יח"צ, צילום: אוהד רומנו העיבוד הישראלי של "חוקים לחיים" בתיאטרון הקאמרי, בבימויו של ארז דריגס, לוקח את המחזה הבריטי המקורי של סם הולקרופט ושוזר בו קצב, הומור וסגנון מקומי ישראלי.
במקום חג המולד – ליל הסדר, במקום נימוסים בריטיים – ישירות ישראלית, אבל הליבה נשארת זהה: משפחה שמתכנסת לארוחה חגיגית, רק כדי לחשוף את כל מה שמבעבע מתחת לפני השטח. כל הדינמיקות המשפחתיות המוכרות נפרשות לאורך ההצגה – היריבויות, העמדות הפנים והאהבה שמסתתרת מאחורי הקטנוניות – מתנגשות על שולחן האוכל.
הייחוד של המחזה טמון במנגנון הדרמטי שלו – לכל דמות יש "חוקים" לא מודעים שמכתיבים את ההתנהגות שלה, ואלה מוצגים באופן גלוי לקהל – למשל: "כדי להצליח להצחיק, הדמות חייבת לעמוד" או "כדי שהדמות תוכל לשקר, הדמות חייבת לשבת"…
אלמנט מרכזי בעיצוב הוא הלוח העליון, שמוצב מעל הבמה ומציג בכל רגע נתון את "החוקים" של הדמויות – אותם כללים סמויים שמניעים את פעולותיהן.
הלוח מעניק למחזה תחושה כמעט ניסויית, כאילו הצופים נמצאים במעבדה פסיכולוגית וצופים בהתנהגות האנושית מנותחת בזמן אמת. מצד אחד, זה תורם לממד הקומי של ההצגה; מצד שני, זה גם מחזק את תחושת המסגרת הנוקשה שמנהלת את העלילה.
יח"צ, צילום: אוהד רומנו העיצוב הבימתי מינימליסטי אבל יעיל – שולחן חג, סביבו יושבת משפחה שמתנהגת כאילו הכול בסדר, עד שהמציאות מתחילה לסדוק את החזות המהודקת.
כל זאת ממוסגר כמו בתוך מסגרת עץ עם ידית – כמו מזוודה פתוחה – התחושה היא של בית בסביבה ארעית: מצד אחד משהו ממוסגר ומגביל עם תחושה גדולה של זירת קרב – שכל צד תופס חלק אחר מהבמה בהתנגשויות בין הדמויות; מצד שני, כמו בא לרמז שהכול שביר והכול יכול להתפרק ברגע, אפילו במקום הכי בסיסי ושורשי כמו הבית.
העלילה מתמקדת בארוחת ליל הסדר שהולכת ומידרדרת: שני אחים, כל אחד עם בת זוג, נכדה, אם דואגת ואב שמגיע היישר מבית החולים לאחר אירוע בריאותי.
יח"צ, צילום: אוהד רומנו מתחת לפני השטח מתבשלים מתחים רבים – אח אחד במערכת יחסים רעועה עם אשתו, אח שני שמגיע עם חברה "לא מתאימה" אך ליבו נתון במקום אחר, אם שמסתירה סוד לגבי האב, ואב שעל אף מצבו הרפואי ממשיך להטיל את מרותו על המשפחה.
חוקי ההתנהגות של כל דמות מתחדדים ככל שהמתח עולה – האם מפיגה עצבים באמצעות ניקיון, האח לא מפסיק לשבת ולאכול (ולשקר), החברה החיצונית מנסה ללא הרף להצחיק בעמידה, והאב לא מפסיק להלום בידיו כדי לכפות את דעתו.
הקאסט, שכולל שחקנים מובילים כמו אודיה קורן, דודו ניב, ערן מור, יעל רוזנבליט ושוהם שיינר, עושה עבודה מצוינת בהחייאת הדמויות והדינמיקות ביניהן.
יח"צ, צילום: אוהד רומנו שני האחים (שיינר ומור) חושפים יריבות עמוקה שנובעת גם מסיפורי העבר – האחד חלם להיות שחקן כדורגל, השני שחקן תיאטרון, אך שניהם מצאו עצמם בתחומים אחרים לגמרי, עם תחושת החמצה ומרירות שמתפרצת במפגש המשפחתי.
הבימוי שומר על קצב טוב והמסגרת של ה"חוקים" לכל דמות היא אפקט ייחודי ומעניין. אין כאן הרבה דיאלוגים שנונים או מתוחכמים, אך ה"חוקים" ההתנהגותיים המאפיינים כל דמות מייצרים דינמיקה מהירה שעל פי רוב מעוררת צחוק.
הטכניקה הייחודית מקלילה נושאים כבדים של יחסים משפחתיים, אם כי לעיתים מגבילה את חופש המשחק של הדמויות עם תחושה שהן פועלות בתוך מסגרת מחושבת מדי.
