צילום: גלי מרגלית5 באפריל 1912. לילה, בסלון ביתם של הזוג האריסטוקרטי בירלינג.
הם אוכלים ארוחה משובחת, מרימים כוסית יין לכבוד חגיגת האירוסין של בתם היפה ומרגישים נפלא. אלא שאז מצלצל פעמון הדלת ולבית נכנס כרוח סערה, מפקח משטרה מסתורי המבקש להרוס את החגיגה.
המפקח המכנה עצמו גול, חד כתער, ואינו חס על הנוכחים. הוא מתעקש לברר מה יודעים בני משפחת בירלינג על הנסיבות שהובילו למותה של אישה צעירה ממעמד הפועלים, ששמה קץ לחייה, ונדמה שבכוונתו למצות את הדין עם כל אחד מהם בתעלומת המוות המסתורי.
צילום: גלי מרגלית
צילום: גלי מרגליתבעקשנותו יוצאת הדופן הוא חושף פרשיות של התנהגות מוסרית פגומה המטילות אשמה כבדה על כל בני הבית. ככל שהחקירה מתפתחת, הסיפורים והסודות נחשפים, ומתברר כי לכל אחד מבני המשפחה יש קשר לטרגדיה.
זהו כידוע מחזה מוסר בלשי שנכתב במקור על ידי ג`ון בוינטון פריסטלי ( 1894-1984).
העיבוד החדש בבימויו של משה נאור, המנהל האמנותי של תיאטרון חיפה, בהשתתפות אסי לוי בתפקיד המפקח ולצידה סט השחקנים יפתח קליין, שושה גורן, אבי אוריה, עדי גילת ויוני גרין, נותר נאמן למקור, ונדמה כי ההטפה החברתית שלו רלוונטית גם לימינו אנו.
צילום: גלי מרגליתנאור העלה פה הצגה נהדרת עם ביקורת נוקבת על העשירון העליון ויחסו לחלש, מחזה הרומז למות ערכיה של החברה הישראלית ולסדקים הרבים שהולכים ומתגלים בה. זהו מחזה שנון ומתוחכם, מעורר מחשבות, בתפאורה מינימליסטית עם טוויסט מפתיע בעובדה שאת דמות המפקח מגלמת כאמור אישה, הלוא היא השחקנית אסי לוי שמבצעת את תפקידה בכישרון רב, תוך כדי תזזיתיות הדמות, אי השקט, האיפוק, הנגיעות בפנים, סידור הבגדים וכדומה.
ואני? אני טוב לי מתברר בשמרנותי. כי כשתיאטרון נעשה כהלכה, מתוך ההבנה למורכבות, ומתוך כבוד לקהל הצופה בו, יש לו ערך מוסף, גם אם הוא אינו מחדש, שובר מוסכמות או מזעיק למהפכות.
