צילום: גלי מרגליתאלפי צופים הגיעו אמש ללייב פארק ראשון לציון למופע האחרון לזכר מאיר אריאל במתכונת השנתית המוכרת.
המופע, שנדחה מספטמבר בשל המצב הביטחוני, סימן את סיומה של מסורת שהחלה זמן קצר לאחר מותו של מאיר אריאל ב-1999 והפכה לאחד האירועים התרבותיים החשובים בישראל.
המופע נערך במעמדה של תרצה, אלמנתו של אריאל, שני בניו אהוד ושחר שעלו במהלך המופע לבמה להופיע, וגם נועה, נכדתו בת ה-21, שריגשה את הקהל עם ביצוע מרגש של "שיר תת מודע זמני" שהקדישה לסבה המנוח.
צילום: גלי מרגלית
צילום: גלי מרגליתשלומי שבן, שכיהן כמנהל האמנותי של הערב, הביא לבמה שורה של אמנים מוערכים.
במופע השתתפו: אהוד בנאי, אסתר רדא, בלקן ביט בוקס, ג׳ימבו ג׳יי, דורי בן זאב, זהבה בן, יהודה עדר, יובל מנדלסון, ליילי, מוש בן ארי, מעיין ליניק, מירי מסיקה, נינט טייב, עלמה גוב, עמיר בניון, רונה קינן, שולי רנד, שחר, אהוד ונועה אריאל, שלומי שבן ושלום חנוך.
הניהול המוזיקלי היה בידי אסף תלמודי. אבל מעבר לטקס הפרידה, המופע הזה היה משהו אחר – הוכחה לכך ששיריו של האמן המנוח השנוי במחלוקת אינם מזדקנים, בעיקר בתקופה כזאת.
צילום: גלי מרגליתהרגע החזק ביותר היה כשעלתה לבמה רותם שרעבי, זמרת בת 26 שרוב הקהל לא הכיר. שרעבי, אחייניתו של אלי שרעבי ששרד את השבי בעזה ואחייניתו של יוסי שנחטף ונרצח, וגופתו עדיין מוחזקת בשבי חמאס.
כשביצעה עם דויד ברוזה את "אנא הישאר" – שיר שאריאל כתב בשנות השישים והוצג לראשונה על במה – המילים "מה אפשר כבר להחמיץ, ענני, שם במלחמה? שאתה נחפז כה לעזבני, בעודי חמה" נשמעו כזעקה כואבת.
"המילים האלה נכתבו לפני יותר מ-50 שנה, אבל הן מדברות אליי כל יום", אמרה שרעבי מהבמה והקהל שתק לגמרי. זה הסביר מדוע אנחנו עדיין כאן, מדוע השירים האלה עדיין חשובים.
צילום: גלי מרגלית
צילום: גלי מרגליתמאיר אריאל נולד ב-1942 בקיבוץ משמרות ונפטר ב-1999 מזיהום של קדחת הבהרות שמקורו בעקיצה של קרציה.
האמן שכתב את "אגדת דשא", "סוף עונת התפוזים" ו"טרמינל לומינלט" רצה נואשות להיות פופולרי, אך לאורך הקריירה המוזיקלית שלו התעקש לכתוב שירים חידתיים שהקהל לא תמיד חיבק.
בשנותיו האחרונות הוא נקלע לסכסוכים ציבוריים בעקבות אמירות הומופוביות שזעזעו את מעריציו.
שלום חנוך אמר עליו פעם: "הוא היה צריך קודם כל למות. למות, ואז לא להפריע לזה". זה נשמע אכזרי אך גם נכון – האמן שהשאיר אחריו כ-200 שירים הפך לאגדה רק אחרי שלא יכול היה לבלבל אותה יותר.
צילום: גלי מרגליתבמופע אמש, כל אמן לקח את השירים של אריאל והפך אותם למשהו אחר. נינט טייב ביצעה את "איך לפעמים אני" כמו זמרת שאנסונים צרפתית, עמיר בניון הפך את "אני מאמין" לתפילה, ואסתר רדא הכניסה לשיר "הלב שלי" נשמה אפריקאית.
צילום: גלי מרגליתמוש בן ארי, שכבר 20 שנה שואב השראה מהשירים של אריאל, אמר לקהל: "השירים האלה נתנו לי חיים" ואז ביצע את "צעיר ערבי" כשהקהל מלווה אותו, כולל צעירים שכנראה לא זכו לשמוע את אריאל.
צילום: גלי מרגליתג׳ימבו ג׳יי הפך את "ניצנים" לרקאפ והוכיח שהמילים חזקות מכל סגנון מוזיקלי, בעוד המפיק פטריק סבג הציג קטעים מ"רפסודת מאיר אריאל", יצירה מוזיקלית חדשה שיצר על בסיס הטקסטים של אריאל – עוד הוכחה שיצירתו ממשיכה להוות השראה למוזיקה חדשה.
שלום חנוך, בן 79, סגר את הערב. הוא עלה לבמה עם יד ימין שהשבץ פגע בה וביצע את "אגדת דשא" ו"סוף עונת התפוזים" בקול שעדיין שומר על כוחו: "מאיר היה חבר שלי לפני שהוא היה אגדה", הוא אמר.
צילום: גלי מרגליתזה היה הרגע הכי אמיתי של הערב. חנוך הכיר את אריאל כאדם, לא כמיתוס. אריק ברנשטיין, שהפיק השנה את סרט התעודה "מאיר אריאל – שיר כאב", אמר במופע: "השירים האלה גדולים מהאדם שכתב אותם".
למרות ההכרזה על סיום המופעים השנתיים, השאלה היא האם זה באמת הסוף. זמרים כמו ששון שאולוב שרים היום את "הלילה לא" מול אלפי מעריצים שלא יודעים כלל מי כתב את השיר. אין ספק שהמילים שלו הפכו לחלק מהשפה שלנו.
"אני חושב שזה בדיוק מה שמאיר היה רוצה", אמר שלומי שבן בסיום הערב. "שהשירים יחיו בלי הצורך בטקסים מיוחדים".
כשהקהל יצא מהפארק, עדיין נשמעו ברקע שיריו של אריאל. אולי זה באמת סוף המופעים לזכרו, בפורמט המוכר והישן. אבל מה שבטוח הוא ששיריו של מאיר אריאל ימשיכו ללוות אותנו.
