה עוברת דרך אהבה עצמית. זו לא מסה פופולרית על "לאהוב את עצמך", אלא בחינה כואבת ואמינה של אישה שמתמודדת עם התובנה שאולי היא חוזרת על טעויות.
רגע מיוחד במסע הזה הוא כשהמטפלת מציעה למריה פשוט לשכב על הספה ולנוח – מחווה פשוטה של חמלה שגורמת לה לבכות.
יח"צהופעתה של הלגה גורן, שחקנית ואמנית פרפורמנס עם למעלה מ-15 שנות ניסיון שמגלמת בסרט את התפקיד הראשי הראשון שלה בקולנוע, היא לב הסרט. הניסיון התיאטרלי העשיר שלה, שכולל תפקידים איקוניים כמו נורה ב"בית בובות" והדה גבלר, ניכר בעבודתה – שתי דמויות שגם הן נאבקות עם זהותן ומקומן בעולם.
גורן מעבירה ספקטרום רגשי מרשים – מזעם לא מבוקר ועד פגיעות מוחלטת – מבלי לאבד את האנושיות של הדמות. אודגייר טונה, כזיגמונד, מביא משחק מאופק ומדויק שמצליח להציג גבר שלא רוצה לפגוע אבל גם לא יכול יותר להישאר.
אינגולפסדוטיר מצלמת בקור נורבגי טבעי ומשתמשת במראות ובפלאשבקים כדי להדגיש את הפיצול הפנימי של מריה. יש לה עין חדה לפרטים הקטנים שהורסים נישואין – ויכוח על כביסה שמתפתח לקרב כללי, רגע של שתיקה שמסגיר יותר מכל מילה. הפסקול לעיתים לוחץ מדי על הדרמה, אבל בסך הכול זוהי עבודת בימאות בוגרת ומרשימה.
יח"צמה שהופך את "Loveable" למיוחד הוא שהוא מסרב לפתרונות קלים. במקום לבחור בין "האישה קורבן" ל"האישה גיבורת-על" – כפי שמתארת אינגולפסדוטיר את הבעיה בייצוג נשי בקולנוע – הסרט מציג אישה מורכבת, פגומה ואנושית. המסר לא נאיבי: לפעמים האהבה לא מספיקה, לפעמים אנחנו עצמנו הבעיה, ולפעמים ללמוד לאהוב את עצמנו זה התחלה חדשה.
זהו סרט לצופים שאהבו את האדם הגרוע בעולם ("The Worst Person in the World") של הבמאי הנורבגי, יואכים טרייר, אך מחפשים סיפור על משבר בגיל בוגר יותר.
הסרט מעורר השוואות מוצדקות ל אישה לא נשואה ("An Unmarried Woman") הקלאסי של פול מזורסקי – שני סרטים על נשים הנאלצות לגלות מחדש את עצמן לאחר קריסת נישואין.
זה סרט שיגרום לכל צופה לבחון את מערכות היחסים שלו עצמו ולשאול שאלות לא נוחות. בעולם מלא בסיפורי אהבה מתוקים, "Loveable" מציע משהו נדיר יותר: סיפור כן על מה זה אומר להיות באמת ראוי לאהבה.
