משולש הזהב: שתי פיצות מעולות שכדאי לכם לטעום

שוק הפיצה המקומי רותח (תרתי), רק השבוע היינו עדים לשני חידושים מסקרנים שמציגים גישות שונות לחלוטין לחדשנות קולינרית בתחום המאפה האיטלקי הפופולרי.

 

מצד אחד – שיתוף פעולה פחמימתי-יצירתי בין רשת פאפא ג׳ונס לאושיית הרשת דניאל עמית, ומהצד השני – הבאת מסורת קולינרית עולמית מבוססת ששורשיה עמוקים בתרבות האוכל האמריקנית. שני הכיוונים מעידים על בגרות גוברת של השוק המקומי ועל הביטחון הרשתות להתנסות בטעמים ובמרקמים שחורגים מהשגרה המקובלת.

 

  יח"צ. שת"פ פאפא ג`ונס ודניאל עמית. צילום: אמיר מנחם

 

 

הטרנד של שיתופי פעולה בין רשתות מזון לאינפלואנסרים אינו חדש, אך מעטים מהם מצליחים לחצות את הגבול הדק שבין תעלול יח"צני-שיווקי לבין יצירה קולינרית אמיתית.

 

רשת פאפא ג׳ונס ויוצרת התוכן דניאל עמית, הצליחו ליצור מהדורה שמעלה תהיות מעניינות על הגבול שבין פיצה שקולעת לטעמו של מכנה משותף רחב לביטוי קולינרי אישי.

 

המהדורה המוגבלת שרקחה דניאל עבור הרשת כוללת ארבע מנות: שתי פיצות ושתי מנות נלוות.

 

הביאנקה טונה שלה (94.90 שקל) מתרחקת מהקונבנציה הישראלית של פיצה רוויית עגבניות וגבינה,. לפיצה הזאת שודכו בהרמוניה רוטב שום קטיפתי וטופינג של זיתים שחורים, נתחי טונה ומוצרלה. זהו שילוב שאולי עשוי להרתיע במבט ראשון, אך בטעמו הוא מחזיר אותנו לשורשיה הים-תיכוניים של הפיצה.

 

 

לכאורה זוהי פיצה עמוסה במרכיבים – שאף מסתכנת בדומיננטיות של כל אחד מהם – אך התוצאה הסופית אינה מופרזת או מתפזרת: הפיקנטיות המלוחה של הטונה פוגשות הזיתים השחורים; שמן הזית עדין, כמעט לא מורגש, ואת הטון והטעם שבו מספק השום שנותן טוויסט חרפרף ובועט לכל העסק. יופי של פיצה. 

 

הפיצה השנייה, צ׳יזי נקניקיות (96.90 שקל), מוצעת בשלוש גרסאות – על בסיס רוטב פיצה קלאסי, רוטב שום או רוטב ברביקיו, עם נקניקיות עסיסיות, ריבת בצל מתקתקה ותערובת מושחתת של חמישה סוגי גבינות איטלקיות איכותיות ומוצרלה.

 

המסר כאן ברור – מדובר בפיצה שקורצת אל הפלטה הישראלית המוכרת, אך עם שדרוג משמעותי ברמת חומרי הגלם והביצוע. הבצק, אוורירי ותפוח, שלשונות האש של הטאבון מייצרות לו חברבורות שחורות בקצותיו. רוטב עגבניות בכמות מספקת ועיגולי הנקניקיות דקים ואיכותיים.

 

 

שתי המנות הנלוות חושפות אף הן קשר מעניין לתרבות הישראלית: מיני דוגס (34.90 שקל) ומיני צ׳יזי-דוגס (36.90 שקל) הן למעשה פרשנות מעודכנת ל"משה בתיבה" – המאפה שהיה הפינוק האולטימטיבי של ילדי שנות השמונים.

 

הגרסה המקורית, נקניקייה עטופה בבצק עלים שנאפתה בתנור, ליוותה דורות שלמים, אך היו לה כזכור כמה בעיות: בצק העלים נטה ליצור תחושה של יובש או חנק בגרון, וגרם לילדים רבים בזמנו לשלוף את הנקניקייה ולהסתפק רק בה.

 

דניאל עמית, שהבינה את המתח הזה בין הנוסטלגיה ההיא למציאות העכשווית, בחרה להמיר את בצק העלים הבעייתי בבצק הפיצה הטרי של פאפא, ובמקום נקניקיות עוף תעשייתיות וסטנדרטיות היא שילבה בפנוכו נקניקיות בקר מובחרות.

 

זהו מהלך מתוחכם יותר מזה שעשוי להיראות במבט ראשון. בעידן שבו הנקניקיות הפכו לפרסונה נון גרטה בבתים רבים, בחרה דניאל להחזיר את מוצר הילדות השנוי במחלוקת מבלי להתעלם מהבעיות המקוריות שלו. המענה שלה כאמור פשוט, ועם יד על הלב – יש משהו כיפי בטעם הזה של פעם, בפרט לאחר שמתקנים את מה שפחות עבד בעבר.  את משה הזה כך נדמה שגם ההורים ירצו הפעם לאכול.

 

  יח"צ. קריספי פיצה – דומינו`ס

 

 

דומינו׳ס בחרה בהסתמכות על מסורת קולינרית אמריקנית עמוקה והתאמתה לטעם המקומי.

 

פיצת ה-Crispy שהושקה ב-14 ביולי היא חלק מטרנד גלובלי שכבר קיים בסניפי הרשת במדינות כמו אנגליה, ארצות הברית ואוסטרליה, אך השורשים שלה עמוקים מתברר הרבה יותר.

 

המושג "פיצה קריספית" עשוי להישמע כמילת באזז שיווקית בעידן שבו כל מנה חדשה מתיימרת להיות ויראלית, אך בפועל מדובר בפיתוח מוצר שמבוסס על מסורת אמריקנית מבוססת שמקורה בברים של שיקאגו בשנות ה-40 של המאה הקודמת.

 

אז התחילו בעלי הברים להציע ללקוחות שלהם ביס של משהו מלוח לצד הבירה הקרה או שוט הוויסקי, והם חתכו את הפיצה לריבועים קטנים כך שהיא תתאים לגודל המפית.

 

זוהי גרסה של מה שמכונה במרכז-מערב ארצות הברית פיצה "בסגנון טברנה" – פיצה המבוססת על בצק דק, פריך ומעט קשיח, הנחתכת בחמש תנועות סכין לאורך וחמש לרוחב ליצירת 36 ריבועים קטנים, שנועדה כאמור במקורה להגשה בברים כמזון נלווה שיעכב את הלקוחות זמן רב יותר ליד הבירה.

 

הקריספי פיצה אינה מזכירה כלל את פאי הפיצה, קרובת משפחתה השמנמנה משיקאגו, המוגשת בכלי עמוק. כשעושים את הפיצה הזו כמו שצריך חותכים את העיגול לריבועים קטנים, בדיוק בגודל המתאים שמאפשר להחזיק בירה ביד אחת וריבוע פיצה בשנייה.  

 

בישראל, היא עשויה להזכיר לצרכנים גרסת הטורטיה המוכרת, אך החוויה הקולינרית כאן שונה לחלוטין. הבצק דק פי שלושה מהפיצה הסטנדרטית של דומינו׳ס, עם שוליים פריכים שכמעט ולא קיימים, הגבינה מכסה את כל השטח, והתוספות מפוזרות באופן שנוגע בכל ריבוע.

 

אבל התוצאה היא – נשנוש יותר מאשר ארוחה – במקום שניים-שלושה משולשים משביעים, הצרכן מוצא עצמו זולל ריבוע אחר ריבוע, כמעט בלי לשים לב.

 

 

במבחן הטעימה נמצא כי הקריספי פיצה אכן מספקת את הקריספיות המובטחת, אך במחיר של יבשות מסוימת ותחושה של מעט מדי רוטב, מעט מדי בצק ותחושה מנקרת.

 

אבל למרות הביקורת הרי שאסימון האמיתי נפל כשהבנו שזו בכלל לא פיצה במובן הקלאסי של המושג, אלא נשנוש נהדר שקורץ בעיקר למשפחות עם ילדים ולמסיבות.

 

עבור הקהל הזה, החסרונות הנ"ל הופכים ליתרונות: הבצק הדק והקשיח, הפחתת הרוטב והעובדה שהפיצה מתקררת במהירות – כל אלה נתונים שעשויים להפריע לחובבי פיצה ממוצעים, אך עבור ילדים פיצה היא פיצה היא פיצה.

 

במסיבות כיתה או בימי הולדת, זה יהיה הנשנוש המושלם – פיצה שנחתכת לחלקים קטנים וקלים לאכילה, המאפשרת לאכול ממנה כמה וכמה חתיכות ועדיין ישאר עוד.

 

עוד שבצק טברנה עשוי בדרך כלל עם חמאה, בד׳ומינוס החליפו אותה בשמן זית כדי להשיג גרסת קריספי בטעם עשיר ופחות שמנוני.

 

יש כמובן אופציה לבחור שני טופינגס מתוך תועפות קיימות והחיתוך לריבועים קטנים מרשים ומגרה. אגב, הרשת מצידה ממליצה להזמין עד שתי תוספות לשמירה על הקריספיות – המלצה שמעידה על ההבנה שהמרקם, ולא הטעם, הוא הערך המוסף העיקרי כאן, אם תיישמו את ההמלצה תגלו שזאת פיצה שמשמחת גם מבוגרים וגם ילדים.

 

גם המחיר של הקריספי מותאם לתפיסה הכללית: 58.30 שקל באיסוף עצמי ו-72.90 שקל במשלוח עבור פיצה משפחתית, או דיל משפחתי של פיצת קריספי פלוס פיצה משפחתית קלאסית ב-99.20 שקל באיסוף ו-124 שקל במשלוח.