צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינגאם חפצה נפשכם לשמור על נפשות ילדיכם, אל תמליצו, אל תקחו, ואל "רק נציץ לרגע", פשוט תנו להייפ לעבור.
"מפלצות אמיתיות" הוא אומנם סרט שעשוי היטב – הבימוי מדויק, המשחק חד, יש הומור, יש מתח, יש דרמה. כלומר, הכול באמת עובד. רק דבר אחד קטן, זניח כמעט: העלילה חולנית. כן, אין לי מילה עדינה יותר לתאר זאת. זה סרט שמכיר מצוין את נפש הילד, אך בוחר ללחוץ עליה, כאילו לדרוס בגסות, לא בעדינות, לא ברמיזה, אלא בדיוק בנקודות הכי רגישות.
ממה הילדים פוחדים באמת? מפלצת מתחת למיטה, מפלצת בארון, מפלצת שמחכה שייכבה האור. ואנחנו, ההורים, מה עושים? מרגיעים, מסבירים, מביאים בובה "מגרשת מפלצות", ממציאים פטנטים רק כדי לומר: "אין דבר כזה באמת, מפלצות".
ואז מגיע הסרט הזה, מציג לכאורה את נקודת המבט של הילד, ובאמצע הצפייה לוחש לו: "צדקת, יש באמת מפלצות, והן אמיתיות". כמעט וגם אני האמנתי לזה. רוצים לשמוע בבית "אמא, אמרתי לך שיש מפלצות"? אם לא, תעצרו כאן.
צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג
אז נכון, יש להודות ביושר הסרט אושר לצפייה החל מגיל 12 ומעלה, בגיל זה כבר אין עוררין ילדים בוודאי מבינים שמפלצות אינן קיימות, אולם גם בגיל הזה עדיין מדובר בילדים עם חלומות ופחדים.
גילוי נאות: אני אוהב קולנוע, מכבד תיאטרון, ומלאכת הסיפור היא קודש בעיניי. אני יודע שכל דקה על המסך היא תוצאה של עמל, כישרון ומסירות, ולכן ידי אינה קלה על המקלדת. כשיצירה, מוצלחת ככל שתהיה, מובילה למשהו מזיק – חובה לומר זאת בקול.
צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג
בעולם שמוצף בתכנים, בלי בקרה ובלי רגישות, מצופה מאיתנו לעצור. וכאן ראוי להזכיר גם את נוכחותו של בריאן פולר, במאי ויוצר בעל חתימה ברורה של אסתטיקה אפלה ורגישות עמוקה לפחדים אנושיים.
פולר הוא מהיוצרים שיודעים להפוך אימה למשהו מהוקצע, כמעט יפה לעין, כזה שמושך גם כשהוא דוחה. בעולמות בוגרים זו שפה לגיטימית, לעיתים אפילו מהפנטת, אלא שבמקרה של הסרט הזה נדמה שהשפה הזו זולגת אל מרחב שבו היא כבר פחות משחק סגנוני ויותר הפעלה ישירה של חרדות ילדותיות.
צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג
זה לא נובע מחוסר הבנה, להפך – דווקא מתוך ההבנה העמוקה של האופן שבו הפחד עובד, מתקבלת כאן בחירה שמעמיסה את האימה על קהל שלא מצויד בכלים לפרק אותה. וכאן בדיוק מתחדד הקושי – לא שאלת הכישרון עומדת על הפרק, אלא שאלת שיקול הדעת.
ולמי שאומר "אבל זה סרט אימה", כן, ז`אנר האימה קיים, אבל גם באימה יש חוקים: האט, זהירות, ילדים בדרך!
בסרט הזה לא רק שהתמרורים נעלמו – מישהו גם לחץ על הגז, וזו לא דרך שמיועדת לנוסעים צעירים, גם אם המכונית נראית מאוד נוצצת, וגם אם הבית שבצד הדרך עשוי כולו משוקולד וממתקים.
אם בא לכם להשתעשע בסרט שמתיימר להיות מפחיד, תיהנו – יש מקצועיות, יש הומור חכם ויש בהחלט גם רגעים מרשימים. אבל לילדים – לא. ואל תגידו לי שבני 12 הם כבר מנכ״לים, הם עדיין ילדים ממש, בסך הכל בית ספר עממי, כיתה ו׳ בדיוק בתקופת טרום גיל הנעורים, הילדות היא תקופת גן העדן, אל תתדפקו להם אותה, זה חשוב.
לדעתי כמובן, זה אינו סרט לכל המשפחה, ממש לא. אז תעצרו, כי אתם כן שמים לב לתמרורי האזהרה.
לא להילחם, לא למחות, לא לכתוב פוסטים זועמים – פשוט לדלג. יש מספיק סרטים אחרים. ואם יש לכם נפש של מפלצת רעה, תנו להם לצפות. אבל אתם לא כאלה. אתם טובים!
יאללה, ביי.
