באדיבות סרטי נחשון
 
כמה פעמים דמיינתם את עצמכם (כן, את או אתה), חוזרים אחורה בזמן לרגע ספציפי אחד בעברכם. רגע בחיים, או יום אחד שבו הייתם מאוד מאושרים, ופשוט לחיות אותו שוב.
 
כמו בסרטי "מסע בזמן", שבהם הגיבור שב לתקופה מסוימת בהיסטוריה, או לילדותו במנהרת זמן, או בסדרת סרטי הקאלט "בחזרה לעתיד" בה הגיבור שב אחורה בזמן, במכונת זמן שבנה מדען תימהוני חביב, לשנות החמישים לעיירת הולדתו, ושם הוא מבצע פעולות מסוימות שמשנות את חייו, כך גם בדרמה הרומנטית "התקופה היפה בחיי" חוזר הכוכב הראשי אחורה בזמן.
 
 
ויקטור (דניאל אוטיי הנהדר) קריקטוריסט ואמן קומיקס שעקב המהפכה הדיגיטלית וסירובו להסתגל למדיה המקוונת מאבד את מקום עבודתו בעיתון. הוא נשוי כבר 40 שנה למריאן (פאני ארדן המוכשרת) פסיכולוגית שלא אוהבת אותו וסולדת מהטכנופוביה והאיטיות שלו, ואף מסלקת אותו מהבית.

באחד מהימים הקשים בחייו, בנו מעניק לו מתנה מיוחדת המאפשרת לו לחזור אחורה בזמן על סט קולנועי עם צוות שחקנים מיומן והפקה מושקעת הכוללת תסריט ותפאורה.
 
הרעיון גאוני, וויקטור בוחר לשוב לשנות השבעים עת התהלך עם שיער ארוך ושפם, היישר אל בית הקפה בו פגש לראשונה את אישתו ושם התאהבו.
 
באדיבות סרטי נחשון

אנוטואן, בעל האולפן בו יסחף ויקטור אחורה בזמן, מלהק לתפקיד מריאן הצעירה את האקסית שלו מרגו (דוריה טילייר).

מכאן והלאה נפרש בפני הצופה, סיפור אהבה צנוע ואינטימי, בין גבר לאישה, הכולל רגעים מפתיעים, ומרגשים, לרבות הסתכלות מעמיקה יותר מנקודת מבטו של בימאי העלילה על הסט הלוחש באוזניה של מרגו הנחיות לביצוע תפקידה ועל הדרך מגלה מה איבד כשנפרד ממנה.

לא אעשה ספוילר רק אומר שהבמאי והתסריטאי ניקולא בדוס עשה עבודת נפלאה עד כדי כך שהסרט היה מועמד ל־11 פרסי סזאר.

La Belle Époque. בימוי: ניקולה בדוס. צרפת 2019, 115 דקות