"מוטי רייף מזמין" – כותרת כזו בהזמנה לתערוכה כבר מעלה ניחוח אופנתי איכותי, שמזמין לדפי סיפור, ובמקרה הזה למשטחי קנווס ומיצבים אחרים.
גדעון אוברזון – שם שכמעט באינסטינקט מעלה תחושות חלוציות פורצות דרך בגווני מגזין צבעוני, אופנתי ולא קונבנציונלי, שם שחרט עמוק את חותמו בהיסטוריה של האופנה הישראלית. וכעת, שבע שנים לאחר שסגר את בית האופנה הנושא את שמו, הוא פותח פרק חדש ומפתיע – תערוכת ציורים ראשונה המציגה מבט אמנותי מחודש על מורשת יצירתו.
חלק מאיתנו, מהדורות התואמים, אולי אף מחזיקות באמתחתן בגד ים אייקוני של המותג, שנע בין התרפקות על ימי נעורים לבין נחת והשתבחות על מה שהעניק הזמן. וכיצד לא, כשמדובר במעצב שהביא לישראל בשנות השישים אסתטיקה מודרנית חדשה לחלוטין, שונה ממה שהיה נהוג עד אז בארץ.
חלק מאיתנו, מהדורות התואמים, אולי אף מחזיקות באמתחתן בגד ים אייקוני של המותג, שנע בין התרפקות על ימי נעורים לבין נחת והשתבחות על מה שהעניק הזמן. וכיצד לא, כשמדובר במעצב שהביא לישראל בשנות השישים אסתטיקה מודרנית חדשה לחלוטין, שונה ממה שהיה נהוג עד אז בארץ.
לימודי עיצוב אופנה עילית בפריז, עיצוב תלבושות שיהיו חקוקות לנצח בין דפי אופנה מרהיבים, היותו המעצב הראשי של גוטקס בין השנים 2002 ל-2009, עיצוב שמלות תחרות `מלכת היופי` והאימפריה שזכה להקים – בהחלט העשירו את פלטת צבעי חייו, שלתחושתי רק החלה לצאת לאוויר העולם.
כעת, אוברזון בן ה-82 מצייר את המשך דרכו בצבעוניות וברוך אנושי מרגש, במסע שמחבר בין עבר זוהר להווה יצירתי.
התערוכה "בין תפר למכחול", שהושקה ב-5 ביוני ותימשך עד 28 ביוני, מקפיאה רגעים בזמן שצולמו במהלך השנים על ידי מיטב צלמי האופנה הישראליים, אותם הביע בדרך ייחודית האומרת פרשנות או שתיים, ואף מהדהדת מעולמות שולחנו של לא אחר מפיקאסו.
יח"צ. מימין – ציור בהשראת התצלום של ליאורה לפידות מ-1965. משמאל – הצילום המקורי: צילום: גברא מנדלכשהצילום הופך לציור – מסע בין עולמות
כל תמונה אופנתית שצולמה על ציר הזמן נבחרה בקפידה, קיבלה פרשנות מחודשת ומעניקה לניצב מולה בגלריה העליונה של בית האמנים מגוון פרספקטיבות התבוננות חדשות. אוברזון מפרק ומרכיב מחדש את המקום, הזמן וההצהרה האופנתית המקורית, ומעביר אותם מעיני הצלם אל מכחולו הצייר.
בין היצירות בולטת במיוחד זו שנוצרה בהשראת הקמפיין הפרובוקטיבי מ-1987 – כשהדוגמנית פזית כהן בת ה-19 צולמה בשעתו על ידי יקי הלפרין בתנוחה שהציתה לא רק את הדמיון הישראלי, אלא הציתה ממש תחנות אוטובוס על-ידי קבוצות מתנגדים.
ברצף מדויק באוצרותם של אילנה כרמלי לנר ואריה ברקוביץ׳, דמויות ורגעים מוכרים בהיסטוריה האופנתית של אוברזון הפכו לסרט נע ורב-גוני בחומריות, בסגנון ובמשיכת המכחול.
יח"צ. מימין – ציור בהשראת התצלום של אורית ברקוביץ` מ-1994. משמאל – הצילום המקורי: צילום: מירי דוידוביץ`ליאורה לפידות, שהייתה אחת הדוגמניות הראשונות שלו וצולמה בידי הצלם גברא מנדל ב-1965, מופיעה כעת בציור במרכז היצירה מוקפת שכבות זהב ושחור. אורית ברקוביץ׳ מ-1994, שצולמה בידי מירי דוידוביץ׳ כשהיא עטופה בחבל בצילום שיצר ניגוד מטריד בין קשירה לחופש, זוכה אף היא לפרשנות ציורית חדשה.
כשביקשתי מרבים מן הנוכחים לעמוד לצד היצירה אליה התחברו במיוחד, הבחירה הייתה מורכבת עבור כולם, ובמבחן התוצאה – כל אחד ואחת בחרו קנווס אחר שישמש להנצחת הרגע – רוצה לומר, כל יצירה נגעה ודיברה לכולם.
יח"צ. מימין – דיוקן עצמי בהשראת התמונה מ-1970. משמאל – התמונה המקוריתהצילום מ-1970 שהפך לציור צבעוני
אחד הציורים המרתקים בתערוכה נוצר מתוך צילום יח"צ שחור לבן של מעריב משנת 1970, שבו מופיע אוברזון הצעיר לצד שתי דוגמניות.
הצעיר הבוטח באמצע, רק בן 27 אז, מתגלה כאיש הבטוח של היום, כאילו במבט לאחור הייתה הדרך בדיוק כפי שהייתה צריכה להיות. בציור החדש שיצר מהתמונה הזו, אוברזון הוסיף לעצמו משקפיים צבעוניים בגווני "פול מון פארטי" – פרט קטן שהופך את היצירה לחגיגה מרוממת שלא ניתן להתעלם ממנה.
יח"צ. ציור בהשראת התצלום של פזית כהן מ-1986. משמאל- הצילום המקורי. צילום: יקי הלפריןולינור אברג׳יל? שנה לפני שהוכתרה למלכת היופי של ישראל ולמיס עולם, עשתה טבילת אש מקצועית בקמפיין בגדי הים של אוברזון.
הצילום של רון קדמי זכה לזוית התבוננות מחודשת, כאשר דמותה האנושית נראית כציפור שחורה ממוסגרת בעיגול, הפרשנות המופשטת ביותר ביחס לצילומי האופנה מהארכיון.
קהל המשקף עולם תרבותי שלם
המגוון האנושי שהגיע להפוגת נשימה אומנותית היה בהחלט עשיר, ייחודי ואיכותי. אחד ואחת בייחודיותם הנראית לעין עלו ובאו אל החלל הקסום שהרגיש כקפסולה מחבקת ומחוברת, המעניקה כבוד של אמת ליוצר, ליצירות, למקור ולמלבושים החדשים של הצילומים המוכרים.
אנשי ונשות אמנות, תרבות, תקשורת, עסקים וכמובן אופנה של אז והיום התקבצו לחוות את המעמד – משהו כנה, פשוט ואמיתי ניצב לצד הצבעוניות הייחודית שיצר אוברזון.
ממש בדומה ליצירות היו האנשים חשופים, מחוברים, נלהבים ומוקירי תודה. והתערוכה מעניקה גם ממד חברתי נוסף – עשרה אחוזים מכל מכירה יתרמו לקרן אימהות ע"ש פינצ`י מור של קרן תל-אביב, כך שהקניה הופכת למעשה של נתינה קהילתית.
בלבוש מוקפד, הליכה מרחפת וחיוך מואר על הפנים הסתובב היוצר בחן בין יצירותיו ובין כל מרעיפי האהבה, כי בכל זאת אי אפשר להוציא את התפירה העילית מבית האופנה.
השמועות מספרות כי האיש חי את החיים במלואם ובפשטותם, וכי החיבור הטבעי למכחול הולך ומתעצם. מאז 2019, כשיצר את תצוגת האופנה האחרונה שלו במהלך שבוע האופנה תל אביב כפרידה מקהל הלקוחות הנאמן, הוא בחר בחיים חדשים – מטייל, לומד איטלקית, מתרגל יוגה ומצייר במרפסת דירתו בשכונת המשתלה.
בית האמנים ע"ש יוסף זריצקי, גלריה ע"ש דני ושי דנון -אלחריזי 9, ת"א