יח"צ, צילום: פורום פילם מודה, אני בחורה שמתקשה להפריד בין שכל ישר ללב רגיש, וזו גם הסיבה שאני מתקשה להחזיק שגרת כושר ותזונה בריאה. ובהקשר שלשמו התכנסנו כאן – היה גם קשה לראות את "שלגיה", כפי שהיוצרים שלה רצו, מבלי לנתק את הרעש שמסביב שכמעט גונב את ההצגה.
מהאמירות הפרו-פלסטיניות של רייצ׳ל זגלר, עבור למחלוקות מאחורי הקלעים, והבאזז שלא קשור בכלל לעלילה – כל אלה הפכו את הצפייה למאתגרת. זה דרש להוריד קצת מהחספוס, ולשים את הדעות האישיות בצד.
לאט לאט, עם הרבה מאוד פופקורן ושתייה מוגזת – הצלחתי לשפוט את הסרט כמו שהוא. ומה שהוא – זה מחזמר. הרבה מאוד שירה, שלרוב הייתה דווקא נעימה לאוזן, אבל לפרקים קצת מוגזמת.
העלילה? ובכן, אתם ודאי כבר מכירים. שלגיה מאבדת את אמה הנפלאה, אביה מתפתה לפרק ב׳ עם אישה יפה מדי ומוצא את מותו (מסקנה: בוטוקס יכול להיות קטלני. עדיף לתת לטבע לעשות את זה), ושלגיה היפה נותרת להתמודד עם אמא חורגת מהגיהנום. קלאסי.
לכשעצמה, עלילה שיש הרבה מה להגיד עליה ועל הטייפקאסט של נשים יפות וקנאיות וגברים תמימים ועוורים. אבל הרעש מסביב כמובן לא התחיל רק מהסרט עצמו.
רייצ׳ל זגלר (שלגיה) הצליחה לעורר סערה עוד לפני שהסרט יצא, כשהתבטאה ברשתות החברתיות בעד פלסטין, דבר שגרם לחלק מהקהל להתרחק ממנה ומדיסני.
נוסף על כך, זגלר הייתה אחת הקולות הבולטים בביקורת על גרסתו המקורית של הסרט, וטענה שהעלילה ההוליוודית הישנה "לא רלוונטית יותר" ושהיא לא מתכוונת לגלם דמות שמטרתה היא למצוא אהבה.
זה אולי מסר ראוי לשינוי עכשווי, אבל כשהוא מגיע מהשחקנית שמגלמת את אחת הדמויות האייקוניות ביותר של דיסני – זה עורר לא מעט התנגדות, במיוחד בקרב מעריצים שמרגישים שהאגדה שלהם משתנה באופן קיצוני מדי.
יח"צ, צילום: פורום פילםאבל עם כל הכבוד לזגלר, בואו נדבר על גל גדות פרום איזראל. תקלה רצינית לקחת את הפיה הזו ולהפוך אותה למכשפה, במיוחד בשלב שבו היא כבר קיבלה כוכב בהוליווד בוליברד והיא, הלוא בכל רמ"ח איבריה, אחת משלנו, מפאקינג ראש העין שזה כמו לפנטז על "לילי מנס ציונה" כורעת בהוליווד עם בעלה ושלושת ילדיה.
טוב, סטינו. בחזרה לסרט: גדות, בתור המלכה הרעה, לא רק גונבת את ההצגה – היא כמעט גורמת לך לרצות שהעלילה תסתיים אחרת. היא אלגנטית, מלאת נוכחות, ובעיקר – נהנית מכל רגע. (מלבד השירה, כאן היא מעט לוקה בחסר).
יח"צ, צילום: פורום פילםבעולם, הביקורות מעורבות. חלק משבחים את העדכון המודרני, אחרים זועמים על השינויים העלילתיים או הבחירות האמנותיות כמו השימוש בדמויות CGI במקום שחקנים בשר ודם בתור שבעת הגמדים.
גם ההופעה של זגלר קיבלה תגובות מעורבות – יש מי שמצא אותה מקסימה, ויש מי שטוען שהיא לא מצליחה לשאת את הסרט על כתפיה.
בשורה התחתונה: לא בא לי לאהוב את רייצ׳ל זגלר, אבל אם מנתקים את הראש מהלב, היא עושה עבודה לא רעה בכלל בעיניי.
הסרט חמוד, צבעוני, מוזיקלי – אבל אם משווים אותו לסרטים כמו "מרשעת" למשל, שמצליחים להוציא אותך מהאולם עם תחושת וואו, כאן התחושה היא יותר בכיוון של "אחלה, סבבה, חמודה". לא ערב מבוזבז לרגע, אבל גם לא חובת צפייה.
