צילום: יוסי צבקראת מיכל נתן (57) – המנהלת האמנותית של להקת הפלמנקו הישראלית קומפאס כבר ראיתי בעבר רוקדת במופעים אחרים של הלהקה שאותה היא מנהלת ("כימיקה", "שלגיה ושבעת הגמדים") וכבר אז נעתקה נשמתי מהוירטואוזיות שלה, ומהיכולת שלה להמציא בכל פעם מחדש סיפור באמצעות תנועות.
המופעים שלה שמשלבים צלילים מוזיקליים והפקת צלילים, באמצעות הגוף, וגם מחיאות כפיים, והקשות על רצפה הם דיאלוג של רקדניות ורקדנים עם הקהל.
במופע החדש שלה, לונה אי מדיה (LUNA Y MEDIA) נתן הולכת עם הדמיון לכיוונים של רובוטיקה. עלמות חינניות ומכשפות זה החומר שמייצר סיפור על גבולות וטשטושם, על מערכות יחסים בין האדם למכונה, דבר שמלווה עם מוזיקה אלקטרונית, שמוסיפה חיבור בין הדימוי החזותי לבין המוזיקה והתנועה.
צילום: יוסי צבקרולמרות המוטיבים העכשוויים ולמרות שנתן משלבת בפלמנקו שלה עקרונות מדיסציפלינות אחרות של מחול, נדמה כי אין מדובר במופע "אוונגרד" של פלמנקו.
זה אומנם משהו קצת אחר ונדמה שהיא תרה אחר דימויים תנועתיים או חזותיים בעיצוב החלל, אבל הפלמנקו עצמו, הריקוד הטהור יחסית, הוא ללא ספק הכלי שבמרכז היצירה שלה.
החוויה הרגשית ששונה מהמופע הקודם שלה שעליו גם כתבתי ALBA, שם סיפור העלילה הוא עם קו מאורגן יותר, בעוד שבמופע החדש יש מעין רצף של קטעי ריקוד ומוזיקה ושבירה של האחדות העלילתית. בהיבט הזה המופע קרוב יותר לצורתו המסורתית של הפלמנקו, שבו אין באמת סיפור או גילום של דמויות וככזה הוא מאפשר קצת יותר מקום לפרשנות אישית ומודרניות שמשתלבת היטב עם התנועות העוצמתיות של הרקדניות.
כל זה, מייצר זיקה בין המסורת לבין החדשנות, בין העבר, להווה, והנתון הזה קושר גם חיבור מעניין לטעמי גם בין הנשי לגברי, נושאים שבהם נתן עוסקת רבות במופעי המחול שלה.
מה שאהבתי בעיקר במופע החדש הוא החיבורים הללו שרק מישהי כמו נתן מסוגלת לעשות, חיבורים של מי שיודעת ואוהבת לרקוד ספרדית ומחברת בין המסורת הקלאסית לפיוז`ן תרבותי לכדי יצירת פלמנקו מקורית ומסקרנת שחודרת עמוק ללב.
