יח"צ. שחר דיוויסלמרות שהקשר בין תחומי המדע הלוגים, השיטתיים והניתוחיים לאמנות שנתפשת כהיפוכם הגמור: רגשית, בלתי צפויה, סובייקטיבית, וכזאת שמורכב לקבעה לתוך תבניות נראה מאולץ ומלאכותי, נדמה כי השילוב בין אמנים ומדענים הוא מעניין ומוצלח.
הנה כך ארגון "מוזיאון האמנים" בשיתוף "פורום חושבים קדימה" (אמנים מדענים) הפיקו פרויקט המקשר בין אמנות לחושים.
בסיס הרעיון של התערוכה, "תופעות חושיות" המוצגת בימים אלה במרכז עמיעד ביפו ובה מציגים 30 אמנים מדענים ואנשי אקדמיה, הוא לבחון, כל אחד בשפתו הייחודית את חיבור אמנותו לנושא החושים: ראייה, שמיעה, מישוש, טעם וריח, ובהתאם כוללת התערוכה – ציור, פיסול, צילום, מיצב ווידאו ארט.
"פורום אמנים חושבים קדימה" שהוקם לפני חמש שנים על ידי האוצר ומפיק התערוכות דורון פולק, כולל בתוכו יוצרים בעלי תואר אקדמי שהגיעו ממגוון תחומים רחב, בין היתר מעולמות הרפואה, הפיסיקה, הביולוגיה הארכיאולוגיה, הפסיכולוגיה, האמנות והחינוך.
יח"צ. אבן בלין מטרת הפורום היא לבחון האם ישנה השקה בין המחקר המדעי ליצירות אמנות, כחלק מהבחינה הזו מתנהלים המפגשים בין היוצרים במכון ויצמן ובאוניברסיטת ת"א, כאשר כל שנה הנושא מוחלף וכל אמן מספק את האינטרפרטציה שלו לנושא.
כך למשל, בתקופת הקורנה הנושא המרכזי היה "הבידוד" ובכניסה לחניון מוזיאון ת"א הוצגו עבודות גדולות מימדים של 20 אמני הפורום הקשורות לנושאים של בידוד. התערוכה האחרונה של חברי הפורום נקראה "מחווה" וזאת עסקה במחווה ליצירות של אמנים ידועים דוגמת אנדי וורהול וגוזף בויד.
צילום: סוזן לוי, שולמית עזר עם דורון פולק ורוני גריפיתמלבד פולק, יש לתערוכה הנוכחית שני אוצרים נוספים – האוצר הצעיר רוני גריפית, עמו פולק משתף פעולה בפעם הרביעית השנה, והני ווסטברוק.
פולק מציין את המשותף בין אמנים למדענים. לשיטתו שניהם עובדים ויוצרים בתוך חלל סגור כמו מעבדה או סטודיו.
ואכן, יש לא מעט מאפיינים נוספים המשותפים לעבודתם של האמן והמדען. החל בדמיון והאינטואיציה, דרך החיפוש וההתנסות, ועד הסיפוק והאכזבה המלווים את מעשה היצירה של שניהם…
הרעיון בתערוכה המדוברת הוא לקחת לדבריו את הגלריה המשתרעת על פני 1000 מטר ולחלק אותה ל-20 חללי עבודה פתוחים, שיאפשרו מחד תקשורת בין האמנים ומאידך יונגשו לקהל, נתון המתקשר למיקום הגלריה בשוק הפשפשים כאלגוריה למיצגי קומדיה ד`לארטה שהוצגו בימי עבר בכיכר השוק.
יח"צ. יהודה רוטלמרות המשותף, בין האמן למדען, שהרי יש גם הבדלים. המדען כידוע פועל במסגרת כללים מקובלים של המתודה המדעית, כך שבדרך כלל יש הסכמה מצד הקהילייה המדעית על תוקף עבודתו. האמן, לעומתו, הרבה יותר חופשי בבחירת הנושאים, האמצעים והשיטות לתיאור העולם החיצוני.
אי לכך גריפית מבחינתו סבור כי בעוד ש"המדע עוסק בקיבוע דברים – האמנות מנסה לבטא את הדברים דרך החושים השונים", ועל כן לטענתו כל אמן במדיה השונה בה הוא יוצר משדרג את החוויה הקשורה בחוויית החושים והוא עצמו מציג ציורים דיגיטליים שיצר בהשפעת הרכב להקת רוק שהיה חבר בה.
היצירות שתוכלו לראות בתערוכה רבות הן, אולם התמקדתי כאן בכמה שלכדו את מבטי ותשומת ליבי.
פרופסור מישל אפרגן, האוצר המדעי של התערוכה, מפתח תרופות, עוסק בחוש השמיעה וברשתית העין. בתערוכה הוא מציג עבודה שהיא למעשה תרגום של "אגם הברבורים" לרשתית העין. עבודה נוספת שלו, רעש הלבן" עוסקת בחוש השמיעה ומהווה תרגום מופשט לתדרים ושמיעה.
צילום: סוזן לוי, שולמית עזר וד"ר מירה מרקוס קלישאבי שפרבר, מהנדס תנועה המתכנן אוטוסטרדות, מציג פסלים שמתארים ריח – הנצחת צמחים בשיש ואבן כשמסביב משפטים.
רותי ויינשטיין פאפוריש מציגה מיצב בשם "העולם הזה", זהו מיצב העוסק בהחפצת נשים. הוא עשוי קופסאות קרטון אותן היא אוספת ברחוב ומהן יצרה דמויות נשים שבשילוב סיסמאות וציטוטים ויזואליים, תצלומים וחלקי פרסומות מעיתון "העולם הזה" היא יצרה קולאז` יפהפה. המיצב מחבר בין נושא הצרכנות, אקולוגיה, יחס לסביבה והחפצת גוף האישה.
דני סבוראי, ד"ר להיסטוריה כלכלית מציג את העבודה "הארת שוליים" ובפועל מצייר בלק לצביעת ציפורניים על אבנים ועל חלקי מרצפות שהוא מוצא בסביבתו שכונתו התל אביבית. עבודות נוספות שלו עוסקות בהוספת רישום וציור לצילומי כתמים ולשלשת ציפורים.
יח"צ. רוני גריפיתפרופסור אבן באלין, פסיכיאטר בינלאומי, מצייר ציורים העוסקים באנורקסיה ובסכיזופרניה. תרצה ולנטין מציגה שני מיצבים בשם "ארוחת בוקר לשניים" המיוצרים מנייר שהיא מכינה בעצמה מחמישה סוגי צמחים. בעבודתה היא תוהה וחושפת כמה אנשים מעורבים בהכנת ארוחת בוקר שזוג אוכל.
ד"ר מייקל לזר גיאופיסיקאי מחבר אדמה וים לסנסורים וצלילים ומציג עבודה פוליטית שהמסר שלה שאין להתעלם מהבעיות האזוריות למרות "סתימת האוזניים".
ד"ר רויטל ארבל, מנתחת לשינוי מין ומומחית בשחזור נרתיק, עוסקת בעבודותיה בנשיות תוך שהיא רוקמת על בדים ומכניסה את חדר הניתוח לתוך אומנותה ואילו ניצה גינוסר ביצירתה "אשת העכביש" עוסקת בארכיטקטורה של הטבע בטוויית קורי העכביש ומשלבת בפסליה גופי בע"ח ונשים פרי דמיונה.
צילום: סוזן לוי, שולמית עזר וצנצל בנגהתמר שחורי, אמנית בינתחומית בוגרת שנקר ובצלאל, מתמקדת בעבודתה בחוש הריח ובאנשים שאיבדו אותו בתקופת הקורונה. היא לקחה עדויות מאנשים שאבד להם חוש הריח ויצרה מיצב של גן זן יפני מנייר וטקסטיל המאפשר לקהל הדורך עליו לחוש טקסטורות שונות הקשורות לזיכרון הקשור לריח שנעלם.
דפנה מוריה, ד"ר לתרפיה מציגה ציורים מופשטים מתוך הסדרה "פרטים נסתרים" שמצוירים בדו ובתלת מימד. דפנה עוסקת ביופי ובגילוי הספונטני והאינטואיטיבי של האמנות בצורה מופשטת שבה אין דימויים ספציפיים אלא רמיזות על מודע ולא מודע, על דימיון ועל מציאות.
צילום: סוזן לוי, שולמית עזר ופרופ` יהודה רוטד"ר עומר גורן ד"ר לאופנה המלמד בבצלאל ובויצ"ו חיפה, לקח את ציוריו של סבו מיכאל שלומוביץ ויצר מהם קולאז` בשילוב בגדים.
בפתיחת התערוכה גם שני מיצגים, האחד של ד"ר אבי רוזן, ד"ר לאמנות המחובר לאמנות הסייבר שנעזר בבתו אלה. והשני של האמן צנצל בנגה, שהציג מיצג של צביעת הגוף באמצעות תבלין הכורכום ומדבר על חוש הריח.
אין ספק כי לחובבי אמנות מספקת התערוכה הזאת טעימה מהמיטב של מדעני ארצנו, כזאת שנותנת נקודה פתיחה טובה להתעמקות רצינית יותר בעבודותיהם השונות של אמנים־מדענים וגם חושפת את הקשר שנראה לכאורה מאולץ ומלאכותי בין תחומי המדע הלוגים, השיטתיים והניתוחיים לאמנות שנתפשת כהיפוכם הגמור: רגשית, בלתי צפויה, סובייקטיבית, וכזאת שמורכב לקבעה לתוך תבניות.
התערוכה תוצג עד ה-10 בדצמבר, במרכז עמיעד בשוק הפשפשים ביפו. הכניסה חינם.
