יח"צ: ציפור שיר. צילום: אפרת מזוריח"צ: ציפור שיר. צילום: אפרת מזור
מופע המחול "ציפור שיר" של להקת המחול פרסקו, כשמו כן הוא: לעוף כמו ציפור ולשיר כמו זמיר.
מדובר במופע מחול צבעוני, סוחף ומרתק, שסוחף את הצופה בכל רמ"ח אבריו: שירת לאדינו, קריינות של יוסי בנאי, נדודים כמוטיב, תנועה מתמדת במקצבים שונים, כמו גם הרמוניה, יצירה ומופע קסומים שאין להחמיץ.
המופע "ציפור שיר" של להקת פרסקו יצא לדרך, תרתי משמע. הוא נפתח עוד בטרם המסך עולה, בציוץ ציפורים מתמשך, וכשהמסך עולה הרקדנים יושבים בסטלבט על במה מוארת בירוק, המדמה דשא ומזכירה מרחב סטודנטאלי על הדשא באוניברסיטה.
אבל אין לטעות: הרקדנים עוברים לתנועה מתמדת ונעים בין מקצבים שונים, המשקפים מצבים שונים, החל בתנועה מהירה של ריצה מטורפת על הבמה המזכירה בריחה בהולה, דרך קצב המשקף התמודדות יומיומית וכלה בתנועה איטית ושקטה עם שירת לאדינו, שאכן נשמעת כמו ציפור שיר ששירתה בלדה של מדורת השבט.
יח"צ: ציפור שיר. צילום: אפרת מזור
כאן המקום לציין שביצירה "ציפור שיר" חוזר כרמי אל מחוזות ילדותו, אל הקולות והשירים בשפת הלאדינו שינק בבית הוריו ומהוריהם.
היצירה, העולה כאמור עם פתיחת שנתה ה-25 של להקת המחול פרסקו, היא גם אחת היצירות האישיות ביותר שיצר כרמי. על רקע השנים הקשות שעוברת החברה הישראלית, הוא מחבר בין האישי, הקולקטיבי והאוניברסלי, ובין זיכרונות ילדותו לבין שאלות של זהות, שייכות ונדודים.
הכוריאוגרפיה הקסומה של יורם כרמי, המנהל האמנותי, עם אחד עשר רקדניו (מאיה ברדה, אריאל כהן, יובל בר לב, עדין זבדי, ניתאי הלוי, גילי ברזוביץ, אדיר בוזגלו, בר ארבלי, בן שני גלבוע, ענת לביא ואלונה מלכין), מגישה לצופה סיפור בעל עושר תנועתי בדגש על מוטיב הנדודים.
לצד השפה התנועתית, היצירה משלבת רובד מוזיקלי ומילולי (טקסטים: משה אפרתי, ניסים אלוני ויוסף שירמן; עיבוד ועריכה: אסתי נדלר), המעורר מחשבה כמו בספר הגות, ומתמצה מפיו של יוסי בנאי: "כי לעבור זה לזוז, ולזוז זה לעבור, ולעבור זה הספציאליטה שלנו. זה המסורת. לא, לא מסורת. יש כאן סוד. סוד. לא, לא סוד. פסק דין…" (מתוך "קמינה אי-טורנה" מאת משה אפרתי).
יח"צ: ציפור שיר. צילום: אפרת מזור
וכל הטקסט הזה מגלם את המחשבה והתהייה על הנדודים שלנו: על היהודי הנודד נדודים תמידיים. זוהי גזירת גורל הבאה לידי ביטוי בארעיות של המקומות שאליהם הגיעו היהודים: "גם בבית, גם בבית עוברים, ללילה, ללילה, ללילה אחד".
תמונות הנדידה המחוליות היפות והעדינות חובקות עולם: "ברח משה אבן עזרא מגרנדה וכל בני משפחת אבן עזרא נפוצו לארבע רוחות שמים: אלג'יר, אלכסנדריה, בגדד, נאפולי, איסטנבול… עוברים, סובבים, סיראקוסה, לונדון, פיזה, והשמש זורח והשמש שוקע… הולכים לעיר אחרת אולי לים אחר, יותר רחוק לטרינידד".
אבל לאורך כל המופע פסק הדין הזה, או אם תרצו גזירת גורל, משתקף על הבמה בתנועה קבוצתית. היחד והשיתוף הם מהמוטיבים המרכזיים ביצירה, כי זה מה שאנחנו.
יח"צ: ציפור שיר. צילום: אפרת מזור
מה יש לומר: הרמוניה מלאה של כוריאוגרפיה, שירה (מור קרבסי), מוזיקה ופסקול (נעם הלפר), תאורה (רותם אלרואי), תלבושות ג׳נסיות של קז׳ואל (אביעד אריק קרמן) המסמלות את הקולקטיביות העממית וטקסטים היוצרים ביצוע מעולה, כשהרקדנים לעתים נדמים כמרחפים, נוגעים ולא נוגעים בכפות רגליהם בבמה.
בין מוזיקה שקטה ושירת לאדינו בלאדינית ועד למוזיקה קצבית וסוערת והלמות תופים, הרקדנים מספקים ביצוע יפהפה, שלא לומר שיש להם חלק בתהליך היצירה, מה שמסביר את אמינות הביצוע והחדירה "לבטן" של הצופה.
לא בכדי הייתה באולם דממת אלחוט מתחילת המופע ועד סופו. מופע מחול סוחף, מרתק ומעורר תחושת ריחוף אצל הצופה בכל רמ"ח אבריו, ממש תחושה של לעוף כמו ציפור.
שוב כ"ציפור שיר"…
