יח"צ. צילום: אסקף
להקת רמנגאר פורסת את כל הלב על הבמה ודרך הפלמנקו והמוזיקה מנסה לאחות את השברים שמרכיבים כל אחד מאיתנו אחרי הטראומה הלאומית שעברנו בטבח השבעה באוקטובר.
ARBOLELLA הוא מופע שאינו מבקש להרשים בכוח, ואינו מתנהל כקולאז` של רגעים וירטואוזיים בלבד. זוהי יצירה בימתית שלמה ומגובשת, כזו שמכבדת את המסורת העמוקה של הפלמנקו, אך גם מסרבת להישאר מקובעת בה.
זו יצירה שנולדה מתוך היכרות אינטימית עם שפת הפלמנקו, ומתוך רצון כן להמשיך לפתח אותה כאמנות חיה ועכשווית שמחוברת להווייה שבה היא נוצרת.
שם המופע – ARBOLELLA נובע מחיבור בין המילים עץ ואישה – דימוי שמטעין את היצירה כולה במשמעות של שורשיות, עמידות, רוך וגמישות.
האישה ביצירה היא אינה אישה רגילה, אלא אישה שנהפכה בעל כורחה לקחת את התפקיד של אהוב ליבה ולהפוך ל"עץ השדה".
שם המופע אינו מקרי, הוא מבטא היטב את הלך הרוח של היצירה ואת ההוויה שלנו כעם: חיבור בין שורשים עמוקים לצמיחה חדשה, בין אדמה לזמן, בין מסורת אישית וקולקטיבית לבין חיפוש מתמיד אחר ביטוי עכשווי.
זהו פלמנקו שאינו מבקש לשחזר עבר, אלא לנהל איתו דיאלוג תוך כדי מבט להווה ולעתיד.
יח"צ. צילום: אסקף
פלמנקו: מסורת של רגש, גוף וקול
כדי להבין את עוצמת המופע, חשוב להתעכב לרגע על הפלמנקו עצמו. פלמנקו אינו רק סגנון ריקוד או מוזיקה: זוהי תרבות שלמה, שנולדה באנדלוסיה מתוך מפגש בין תרבויות: צוענים, מוסלמים, יהודים ונוצרים.
זוהי אמנות של קצוות רגשיים, של כאב, תשוקה, כמיהה ואובדן, אך גם של חגיגה, גאווה וחיים.
בבסיס הפלמנקו עומדים שלושה יסודות בלתי נפרדים: ריקוד, מוזיקה ושירה. הפלמנקו מאגד בתוכו גוף שמספר סיפור דרך תנועה, קצב והבעה, המוזיקה שמובילה את הדיאלוג הקצבי והרגשי והשירה שהיא הלב הפועם והזועק של הפלמנקו.
להקת רמנגאר בניהולם של קרן ואבנר פסח, פועלת מתוך הבנה עמוקה של שלושת היסודות הללו, ומצליחה לשלב ביניהם באופן סימביוטי ואורגני וכולם מתקיימים זה לצד זה, בשיחה מתמדת.
אין כאן תחושה של ליווי – כל אחד מהנוכחים על הבמה הוא משמעותי באותה המידה: הקשר בין הרקדנים, המוזיקאים והזמרים ניכר היטב: מבטים, נשימות, הקשבה הדדית, כולם יוצרים מופע שחי על הבמה.
המופע נע בין אינטימיות לפריצה אנרגטית, בין שקט מתוח להתפרצות קצבית, והכול נעשה במינון מדויק. הבחירה במבנה שאינו עלילתי במובן הקלאסי, אלא כזה שמתפתח דרך מצבים רגשיים, מאפשרת לקהל להיכנס לחוויה בלי צורך "להבין" ומאפשרת רק "להרגיש".
קרן פסח, מהרקדניות והיוצרות הבולטות בזירת הפלמנקו הישראלית, מביאה לבמה איכות נדירה של עומק ושקט פנימי. הריקוד שלה אינו מבוסס על הפגנת כוח או מהירות בלבד, אלא על שליטה מוחלטת בקצב, בהבעה ובניואנסים הקטנים ביותר. כל תנועה שלה נטענת במשמעות, בין אם זו רקיעה חדה, תנועת יד מעודנת או עצירה מכוונת.
ב-ARBOLELLA פסח אינה מציגה פלמנקו ראוותני, אלא פלמנקו מהורהר, כזה שמאפשר מקום לרוך ולפגיעות. היא נעה בין מסורתיות ברורה לבין חופש תנועתי עכשווי – בחירה שיוצרת חיבור עמוק עם הקהל, גם עם מי שאינו בקיא בז`אנר.
אבנר פסח, שותפה לחיים, ליצירה ולבמה, מביא עמו איכות קצבית ומוזיקלית יוצאת דופן. נוכחותו מבוססת על הבנה עמוקה של המבנים המסורתיים של הפלמנקו, אך גם על יכולת לפרק אותם ולבנות אותם מחדש.
השילוב בין קרן לאבנר פסח יוצר דיאלוג בימתי מרתק. לא מדובר בהובלה חד-צדדית, אלא בשיחה מתמשכת: לעיתים הריקוד מוביל ולעיתים המוזיקה, ועל ידי כך הם מציגים יצירה אורגנית.
אחד ההישגים המרכזיים של ARBOLELLA הוא האופן שבו המופע מחדש בתוך המסורת מבלי לבטל אותה. קרן ואבנר פסח אינם מנסים "לעדכן" את הפלמנקו באופן חיצוני, החידוש שלהם טמון בעומק: בקצב, במבנה, בגישה לבמה.
יש כאן פתיחות למרחב, לחזרתיות מדיטטיבית, ולעיתים גם לפירוק של הצורה המוכרת. אך כל זאת קורה תמיד מתוך ידע, כבוד והבנה. זהו פלמנקו שאינו מחקה את ספרד, אלא מדבר על בסיס זהות מקומית שמכירה בשורשיה אך אינה תלויה בהם.
יח"צ. צילום: אסקף
צלילים ומה שביניהם
המוזיקה ב-ARBOLELLA פועלת ככוח עצמאי ולא כליווי בלבד. הנגנים נמצאים בדיאלוג מתמיד עם הרקדנים ועם הזמרים, והתחושה היא של יצירה שמתהווה בזמן אמת.
המוזיקה אינה מבקשת לרגש בכוח או להוביל לשיאים צפויים. היא מאפשרת לרגש להיווצר, לצמוח ולהתפוגג, בדיוק כמו העץ שמרומז בשם המופע. הגיטרה, כלי ההקשה, הקלידים ושאר האלמנטים המוזיקליים משתלבים לכדי מארג עשיר, שמצליח להיות גם מדויק וגם חופשי.
השירה היא אחד הלבבות הפועמים של המופע. יהודה שוקי שוויקי שמפליא בקולו האותנטי ומביא אנרגיה מתפרצת והרבה פאתוס, ויעל הורביץ ששרה את הלב דרך מיתרי הקול שלה, מביאים לבמה קולות שונים, משלימים, שכל אחד מהם נושא אופי ייחודי.
הקולות שלהם אינם "יפים" במובן הקלאסי: הם מחוספסים, מלאי חיים, מלאי משמעות – כאלה שנושאים עבר ומספרים סיפור. גם אם המילים מושרות בספרדית, יש תחושה שאנחנו מבינים את מה שהם שרים.
השירה נעה בין כאב לגעגוע. לעיתים היא עומדת במרכז הבמה, ולעיתים מתמזגת בתוך המוזיקה והתנועה. החיבור בין הקולות לבין הריקוד יוצר רגעים של עוצמה רגשית גבוהה, שבהם קשה להבחין היכן נגמר הצליל ומתחילה התנועה.
יח"צ. צילום: מארק סטרנגר
חוויה בימתית שלמה
ARBOLELLA אינו מופע שמנסה להסביר את עצמו. הוא מזמין את הקהל למסע רגשי, חושי ופיזי. זהו מופע שדורש הקשבה, אך מתגמל את הצופה ברגעים של יופי, עומק ואמת. זהו מופע שמדבר על שבר ועל המשכיות, על כאב ועל אפשרות לתקומה אישית.
קרן פסח היא המרכז השורשי של היצירה, וכמו עץ היא פורסת את הענפים שלה – אותן רקדניות אשר יוצרות את הלהקה, הזמרים והנגנים. הפלמנקו שלה צומח, משתנה תוך העמקת השורשים באדמה.
זהו מופע שאינו מיועד רק לחובבי פלמנקו מושבעים, אלא לכל מי שמחפש חוויה בימתית כנה, עמוקה ומלאת נשמה.
