יח"צ/ ד"ר סמדר שפיהשבוע הגעתי לעיר רמלה כדי לטעום במו עיניי את כל הטוב שתיארו בפניי, וכך, בעודי חוככת מה לאכול, ולאן לפנות, גיליתי שסמוך לשוק רמלה שוכן המרכז לאמנות עכשווית – CACR , ועד שאגיע להחלטה מה עדיף לאכול, קפצתי לבקר בו.
המרכז שנבנה כמבנה מוניציפלי בריטי, שימש כעיריית רמלה לאחר קום המדינה, והיום פועל בו המרכז לאמנות עכשווית רמלה – CACR אותו מנהל מאז 2013 רון פלד לאחר שנים רבות בתחום ההייטק. פלד, הוא מורה דרך מוסמך המתמחה בירושלים, ברמלה ובמדבר יהודה.
מלבד המרכז נמצא כאן גם משכן יד לבנים לזכרם של 178 נופלי העיר רמלה במערכות ישראל.
בקומה הראשונה של המרכז תוכלו לגלות את ההיסטוריה של רמלה לאורך ההיסטוריה, וגם להתרשם מתצוגה של 376 מטבעות זהב מלפני 1,200 שנה. הקומה השנייה מוקדשת לאמנות עכשווית ואותה הקימה וייסדה ב-2019 ד"ר סמדר שפי, ד"ר לאמנות, חוקרת ומרצה, ששימשה בעברה כמבקרת האמנות של מוסף גלריה, "הארץ".
ד"ר שפי, שלימדה אמנות ישראלית באוניברסיטה העברית, עבדה במוזיאונים רבים ומובילים וביניהם מוזיאון פ"ת, המשכן לאמנות בעין חרוד, כמו גם גלריות פרטיות. בשנים האחרונות היא מרצה במחלקה לחדשנות ועיצוב במכללה למנהל בראשל"צ וכן בפורומים אקדמיים בינלאומיים.
יח"צ/ ד"ר סמדר שפיבימים אלה מוצגות במרכז שתי תערוכות חדשות.
האחת "גלגול, חוט ובית", של האמניות אניעם דרעי ומאיה דיקשטיין והשנייה: "אנרגיית תנועה ומרחק בלימה" של האמנים עוז מלול, נועם בר וליטל רובינשטיין.
התערוכה עוסקת בהנכחה והמחשה של תנועה וזמן. למעשה מדובר באמנות קינטית – סוגה באמנות הפלסטית שהמרכיב המרכזי בה הוא תנועה (במקור מהמילה היוונית "קינמה") אמיתית או מדומה של צורות בחלל לאורך זמן.
התנועה מתברר יכולה להיווצר ע"י ניצול של כוחות פיזיקליים עם או ללא מגע של הצופה, כגון שימוש במגנט, רוח, מטוטלות, שיווי משקל, מנוע חשמלי, מנגנונים המבוססים על התזת מים ואנרגיה סולרית, לרוב תוך ניצול תגובות שרשרת וזיקות בין התנועות השונות במרחב.
גישה אחרת באמנות הקינטית היא השגת תחושה של תנועה בדרך של אשליה אופטית (תנועת האופ- ארט).
אופן נוסף להגדרת האמנות המדוברת היא ביצירה של ארבעה ממדים, כשהממד הרביעי הוא זמן.
יח"צ/ ד"ר סמדר שפיהאמנות הקינטית היא כידוע תוצר של המאה ה-20 ומהווה התמודדות וניצול של המפגש בין אמנות לטכנולוגיה.
היצירה הקינטית הראשונה היתה גלגל האופניים של מרסל דושאן, אף שהוא מעולם לא הגדיר אותה ככזו.
הפסל האמריקאי הנודע אלכסנדר קאלדר, הנחשב לאחד הפסלים האמריקאים החשובים ביותר במאה ה-20, היה הראשון שיצר אמנות קינטית מודעת כשהציג מובייל, פסל קינטי תלוי שחלקיו מאוזנים ונעים באמצעות מנוע, יד או משב רוח, וכן בזכות פסלי ה"סטבייל", שהניח על הקרקע.
אצלנו, היה זה האמן יעקב אגם ששילב ביצירותיו הקינטיות מרכיבים חדשים כמו אור, אש, מים ומוזיקה, והפך לאמן בסדר גודל בינלאומי ומאבותיה של האמנות הקינטית כמי ששמו מופיע לא פעם בהקשרים רבים ברשימת המאסטרים של האמנות הקינטית העולמית.
יח"צ / ד"ר סמדר שפיעבודתו של עוז מלול המכונה "Gears", היא חיבור של שני גלגלי שיניים מעץ צפצפה שבחיבורם יחד הופכים לצורה תלת ממדית ונוצר פסל המזכיר אוריגמי. מלול בן ה-45 חי ויוצר בת"א, הוא הגיע לעסוק באמנות לאחר שעסק בהייטק כמתכנת.
מלול שנולד עם שיתוק מוחין סיים תואר ראשון בבצלאל במחלקה לאמנות ותואר שני באוניברסיטת קולומביה בניו יורק, ואף הציג בתערוכות קבוצתיות במוזיאון ת"א, בת ים, המרכז הדיגיטלי חולון ובגלריית אורצ`ד בניו יורק. באמנותו הוא יוצר פסלים קינטיים, מוזיקה ווידאו פרפורמנס.
יצירתו "Gears" קמה מתוך הצורך בשינוי שנכפה עליו בתקופת הקורונה. מתוך חוסר הגישה לסדנה לריתוך, חיתוך וקדיחה עלה הנושא של לימוד שרטוט בלייזר לתלמידיו המחוננים בביה"ס רון ורדי בראשל"צ. אחת התוכנות בשרטוט לייזר הייתה ייצור גלגלי שיניים שהצית את דמיונו וגרם לו ליצור פסל בן שני גלגלי שיניים המשתלבים האחד בשני כשלתנועת הנדנדה הטבעית הוא הוסיף מנוע.
מלול שביצירותיו הקודמות השתמש בחפצים נטושים מתכוון להתמקצע בתחום חיתוכי הלייזר.
נועם בר שחולק פרויקט משותף עם עוז מלול במוזיאון "אנו" מציג בתערוכה ברמלה יצירה בשם "Home Base".
בר בן 37 חי ויוצר בת"א, הוא בוגר המחלקה לאמנות בצלאל ומגיע מרקע של ציור היפר-ריאליסטי. הוא מגדיר עצמו כאמן רב תחומי העוסק בפיסול, מיצבים ועוד. את עבודת הפסלים שלו ניתן לראות בגינת המדע בירושלים, במוזיאון ר"ג, ובפרויקט המדרגות בחיפה.
בסיס עבודתו – יציקת בטון של בית העשוי צורות גיאומטריות-קובייה על חצי כדור שמעליו פירמידת גג. הכדור החצוי, נע בתנועה כבדה ואיטית ועל הקיר ליד הצבוע בירוק עיגול מעץ.
במבט ראשון היצירה נראית פשטנית וחביבה אלא שמבט מעמיק יותר מגלה שלבית אין חלונות ודלת וכל נגיעה ביצירה גורמת לתנועתיות.
ביצירתו הוא עוסק בפער שבין הצורך והרצון בבית כהבטחה ליציבות וחום לבין היותו חסר ביטחון ויציבות ובבחינת הגבולות והתזוזה של כל בית מההיבט הרגשי, ואילו הקיר הירוק מתייחס לחוץ ומתקשר לתקופת הקורונה שבה הבית היה סגור ולא היתה אפשרות לצאת ממנו.
צילום: סוזן לוירובינשטיין בוגרת תואר ראשון בשנקר, השתתפה בתערוכות קבוצתיות בגלריית אלפרד, חנינא, מוזיאון בית ביאליק ובית העיר ובגלריית Art&Culture בהמבורג, וזכתה בפרס קרן תרבות אמריקה ישראל.
עבודותיה עוסקות בשאלות הקשורות לשליטה וחוסר שליטה, בפרדוקס שבין רצוננו לשלוט בכל ובחוסר היכולת שלנו לשלוט כמעט בכלום. כמו גם ישנו עיסוק בנושאים הקשורים לנפש האדם וביטויים במנגנונים מכניים.
העבודה "מה המטרה" עשויה משני טילים מניירוסטה שקצותיהם מפרספקס ורוד שנראה כמו עור. הטילים מוקמו על מתקן אלומיניום בוהק.
צילום: סוזן לויהעבודה פועלת בהפוגות קבועות – לאחר שלושים שניות של פעולה היא שובתת למשך ארבע דקות, כלומר בלימת הפעולה ארוכה יחסית לתנועה ויש פה רמיזה ליצירה המוזיקלית של המלחין האמריקאי ג`ון קייג מ-1952 שאף היא דוממת ארבע דקות ושלושים ושלוש שניות. בנוסף, נדמה כי העבודה עוסקת בכוח ובהפעלתו ומקבלת משמעות נוספת על רקע המלחמה בין רוסיה לאוקראינה.
העבודה In Between עוסקת בתנועתיות ובמטוטלת של החיים שנעה כל הזמן ויוצרת מתח המלווה אותנו כל הזמן והמסוגלת לפגוע בדברים הכי חשובים ושבירים בחיינו.
העבודות של מלול, בר ורובינשטיין, שהן לכאורה כמעט תמימות, מערערות את הדיכוטומיה של התנועה והבלימה ומציבות שאלות על תפיסות בנוגע להתקדמות ולקדמה שבחיינו.
המרכז לאמנות עכשווית רמלה – CACR, הרצל 112. 08-9292650
