תרבות
על הבמות
08.02.2026
·
3 דקות קריאה
מרתון של 80 דקות: יניב פולישוק במופע מופתי שמוכיח ששקט הוא רק המלצה
״שעה של שקט״ מבית toMix, הקומדיה המטורפת של פלוריאן זלר, מוכיחה: שעה אחת של שקט היא המצאה של אנשים בלי משפחה ■ לכו לראות, זה מצחיק ממש
יח"צ. "שעה של שקט", צילום: אור גפן
המושג "שעה של שקט" הוא מבחינתי מדע בדיוני. הוא שקול למציאת חניה חינם בתל אביב או לזה שהילדים יחליטו מרצונם החופשי ש״היום מתעוררים בזמן ללימודים ומתארגנים בדממה״.
בתור אמא לשלושה, אני כל כך מבינה את אודי, גיבור ההצגה שבסך הכול רצה שעה אחת של שקט בבוקר יום שבת. לא שבוע בריביירה, לא חמישי-שישי באילת, לא שישי-שבת – רק שעה אחת של שקט. על כורסה. עם פטיפון. ותקליט נדיר שהוא מצא במקרה. פשוט, לא?
אז זהו, שמפה לשם, ומהר מאוד, אתם מבינים ששקט זה הדבר האחרון שאודי הולך לקבל. כנראה שליקום נכנס משהו לאוזן באותו רגע, כי במקום "שעה של שקט" הוא שמע: "שעה של כל הדברים המטורללים שיכולים לקרות לאודי, ובכמה שיותר חזק".
יח"צ. "שעה של שקט", צילום: אור גפן
כורסה, תקליט ופנטזיה אחת גדולה
העלילה של הקומדיה הזו (מאת פלוריאן זלר הצרפתי, ובתרגום המופלא של דורי פרנס) פשוטה ומכאיבה מדי: אודי (יניב פולישוק המעולה) רק רוצה שעה אחת.
הוא מצא תקליט נדיר ברחוב של להקה שהעריץ בצעירותו, וכל מה שהוא רוצה זה להפעיל את התקליט. אבל כשזה קורה – כל העולם ואשתו (תרתי משמע) מחליטים ללחוץ עליו בחזרה.
בתוך שעה ו־20 דקות, החיים של אודי מתפרקים בצורה הכי מצחיקה שיכולה להיות. יש שם הכול:
קידוחים של שיפוצניק (אביעד בנטוב), וידויים שאי אפשר להחזיר אחורה, בגידות, שקרים, שכן ארגנטינאי שמסרב להיעלם (יובל סגל), בן שמחליט שכל העולם על הזין שלו (רועי רביב), אישה אחת (יפית אסולין) שבוחרת בדיוק ברגע הזה להוציא הכול אחרי 25 שנה, וחברה של אישה אחת (יעל טל) שגם בוחרת להוציא הכול באותו בוקר שבת.
וכל זה מתנהל תחת העיבוד והבימוי הקצבי של אילן רוזנפלד, שהופכים הכול למחול של טירוף והיסטריה.
יח"צ. "שעה של שקט", צילום: אור גפן
מילה של כנות (כי אנחנו חברים, נכון?)
ההצגה מצוינת וצחקתי המון. הקאסט מופלא, הרגעים הקומיים אדירים, אבל יש שני דברים שחשוב לי להגיד:
הקצב: למרות שהכול זורם, הרגשתי שאפשר היה לקצר מעט. לפעמים הטירוף קצת חוזר על עצמו ויכול היה להיות מהודק יותר כדי להשאיר טעם של עוד.
הייצוג הנשי: זה משהו שקצת ביאס אותי. הנשים על הבמה הוצגו בטון מיילל, כזה שמאנפף ומקטין. היו שם שתי דמויות נשיות שאמורות להיות שונות לחלוטין האחת מהשנייה, אבל בסוף שתיהן יצאו נוירוטיות וחרדתיות באותו טון. חבל, כי שחקניות כאלו יכולות להביא עוד רבדים מעבר ל״מייללת התורנית״.
יח"צ. "שעה של שקט", צילום: אור גפן
למה אתם צריכים את זה עכשיו?
בלי להיכנס לספוילרים, "שעה של שקט" היא הצגת אסקפיזם טהורה. שעה ו־20 דקות של צחוק מתגלגל – זה לגמרי התרופה הכי טובה שיש.
זה מוכיח שכמה שלא ננסה – שקט הוא מוצר יקר, ואולי עדיף כבר לצחוק על הרעש מאשר לנסות להשתיק אותו.
בשורה התחתונה: דייט נייט מעולה לכל מי שחולם על שקט ומקבל קרקס.
